יפן והיהודים

מתוך MediaWiki
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמוד ראשי >> עם וארץ >> הדגל ההימנון והחוקה | הקיסר | פסטיבלים וחגים | מאפיינים היסטוריים | מנהגים | יפן והיהודים
בית הכנסת בעיר קובה

יפן והיהודים

אלי לנצמן


בעקבות פתיחת שערי יפן בפני בני המערב בשנת 1854 הגיעו גם ראשוני היהודים ליפן. חלקם הגיע מהונג-קונג ומשנחאי. עד שנת 1870 חיו בעיר הנמל יוקוהאמה (Yokohama) כחמישים משפחות יהודיות. יהודים התיישבו גם בערי הנמל קובה (Kobe) ובנגסאקי (Nagasaki),שם הוקם בשנת 1894 בית הכנסת היהודי הראשון ביפן, ושם התרכזה גם הקהילה היהודית הגדולה ביפן. בשלוש ערים אלו שרדו בתי קברות יהודיים.


אפיזודה מעניינת ביחסי יהודים-יפן ארעה במלחמת רוסיה-יפן (1905-1904). בין החיילים המצטיינים בצבא רוסיה הצארית היה יוסף טרומפלדור, אשר איבד את ידו בקרב נגד היפנים בפורט- ארתור ונפל בשבי. במחנה השבויים ביפן הוא הקים, באישור יפני, חוג ציוני ללימוד עברית בקרב השבויים היהודים.


הניצחון הימי הגדול של יפן על הצי הרוסי הושג הודות לסיוע של בנקאי יהודי, יעקב שיף, אשר נעתר לבקשת היפנים לקבל הלוואה כספית גדולה לשם הקמת צי מודרני, זאת מאחר והבנקים באירופה ובאמריקה סרבו להעניק כסף ליפן בחששם כי תפסיד במלחמה ולא תוכל להחזיר את החוב. אחרי המלחמה הוזמן הבנקאי שיף לטוקיו והקיסר מייג'י העניק לו את עיטור השמש העולה.


נפתלי הרץ אימבר, מחבר "התקווה" פרסם בשנת 1904 ספר שירים בעברית שהוקדש לקיסר יפן וכלל שירי תהילה ליפן על שהביסה את רוסיה הצארית האנטישמית. בשנת 1923 נפגעה העיר יוקוהאמה ברעידת אדמה גדולה, עיר הנמל נגסאקי איבדה את חשיבותה, והקהילה היהודית התרכזה ברובה בעיר קובה, שמנתה בשנות העשרים כאלף איש.


עם כיבוש מנצ'וריה ע"י היפנים בשנת 1931 מצאו עצמם כשלוש עשרה אלף היהודים בעיר חארבין, בצפון מנצ'וריה, תחת כיבוש יפני. בקהילה היהודית בחרבין התקיימו חיי קהילה יהודיים, והיו שם בתי כנסת, בתי ספר, בית חולים וארגון ציוני. השלטונות היפנים לא פגעו ביהודים ואפשרו להם לנהל את חייהם.


למרות התקרבותה של יפן לגרמניה לא אמצו השלטונות היפנים את המדיניות הגרמנית - כי יש להשמיד את היהודים. ביולי 1941 רשמה "המועצה הלאומית של יהודי המזרח הרחוק" בחארבין את הגנרל היגוצ'י ואת קולונל יסואה ממפקדי הצבא היפני במנצ'וריה, ב"ספר הזהב" של הקרן הקיימת בירושלים על פועלם להצלת יהודים.


סוגיהארה סמפו - חסיד אומות העולם

סוגיהארה סמפו

בחודש מרץ 1939 מונה סוגיהרה סמפו (Sugihara Sempo) לתפקיד סגן קונסול יפן בעיר קובנה, שהייתה אותה עת בירת ליטא. בעקבות פלישת גרמניה לפולין בספטמבר 1939 נהרו אלפי פליטים יהודים מפולין לליטא מפחד הקלגסים הגרמנים.


ביוני 1940 פלשו הרוסים לליטא ואפשרו לפליטים היהודים להמשיך לצאת מליטא, דרך ברית המועצות, באם יהיו בידם אשרות כניסה לארץ אחרת. אירופה המערבית נכבשה ע"י הגרמנים, ואילו מדינות אחרות לא ששו להעניק אשרות כניסה לפליטים היהודים.


כשטבעת החנק הגרמנית הולכת ומתהדקת, הסתבר לפליטים כי האי ההולנדי קורסאו (Kuracao) שבים הקריבי - הוא אחד המקומות היחידים בעולם, אליו אפשר להיכנס ללא אשרת כניסה.על מנת להגיע לקורסאו היה על הפליטים לעבור דרך ברית המועצות ויפן, ומשם להפליג לאי ההולנדי. הרוסים הסכימו למעבר הפליטים ברכבת הטרנס-סיבירית עד לעיר הנמל וולדיבוסטוק ומשם להפליג ליפן ,בתנאי שתהיה בידם אשרת מעבר יפנית.


