גנים

מתוך MediaWiki
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמוד ראשי >> אמנות >> ציור | פסול | הדפסי עץ | קליגרפיה | אדריכלות | גנים


מפרץ מצושימה

אריה קוץ

מקורות

מפרץ מצושימה


מקור היסטורי מספר לנו כי מינמוטו נו-טורו, שר לקיסר יפן במאה התשיעית, חזר ממסעו לחופי מצושימה, מפרץ הים הזרוע איים מכוסים עצי אורן. כה נפעם היה ממראות הנוף, שהחליט מיד להקים בחצרו, בעיר הבירה היאן, גן עם אגם מים, סלעים וצמחיה אשר הזכירו לו את הנופים המיוחדים שראה.


הדחף לשחזר את נופי יפן בגנים, כדי לשוב ולחוות את יופיים, מלווה את אדריכלות הנוף היפנית באלף השנים מאז מעשה זה.


מקדש שינטו באיסה


מקור ההשראה המרכזי לתכנון הנוף והגן היפני הוא הטבע של איי יפן. היחס המיוחד שהתרבות היפנית פיתחה לסביבתה הטבעית משחר הימים, הביאה למיקום הטבע וגורמיו במרכז האמונה הדתית - השינטו. כל גורמי הטבע ביפן מכילים בהם יסוד אלוהי- קאמי.

ככל שהתופעה הטבעית ייחודית יותר וחזקה יותר, קשורה בה ישות אלוהית חשובה יותר.


לצורך טקסים עונתיים שונים בהם ביקשו להיוועד עם רוחות האלים השוכנים בגורמי היער, פינו קרחת יער, סימנו אותה בחבלים של קש אורז וכיסו אותה בחצץ לבן כשטיח טכסי.

לימים, במקומות שם נערכו טקסים קבועים כאלה הוקמו גם מבנים הידועים לנו כיום כמקדשי השינטו העתיקים. מקומות אלו, כמו מקדש השינטו המרכזי באיסה, משמרים עד היום את רחבות החצץ האלו.

השפעה סינית

גן ריצורין, נבנה בהשראה סינית


מאות השנים של קשר עם התרבות הסינית הביאו ליפן גם שלל רעיונות הקשורים לתכנון הנוף ובראש בראשונה כנראה גם את הבינה של עיצוב נוף המשרת מטרות שונות; דתיות וחילוניות.

בבודהיזם, שהגיע ליפן מסין, שימשו גני המקדשים, כמו גם פיסול וציור דתיים, להמחשה של מיתוסים ומיתולוגיות. גנים שימשו בעיקר להמחשתו של גן העדן הבודהיסטי. בשלב מאוחר יותר עלה הגן ברמת התחכום לייצוג מופשט יותר של רעיונות דתיים ופילוסופיים.


אנו יודעים שעקרונות עיצוב חצר ארמון הקיסר הסיני השפיעו על עיצוב ארמון הקיסר היפני בערים נרה והיאן, ערים שתוכננו על פי התפיסה הסינית. גם רעיונות של עיצוב נוף חילוני הגיעו מחצרות האצולה הסינית לחוילות של האצולה היפנית.

"עיוותים" נפלאים

הסיפור המרתק של התרבות היפנית, ובכלל זה אדריכלות הנוף, מתרחש באותם רגעים שיפן מתחילה ל"עוות" את המקור הסיני לטובת פרשנות עצמאית. ההזדמנות ההיסטורית החשובה לתהליך תרבותי מהותי זה בתולדות יפן מתחזק עם ניתוק היחסים בין יפן לסין, במאה התשיעית, בתקופת היאן.


הסיפור של מינמוטו נו-טורו (נ"ל) אופייני לתקופה זו של אנרגיה יצירתית יוצאת מן הכלל הסוחפת את האריסטוקרטיה היפנית של עיר הבירה הצעירה בהיאן, אשר הביאה לבשלות תרבות יפנית ייחודית.


השינדן

בית וגן בסגנון שינדן (מודל)

מרחב היצירה של האריסטוקרטיה היפנית היה בוילות העירוניות שלהם בבירה היאן. שם צמחו השירה, הספרות האמנות והגנים של תקופה מרתקת זו. גם גן הארמון התפח לאורך שנים והגיע לבשלות בשיאה של תקופת היאן.


השינדן הוא יצירה משולבת של אדריכלות ואדריכלות נוף בתרבות שקיבלה את שתי הדיסציפלינות האלה כאחת שלמה. השינדן היה ארמון עשוי עץ, פרוש על פני מרחב הגן של הבית העירוני, פתוח אליו, מגדיר אותו ומוגדר על ידו, מחבק אותו ומחובק על ידו, בהעשרה הדדית של אלמנטים בנויים ואלמנטים של נוף טבעי - מים סלעים וצמחיה.

