הבדלים בין גרסאות בדף "ספרות התקופה הסמוראית המאוחרת"

מתוך MediaWiki
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(יצירת דף עם התוכן "{| |עמוד ראשי >> |ספרות >> |מבוא | |ספרות_התקופה_הקדומ...")
 
שורה 54: שורה 54:
  
  
{{תמונה|קובץ=Bunraku-B.jpg|כיתוב=תיאטרון "בונרקו"}}  
+
{{תמונה|קובץ=Bunraku-B.jpg|כיתוב=תיאטרון "בונארקו"}}  
  
שתי צורות של תיאטרון עממי פרחו במהלך התקופה: ה"קבוקי" (Kabuki), שהתבסס על עלילות מלודרמטיות, עשירות בתפאורות פאר ומוזיקה, וה"בונרקו" (Bunraku), תאטרון בובות מתוחכם, שמחזותיו מלודרמטיים אף הם. החל בשנת 1629 אסרו השלטונות
+
שתי צורות של תיאטרון עממי פרחו במהלך התקופה: ה"[[קאבוקי]]" (Kabuki), שהתבסס על עלילות מלודרמטיות, עשירות בתפאורות פאר ומוזיקה, וה"[[בונראקו]]" (Bunraku), תאטרון בובות מתוחכם, שמחזותיו מלודרמטיים אף הם. החל בשנת 1629 אסרו השלטונות
  
  
 
{{תמונה|קובץ=Monzaemon.jpg|כיתוב=מחזאי מונזאמון}}  
 
{{תמונה|קובץ=Monzaemon.jpg|כיתוב=מחזאי מונזאמון}}  
  
על הופעת נשים על הבמה, ושחקנים גברים, שמילאו את תפקידי הנשים בקבוקי (Onagata) זכו להערצה רבה ביותר. ב"בונרקו" נעשה שימוש בבובות גדולות במיוחד, שכל אחת מהן מופעלת על ידי שניים או שלושה מפעילים לבושי שחורים המתמזגים עם הרקע. גדול מחזאי התקופה, צ'יקאמטסו מונזאמון (Chikamatsu Monzaemon, 1653-1724) , כתב מחזות הן ל"קבוקי" והן ל"בונרקו". בין מחזותיו המפורסמים היה "התאבדות האוהבים בסונזקי", שעסק בתופעת ה"שינז'ו" ("shinju"): זוג אוהבים, שבגלל הנסיבות החברתיות אינו יכול לממש את אהבתו בעולם הזה, מתאבד בצוותא (בדרך כלל בקפיצה למים) בתקווה לממש את אהבתו בעולם הבא. נושא זה הוליד חיקויים רבים בספרות, ויש אומרים שעודד את הרומנטיקה של אהבה ומוות גם במציאות.
+
על הופעת נשים על הבמה, ושחקנים גברים, שמילאו את תפקידי הנשים בקאבוקי (Onagata) זכו להערצה רבה ביותר. ב"[[בונארקו]]" נעשה שימוש בבובות גדולות במיוחד, שכל אחת מהן מופעלת על ידי שניים או שלושה מפעילים לבושי שחורים המתמזגים עם הרקע. גדול מחזאי התקופה, צ'יקאמטסו מונזאמון (Chikamatsu Monzaemon, 1653-1724) , כתב מחזות הן ל"[[קאבוקי]]" והן ל"[[בונראקו]]". בין מחזותיו המפורסמים היה "התאבדות האוהבים בסונזקי", שעסק בתופעת ה"שינז'ו" ("shinju"): זוג אוהבים, שבגלל הנסיבות החברתיות אינו יכול לממש את אהבתו בעולם הזה, מתאבד בצוותא (בדרך כלל בקפיצה למים) בתקווה לממש את אהבתו בעולם הבא. נושא זה הוליד חיקויים רבים בספרות, ויש אומרים שעודד את הרומנטיקה של אהבה ומוות גם במציאות.
 
 
  
 
==ערכים נוספים בספרות==
 
==ערכים נוספים בספרות==

גרסה מ־17:51, 17 באוגוסט 2021

עמוד ראשי >> ספרות >> מבוא | התקופה הקדומה | הקלאסית | הסמוראית המוקדמת | הסמוראית המאוחרת | המודרנית המוקדמת | המודרנית המאוחרת


המשורר באשו

התקופה הסמוראית המאוחרת

(תקופת אזוצ'י-מומויאמה, 1600-1573, ותקופת אדו, 1867-1600)


דורון כהן

קטע ממגילה המבוססת על אוסף שיריו של באשו "דרך צרה לצפון הרחוק"


לאחר למעלה ממאה שנה של מלחמות פנימיות ופירוד אוחדה יפן מחדש בשלהי המאה ה-16 תחת שלטון מרכזי , בתהליך שהיה ממושך ועקוב מדם אף הוא. בראשית המאה ה - 17 התבסס שלטונם של השוגונים מבית טוקוגאוה, שהביא תקופה ארוכה של יציבות ושלום, אך גם הסתגרות מפני העולם החיצוני.


