קליגרפיה

מתוך MediaWiki
(הופנה מהדף קליגגרפיה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמוד ראשי >> אמנות >> ציור | פסול | הדפסי עץ | קליגרפיה | אדריכלות | גנים


קליגרפיה

קליגרפיה

אלי לנצמן


כתב עתיק וכתב עכשווי

הקליגרפיה היא אומנות הכתיבה התמה הנקראת ביפן בשם "דרך הכתיבה" (Shodo).


רוב השפות בעולם משתמשות בכתיבה בסימנים פונטיים, אולם היפנים, אשר אימצו את הכתב הסיני, כותבים בסימניות, כשלכל סימן משמעות מיוחדת.


בימים עברו, עם התהוות הכתב הסיני הציגו הסימניות צורות המבוססות במישרין על מראות מוגדרים. ממאתיים הסימניות הראשונות התפתחו למעלה מארבעים אלף סימנים, מהם פשוטים, המבוססים על מספר קטן של קווים, ואחרים מורכבים ממספר רב של קווים.


סימני הכתב הראשונים שהתגלו בסין נחקקו על גבי עצמות של בעלי חיים ושימשו כאמצעי לעתידנות. צורות כתב מאוחרים יותר התגלו על יציקות כלי ברונזה מהאלף השני לפה"ס. כל סימן הוא כתמונה קטנה.


הסינים גם המציאו את הנייר, את מברשת הכתיבה, ואת הטוש השחור, אשר שימשו לכתיבה. היפנים אימצו את כתב הסימניות הסיני במאה השישית אחה"ס, ולמדו גם את אמנות הקליגרפיה. הסימניות נכתבו מלמעלה למטה בשורות אנכיות מימין לשמאל, מאוחר יותר כתבו גם בשורות אופקיות משמאל לימין. ביפן נקראות הסימניות הסיניות בשם "קנג'י" (Kanji).


הסימן הזהה לכתיבה ולציור


במאה ה-9 פיתחו היפנים כתב פונטי משלהם, הנכתב בשילוב עם הכתב הסיני, הנקרא "קאנה" (Kana), המצאה המיוחסת לנזיר הבודהיסטי קוקאי (Kukai). כתב ה"קאנה" כולל 48 סימני כתב בצורות פשוטות, כשכל סימן מבטא הברה אחת. כתב פונטי זה התפתח בשתי מערכות מקבילות: "הירגאנה" (Hiragana), שנכתב בקווים מעוגלים; ו"קטקאנה" (Katakana), שנכתב בקווים ישרים, בדומה לאותיות דפוס.


קליגרפיה של כתב "קאנה" נלמדת בעיקר על-ידי נשים.


כתיבה במברשת


הקליגרפיה היא אמנות חשובה ביותר, ירושה מתרבות ה"משכיל" הסיני אשר הצטיין בשלוש האומנויות: ציור, פיוט, וקליגרפיה, המשלימות אחת את רעותה. הצייר התאמן בקליגרפיה וכל קליגרף ידע לצייר. הכלים והחומרים באומניות אלו זהים, וסימן כתב זהה משמש לציון כתיבה וציור. סימן זה רומז על יד עם חמש אצבעות המחזיקה במברשת.


מברשות לכתיבה וציור


מלבד הערך האסתטי של הקליגרפיה, דבר המוצא ביטוי בעוצמה, בשטף הקו, ובסדור הצורות, ישנה חשיבות רבה גם לנושא הפיוטי הכתוב ולמשמעות הסמלית שלו.


קופסה יפנית לכלי כתיבה


הקליגרפיה יכולה להיות עדינה או נועזת, מוטעמת או מאופקת, אופי משיכת המברשת יקבע בהרמוניה עם הנושא והתוכן.


הכלים המשמשים לכתיבה ולציור הם: מברשת (Fude), עשויה משיער המקושר לידית עץ, ובאה בגדלים שונים. להבדיל מהמכחול המערבי, השיער מסודר בצורה קונית. דיו (Sumi), מופיע כמקלון מוצק העשוי משחק פחם עץ מעורב בדבק. הטוש מתקבל על-יד שפשוף מקלון הדיו על כלי אבן קעור (Suzuri) עם מספר טיפות מים. החומר שעליו כותבים הוא הנייר.


משך השנים התפתחו חמש צורות שונות של כתיבת סימניות סיניות: "טנשו" (Tensho) - הוא "כתב החותמות" העתיק והרשמי ביותר, נחקק על חותמות להטבעה על מסמכים רשמיים.

"ריישו" (Reisho) - הוא "כתב הפקידים", שמש לכתיבת מסמכים רשמיים.

"סושו" (Sosho) - "כתיבת העשב", הסימניות נרשמות בפישוט, בסלסול ובשטף, מחוברות זו לזו, וקשות לקריאה.

"קאישו" (Kaisho) - "כתב דפוס", כתב קריא המקובל גם בדפוס המודרני.

"גיושו" (Gyosho) - "כתב שוטף", בלתי פורמלי, נכתב במשיכות מברשת מהירות ובצמצום של קווים.

הדוגמאות מציינות את המלה "Tamotsu" שפירושה "לשמור" ונכתבו ע"י האמן היפני קזואו אישיאי .


בדומה לציור, גם הקליגרפיה היא חלק מהמסורת והאימון של נזירי הזן, הנוהגים גם כיום, לכתוב כתובות בעלות משמעות סמלית, במשיכות מברשת ובעוצמה המעידה על שאר רוח (Bokuseki).


עד התקופה המודרנית נשארה המברשת ביפן מכשיר הכתיבה והציור היחיד. גם כיום לומדים התלמידים בבתי הספר את אמנות הקליגרפיה. בראש השנה נהוג להתכנס ולכתוב איחולים ומשאלות לב בכתיבה תמה (Kakizome).



הכתובת "Shu", "הכל" קליגרפיה של נזיר הזן איקיו, מאה-15


היפנים מאמינים כי כתב היד של האדם מעיד על אופיו, וכי באמצעות שיפור כתב היד, אפשר לשפר גם את אופיו של האדם. שיפור כתב היד נעשה גם על-ידי העתקת כתובות של אומנים מפורסמים מהעבר.

תלמידים מציגים כתיבה תמה
חותמות מאבנים שונות


לעתים קרובות מצטיין הקליגרף גם בעיצוב וגילוף חותמות. הוא מעצב את סימניות הכתב ומגלף אותן באבן, עץ, שנהב, או חומר אחר. יש הרואים בחותם איכותי ורושם הטבעתו על הנייר, יצירת אמנות השווה באיכותה לציור מרהיב.

הטבעת החותמות על הנייר, יצירת האמן קזואו אישיאי

ערכים נוספים באמנות

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים