כללי נימוס ביפן

יפן היא מדינה של ניואנסים, רמיזות ועדינות. מה שנראה לישראלים כמו "שטויות קטנות" – ביפן הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. חשוב להבין את כללי ההתנהגות, לא רק בשביל "לא להעליב מישהו" – אלא גם כדי להבין יותר לעומק את התרבות המרתקת הזו וליהנות מהטיול בלי לתקוע מבטים מיותרים.

שקט, בבקשה – התנהלות במרחב הציבורי

יפן היא מקום של שקט. לא תמצאו שם כמעט צעקות, ריבים קולניים או שיחות טלפון רועשות. אם אתם מדברים – תדברו בשקט. אם אתם בטלפון – תעדיפו הודעה. לא מדברים בטלפון ברכבת, לא בטוח שכדאי גם באוטובוס. במעליות – שקט מוחלט.

שימו לב גם למוזיקה בטלפון: אף אחד לא רוצה לשמוע את הפלייליסט שלכם. תשתמשו באוזניות.

אוכל זה חשוב – אבל אל תאכלו תוך כדי הליכה

זה אולי יפתיע אתכם, אבל לא מקובל לאכול ברחוב בזמן הליכה. גם אם זה רק גלידה או חטיף. כן, גם אם אתם ממהרים.

במקומות מסוימים (למשל דוכני אוכל בפסטיבלים) אפשר לעמוד ליד הדוכן ולאכול, אבל לרוב – תחפשו ספסל או אזור ישיבה לפני שתשלפו את האוניגירי.

עוד משהו – כמעט ואין פחים ברחוב. תיק קטן עם שקית לאשפה זה חובה.

תור? עומדים. תמיד.

אין קונצים, אין "רק שאלה" – עומדים בתור. הכל מסומן, מסודר, ברור. תגיעו לתחנת רכבת ותראו סימונים מדויקים איפה לעמוד. אפילו במעלית יש תור. והכי חשוב? אף אחד לא עוקף.

נעליים – חולצים בלי שאלות

היפנים חולצים נעליים בכניסה לבתים פרטיים, ריוקנים (מלונות מסורתיים), מקדשים ולעיתים גם במסעדות מסורתיות.

בכניסה תראו בדרך כלל אזור מוגדר, ולעיתים גם קופסה לנעליים. לפעמים תקבלו נעלי בית – הקפידו לא לצאת איתן החוצה, ובשירותים? יהיו כפכפים נפרדים.

תשלום – זה לא הזמן להיות ספונטניים

כשתשלמו בחנויות ובמסעדות – אל תושיטו שטר ביד. הניחו אותו בעדינות על מגש קטן. ואם אתם מקבלים עודף – אל תחטפו, תחכו. זה חלק מהכבוד ההדדי.

כמו כן, כשתעבירו כרטיס ביקור או מסמך – עשו זאת עם שתי ידיים.

טיפים? לא, תודה

יפן היא מדינה ללא תרבות טיפים. לא במסעדות, לא במוניות, לא במלונות. נסו להשאיר טיפ – כנראה שירדפו אחריכם עם הכסף ויחזירו לכם אותו. פשוט תשלמו את הסכום המדויק ותודו בנימוס.

קידה ונימוס בסיסי

לא חייבים לעשות קידה עמוקה כמו בסרטים, אבל הטיית ראש קטנה עם חיוך תספיק. לא חייבים להצדיע לכל מוכר, אבל חיוך, תודה והרכנת ראש קלילה תמיד מתקבלים בטוב.

מרחב אישי זה לא המלצה

ביפן לא נוגעים. לא במוכר, לא בנהג מונית, לא במישהו שמבקשים ממנו עזרה בתחנת רכבת. גם אם מדובר בחיבוק של "תודה" – אל תעשו את זה. שמירה על מרחב אישי זו נורמה ברורה מאוד.

שפת גוף, הצבעה ומחוות

הצביעו עם אצבע אחת בלבד, לא עם כל היד. אל תנופפו עם הידיים, אל תצביעו על אנשים, ואל תשתמשו במחוות דרמטיות.

מעליות, מדרגות נעות והליכה

במדרגות נעות עומדים בצד אחד (בדרך כלל שמאל, חוץ מאוסקה שם עומדים בימין) כדי לאפשר למי שממהר לעבור. במעלית – מחכים בחוץ עד שהיוצאים יצאו, ואז נכנסים. מי שנכנס ראשון, עומד קרוב לכפתורים ומנהל את העניינים בשקט.

שירותים – לא כמו שאתם רגילים

רבים מהשירותים הציבוריים ביפן כוללים בידה, חימום מושב, וכפתורי שטיפה. לפעמים תראו אפילו כפתור שמפעיל רעש מים – רק כדי להסתיר קולות. שימו לב: יש מקומות עם נעלי שירותים. לא נכנסים לשם עם נעלי הבית שקיבלתם בכניסה.

במרחב הציבורי

• אל תאכלו בקול. לא לשמוע לעיסות ולשיחות אוכל נרגשות.
• תדברו בשקט. גם ברחוב.
• שמרו על ניקיון. אל תשליכו אפילו בדל נייר.
• אל תדחפו באוטובוס או ברכבת.

בתחבורה ציבורית

• טלפון – שקט. רצוי על מצב "Silent Mode".
• לא משוחחים, לא שרים, לא מקפיצים רגליים.
• נותנים מקום לאנשים מבוגרים, נשים בהריון, ילדים.

אולמות רחצה (אונסן)

אם אתם מתכננים להגיע לאונסן – דעו שהרחצה היא בעירום מלא. אין בגדי ים. שוטפים את הגוף קודם, נכנסים בשקט, לא משפריצים ולא משתכשכים.

קעקועים? שימו לב – בהרבה אונסנים קעקועים אינם מתקבלים. שווה לבדוק מראש או למצוא מקום "ידידותי לתיירים".

שיחה עם מקומיים

היפנים לרוב ביישנים. אם אתם פונים למישהו – דברו לאט, השתמשו במחוות עדינות ואל תצפו שיבינו אנגלית שוטפת. מילה אחת ביפנית כמו "Arigato" (תודה) תעשה פלאים.

צילום

רוצים לצלם מישהו? תשאלו. במיוחד אם מדובר בעובדי מקדשים, ילדים, או אנשים מקומיים שסתם בא לכם לתעד. גם במקומות קדושים – תבדקו אם מותר לצלם.

סיכום כללי

יפן היא מדינה מסודרת, נקייה, שקטה – ובעיקר מתחשבת. הכללים אולי נשמעים מחמירים, אבל הם נובעים מהרעיון הפשוט: אל תפריע לאחרים. תכבד את המרחב, תדבר בעדינות, תתבונן – והכול ילך חלק.

היפנים יודעים שאתם תיירים, ולא מצפים שתהיו מושלמים. הם כן מצפים שתתאמצו קצת. וברגע שתראו שאתם מנסים – תופתעו כמה הם יכולים להיות חמים, נדיבים, ומסבירי פנים.