גן "שטוח" במקדש דאיצ'יג'י במערב יפן


את מוקד הגן היווה גוף מים גדול שניזון מתעלות המים של עיר הבירה במערכת של פלגים, מפלים וזרמים שחרצו את החצר מפינה לפינה ויצרו תמונת נוף רחבה ומגוונת על פני כל החצר.


הדוגמא הסינית הייתה בדרך כלל גיאומטרית יותר, יצרה אבסטרקציה של תופעות טבעיות והרבה פעמים נהנתה מהגזמה מודעת של תופעות אלו. בגן היפני של השינדן היה הטבע לא רק מקור השראה אלא מקור למידה וחיקוי בקנה מידה של אחד לאחד, עד לרמה של פרטי הבניה, ללא הגזמה. גישה זו הביאה לשלילה מוחלטת של הסימטרייה שהייתה בבסיסו של הארמון הסיני. אין בטבע סימטרייה ולכן הוא נשלל גם בגן הארמון.

מקדש וגן בידואין, אוג'י


האצולה היפנית חגגה את הטבע ואת הטבעי באמצעות עיצוב גני השינדן. במאה ה-11 מנסח טאצ'יבנה נו טושיצונה את הידע שנצבר בתחום עיצוב הגנים בספר שנקרא סאקוטי-קי. בספר זה הוא מזכיר דוגמאות סיניות, דואג להתייחס בקלות דעת לגביהם ואף בביטול לגבי חלקן, וממסד בכך את ההפרדה של הגן היפני מהגן הסיני.


עיצוב עצמאי זה, שראשיתו בארמונות האצולה, השפיע גם על הגנים הדתיים. אחראים לתחילתה של תופעה זו אותם אצילים אשר הקדישו את ארמונותיהם לבודהיזם בגיל הפרישה או לאחר מותם. זה המקרה של אחד האתרים היותר מפורסמים ששרדו מתקופת היאן- מקדש וגן ביודואין.

גני הזן

גן "יבש" במקדש זן ריואנג'י, קיוטו


עם חידוש מערכת היחסים של יפן עם סין של שושלת סונג (סוף מאה 10 עד 13), חוזרת ליפן השפעת התרבות הסינית. בגל השפעה זה מגיע גם הזן בודהיזם; ציורים בהשראת רוח הזן, ותרבות הזן.

החוויות המצוירות של נזירי הזן הנודדים מתוך שעות של התבוננות שקטה ועמוקה בטבע הביאו ליפן שני דברים בו זמנית: נופים ייחודיים ומסתוריים של סין, ואת היכולת להגיע להפשטה נפלאה של החוויות האלה באמצעות קו מברשת שחור מותז במהירות וביד מיומנת על נייר לבן.

"ביתן הזהב" והגן הסובב מאה-14, קיוטו


מנזרי הזן הפכו ביפן לאוניברסיטאות - מקום בו נערים ומבוגרים למדו את כל רזי התרבות - פילוסופיה, [[:קטגוריה:אומנויות|אומנות], אדריכלות ונוף.

השהות במקדשים כללה התעסקות חסרת הבחנה, במודע, בעיקר ובטפל בו זמנית. שטיפת הרצפה הייתה חשובה כמו בנייה ועיצוב. ההוויה הרוחנית הייתה חשובה כמו הרישום המונוכרומי או עיצוב הבניין בו שהו. את תפקידה המסורתי של האצולה בהתוויית האופי התרבותי תפסו עתה יותר ויותר נזירי זן.

גן האזוב במקדש סאיאוג'י, מאה-14 , קיוטו, קיוטו


מתוך ההתעסקות בציור הדיו ובעקרונותיו נולד הרעיון של הגן היבש. אם ניתן לתאר את נופי סין הייחודיים באמצעות כמה קווי דיו שחור על נייר, הרי שבודאי ניתן לתאר נופים אלו על ידי "פיסול" בסלעים וחצץ. וכך הפכו הסלעים להרים ומצוקים והחצץ הלבן הפך למים, לנהרות ולמפלים, ולעיתים למסך ערפל - ממש כמו תפקידו של הנייר הלבן ליד כתמי הדיו השחור (שאת תפקידו לקחו הסלעים). נזירי הזן עיצבו את החצרות לפני סביב ובתוך הבניינים שבהם הם שהו ולמדו. תוך התעסקות זו תרמו לתרבות את אחד מסוגי הגנים היותר ייחודיים - הגן היבש.


הגן היבש הפך לאב טיפוס לכל אותם גנים שעוצבו בחללים מוגבלים בגודלם ובכל אותן גינות קטנות שנועדו להיות בעיקר הנוף של החדר ממנו הם נשקפו. מתוך מקדשי הזן חדר טיפוס זה לוילות העירונית ולבית הפרטיים.