תקופה זו הייתה עדה לפריחת התרבות העירונית, ולהולדתם של סגנונות חדשים בכל תחומי היצירה התרבותית ביפן. בתחום השירה התפתחה צורה חדשה, העתידה להפוך מפורסמת ופופולרית ברחבי העולם, ה"הייקו" ("haiku"). שיר ההייקו קצר עוד יותר מהטנקה, ובו 17 הברות בלבד (7-5-7). השיר מתאר בתמצית חוויה של רגע אותה חווה המשורר למראה או למשמע תופעה מוכרת בדרך כלל, המתגלה לו באור חדש, והמתייחסת גם לעונה מסוימת מעונות השנה.


הייקו טוב הוא כזה המוסר תוכן רב במילים מעטות, והמחייב קריאות חוזרות כדי לקלוט את כל הדקויות.


גדול משוררי ההייקו, ומי שפיתח וביסס את הצורה, היה באשו מצואו (Basho Matsuo , 1644-1694). באשו נדד ברחבי יפן וכתב את התרשמויותיו ביומני מסע. הוא העמיד תלמידים רבים, שהמשיכו את דרכו ופיתחו אותה. להלן שניים משירי ההייקו המפורסמים של באשו:

kane kiete/ hana no ka wa tsuku/ yuube kana

כשנדם קול הפעמון / מצטלצל ריח הפריחה / ערב יורד


"פריחה" סתם בהייקו היא תמיד פריחת הדובדבן. העונה היא האביב, תקופה מרגשת של יופי והתחדשות, הגורמת בלבול של חושי הראיה, השמיעה והריח.

kono michi ya/ yuku hito nashi ni/ aki no kure

דרך זו / אין איש צועד בה / שקיעה סתווית

הסופר איהרה סאיקאקו


ערב סתיו מעורר תחושת בדידות ועצב. ה"דרך" היא גם דרכו של האמן, הצועד בה בבדידות.


בתחום הפרוזה התפתח בתקופה זו הרומן העממי. המחבר הבולט בתחום זה היה איהרה סאיקאקו ( Ihara Saikaku, 1642-1693). הוא היה בן למעמד הסוחרים באוסקה, ותאר בספריו את חיי הבורגנות, בניגוד לספרות שקדמה לו, שהתמקדה בחיי האצולה. הוא כתב כעשרים ספרים שנושאיהם רדיפת הכסף, חיי האהבה, סיפורי פשע והרפתקאות, והם רוויים לא פעם אוירה ארוטית, וחלקם אף עוסק באהבה הומוסקסואלית. ספריו, כגון "הגבר שהקדיש את חייו לאהבה", זכו לפופולריות עצומה.


תיאטרון "בונארקו"

שתי צורות של תיאטרון עממי פרחו במהלך התקופה: ה"קאבוקי" (Kabuki), שהתבסס על עלילות מלודרמטיות, עשירות בתפאורות פאר ומוזיקה, וה"בונראקו" (Bunraku), תאטרון בובות מתוחכם, שמחזותיו מלודרמטיים אף הם. החל בשנת 1629 אסרו השלטונות


מחזאי מונזאמון

על הופעת נשים על הבמה, ושחקנים גברים, שמילאו את תפקידי הנשים בקאבוקי (Onagata) זכו להערצה רבה ביותר. ב"בונארקו" נעשה שימוש בבובות גדולות במיוחד, שכל אחת מהן מופעלת על ידי שניים או שלושה מפעילים לבושי שחורים המתמזגים עם הרקע. גדול מחזאי התקופה, צ'יקאמטסו מונזאמון (Chikamatsu Monzaemon, 1653-1724) , כתב מחזות הן ל"קאבוקי" והן ל"בונראקו". בין מחזותיו המפורסמים היה "התאבדות האוהבים בסונזקי", שעסק בתופעת ה"שינז'ו" ("shinju"): זוג אוהבים, שבגלל הנסיבות החברתיות אינו יכול לממש את אהבתו בעולם הזה, מתאבד בצוותא (בדרך כלל בקפיצה למים) בתקווה לממש את אהבתו בעולם הבא. נושא זה הוליד חיקויים רבים בספרות, ויש אומרים שעודד את הרומנטיקה של אהבה ומוות גם במציאות.

ערכים נוספים בספרות



לקריאה נוספת

  • יעקב רז, המיתולוגיה היפנית, ספרי תל-אביב.
  • בן-עמי שילוני, יפן המסורתית - תרבות והיסטוריה, שוקן.
  • יואל הופמן, לאן נעלמו הקולות? סיפורי זן ושירי הייקו, מסדה.
  • ישראל תמרי, מסע אל תוך הירח: זן ושירי האיקו של בשו, דביר.


קישורים חיצוניים