סמפו סוגיהארה ואשתו יוקיקו (Yukiko), אשר ראו את מצוקת הפליטים היהודים, נתרמו למבצע הצלה והנפיקו לפליטים אלפי אשרות מעבר יפניות, במספר גדול משהותר לו ע"י משרד החוץ היפני, תוך סיכון משרתו ומעמדו. ביולי ואוגוסט 1940, במשך 29 ימים, הונפקו למעלה מאלפיים אשרות מעבר. בין הניצולים של סוגיהארה היו כל 300 התלמידים והרבנים של ישיבת מיר בפולין.


בספטמבר 1940 נסגרה הקונסוליה היפנית בקובנה, יחד עם הקונסוליות האחרות וסוגיהארה הועבר לתפקיד דיפלומטי בברלין.


ביוני 1941 פלשו הגרמנים לליטא והחל הטבח הגדול ביהודים. אלפי פליטים יהודים אשר הצליחו לעזוב ניצלו הודות לאשרות שהנפיק הקונסול היפני.


בשנת 1985 העניקה ממשלת ישראל לסוגיהארה תעודה של "חסיד אומות העולם". סמפו סוגיהארה נפטר בשנת 1986 , בגיל 86 .


הפליטים ביפן

אלפי הפליטים היהודים אשר ניצלו הודות לעזרתו של סוגיהארה חצו את רוסיה ברכבת הטרנס-סיברית לוולדיבוסטוק, משם הפליגו באנייה ליפן והתיישבו בעיר קובה, שם התקבלו בחום ע"י הקהילה היהודית במקום שמנתה כאלף איש. הם קיבלו סיוע כספי מארגונים יהודיים מארה"ב, אשר גם עזרו לחלקם לקבל אשרות כניסה לארץ-ישראל ולארה"ב. כן זכו הפליטים היהודים לעזרה ואהבה מבני כנסיה יפנית-נוצרית בראשותו של הכומר נקאדה ג'וג'י (Nakada Juji). השלטונות היפניים גילו הבנה למצבם של הפליטים ואף שהיו להם רק אשרות מעבר, הם הורשו להישאר ביפן. ד"ר קוצוג'י סצוזו (Kotsuji Setsuzo), מומחה לשפות שמיות ודובר עברית הפעיל את קשריו עם שר החוץ היפני על מנת לסייע לפליטים להאריך תוקף אשורי השהייה ביפן.


מרבית היהודים עברו בהמשך לעיר שנגחאי (סין) , והתרכזו ברובע הונגקיו (Hongkew) שהיה בשליטה יפנית. בדצמבר 1941, עם פרוץ המלחמה עם ארה"ב נותרו יהודים מעטים בלבד ביפן.


בעיר שנגחאי הייתה קהילה יהודית גדולה של כ- 6,000 נפש, מהגרים יהודים מבגדאד, ופליטים מרוסיה שברחו מפחד הפוגרומים. יחד עם זרים אחרים הם התגוררו במושבה הבינלאומית של העיר.


עם פרוץ מלחמת העולם הגיעו לשנגחאי פליטים יהודים רבים, כאשר כבשה יפן את המושבה הבינלאומית בעיר בשנת 1941 התגוררו שם כ- 25,000 יהודים. בשנת 1943 רוכזו הפליטים חסרי הנתינות שהגיעו מאירופה ב"גטו של שנחאי", שהיה שונה מהגטאות של אירופה, ולא נועד רק ליהודים. המקום היה פתוח, התושבים יכלו לעבוד מחוץ לגטו, והאוכלוסייה הסינית המקומית המשיכה להתגורר שם.


עם סיום מלחמת העולם התחדשה הקהילה היהודית ביפן שהתרכזה ברובה בטוקיו.


מאקויה בישראל

מזה כמאה שנה התפתחו ביפן כתות דתיות חדשות, שתים מהן הן כתות נוצריות האוהדות את מדינת ישראל. האחת היא כת המקויה, והשניה היא "אגודת הנוצרים היפנים ידידי ישראל" המוכרת גם בשם "בית שלום" שאנשיה מסורים לאהבת ישראל. חבריה פוקדים את הארץ לעתים תכופות, ואחת לארבע שנים מבקרת המקהלה הייצוגית של "בית שלום" בארץ ומקיימת סידרת קונצרטים בשפה העברית והיפנית. מרכזי "בית שלום" הפזורים ברחבי יפן נוהגים לארח מבקרים מישראל.

מקהלת השחר של בית שלום


בקרבת העיר הירושימה מקיימת האגודה מרכז חינוכי ומוזיאון ללימוד השואה שעברה על העם היהודי. למרכז זה מגיעים אלפי תלמידים יפנים, ללמוד ולשמוע על השמדת יהדות אירופה ע"י הגרמנים.


מייסד הכת הכומר אוצוקי אף זכה לתואר "נאמן ירושלים" כהוקרת תודה על פעולתו למען העיר והמדינה.


ערכים נוספים בעם וארץ


לקריאה נוספת

  • Esin Ayirtman - Sugihara (2020) Chiune Sugihara
  • Yukiko Sugihara (1995), Visas for Life, translation by Hiroki Sugihara and Anne Hoshiko Akabori, Edu-Comm Plus Editors,
  • Yutaka Taniuchi (2001), The miraculous visas – Chiune Sugihara and the story of the 6000 Jews, New York: Gefen Books.
  • Seishiro Sugihara & Norman Hu (2001), Chiune Sugihara and Japan's Foreign Ministry : Between Incompetence and Culpability, University Press of America.

.

קישורים חיצוניים