דרך התה

גן הווילה המלכותית ליד קיוטו, "שוגקואין", מאה 17


במהלך המאה השש עשרה התפתחה תרבות דרך התה היפנית. זה אירוע חברתי-תרבותי בו מארח מזמין שניים - שלושה אורחים לשתות בצוותא ספל תה שהמארח מכין, באווירה תרבותית מיוחדת המוקדשת לאמנות ואסתטיקה. על מנת ליצור את הסביבה הפיסית התומכת התפתחה אדריכלות מיוחדת - בית התה- ואדריכלות נוף ייחודית - גן התה. גן התה מתפקד כאזור חיץ בין הרעש החיצוני לשקט הפנימי, תחום הנועד להכנה הנפשית-רוחנית של האורח לקראת חווית המפגש.


בית וגן "שוגקואין"

בתוך סביבה מוגבלת ביותר בגודלה - החצר של בית מגורים עירוני - צריך גן התה לטפח אשליה של זמן-חלל שתאריך ותעשיר את הדרך מהשער בגדר ועד לכניסה לבית התה. בניגוד לגן הזן הנתפס בדרך כלל כחוויה של צפייה מעמדת ישיבה סטטית במדיטציה, גן התה הוא חוויה בתנועה.


פריחת הדובדבן

גן התה, שהתפתח במאה השש עשרה, רתם את כל הידע המצטבר עד אז במסורת היפנית של יצירת דרך מעניינת הממוזערת לסביבה מוגבלת ביותר בגודלה. גן התה הוא חוויה דינמית של תנועה בחלל וחוכמה של עיצוב סביבתי למען האדם העובר במרחב.

גן הטיול

במהלך המאות ה-16 וה-17 התפשטה הבשורה האסתטית של דרך התה אל ליבה של התרבות היפנית. בית התה הקטן בחצר האחורית של הארמון שינה בסופו של תהליך את פניו של הארמון והבית היפני וגן התה השפיע על הגן של הבית והארמון. במהלך תקופה זו ובמיוחד בתקופת היציבות הפוליטית של עידן אדו, נבנו על ידי האצולה ארמונות רחבי ידיים בגנים גדולים במיוחד שנודעו כ"גן הטיול". גן הטיול מחבר אלמנטים של גן השינדן הקלאסי עם חכמת הטיול במרחב של גן התה.


השילוב בין הרעיונות מתקופת היאן והתחכום של תקופת מורומאצ'י ומומוימה יצר במאה השבעה עשר שורה של גנים נפלאים ביפן.


הדוגמה המפורסמת ביותר לבית וגן מתקופה זו היא הוילה בקצורה, אב טיפוס לוילה היפנית של המאה השבעה עשר בפרבר דרומי של הבירה (דאז) קיוטו. הוילה נבנתה כבית נופש למשפחת אצולה מעיר הבירה, בנוסף לארמון הפורמלי שהמשפחה החזיקה בקיוטו, וכאלטרנטיבה תרבותית. הוילה בקצורה הייתה לארמון בקיוטו מה שבית התה הקטן היה לוילה שהוא ניבנה בחצרה - מקום מפלט רוחני אלטרנטיבי.




בהתאם, עוצבה הוילה והגן שלה על פי העקרונות האסתטיים של דרך התה. הוילה בקצורה הייתה סמן ראשון לדרך שבה ניתן לפרש את הרעיונות האסתטיים של דרך התה לקנה מידה מלא של וילה וגן רחב.

מהוילה בקצורה למודרניזם במאה העשרים

גן פרחי איריס במקדש מייג'י, טוקיו


מתחילת המאה העשרים פקדו את הוילה בקצורה טובים וגדולים מראשוני התנועה המודרנית והביאו את הבשורה האסתטית שלה למעצבים המודרניים של המאה - אדריכלים ואדריכלי נוף.

הודות לזרים שהתלהבו מהגן היפני והבינו את חשיבותו לעיצוב המודרני, הבינו גם הטובים שבמעצבים היפנים כי יש בתרבותם יסודות אסתטיים מאד רלבנטיים לעולם המודרני.

גן במלון "ניו אוטאני" בטוקיו

לאחר תקופה של חיפוש בנבכי התרבות המערבית, מגיעים הטובים שבמעצבים היפנים לאיזון הנכון והשילוב הנכון בין אוצרות התרבות האסתטית היפנית לבין העיצוב העכשווי.

ערכים נוספים באמנות

לקריאה נוספת

  • [1], אריה קוץ באתר וויקיפדיה
  • אדריכלות ביפן, יפן טורי – השער ליפן
  • קורן לאונרד, "וואבי-סאבי לאמנים, למעצבים, למשוררים ולפילוסופיה", (ספר), הוצ' תל אביב: אסיה, 2003.

קישורים חיצוניים