פסול

מתוך MediaWiki
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמוד ראשי >> אמנות >> ציור | פסול | הדפסי עץ | קליגרפיה | אדריכלות | גנים


כלי חרס מתקופת ג'ומון, גובה 60 ס"מ

התקופה הקדומה

אלי לנצמן

כלי חרס מתקופת ג'ומון גובה 45 ס"מ

תקופת ג'ומון (Jomon), בערך 300 - 13000 לפה"ס , היא התקופה המוקדמת בהיסטוריה היפנית ומאופיינת כחברה של ציידים ומלקטי מזון. כלי החרס מהתקופה, עוצבו ביד, בעוצמה רבה ובקישוטיות מרשימה. נראה כי ערכם הפיסולי רב מאיכותם השימושית. הכלים נשרפו במדורות פתוחות ועוטרו ב"מקלעות" חמר על פני השטח, או באמצעות גלגול חבל על החרס הרך לקבלת מרקם מחורץ, ומכאן לקוח שם התקופה, ג'ומון פירושו "מקלעת חמר".



דמות חרס "דוגו", תקופת ג'ומון, גובה 28 ס"מ


לתקופה זו שייכות גם ה"דוגו" (Dogu) "דמויות חרס" שהן עבודות הפסול הראשונות שהתגלו ביפן. אלו הן דמויות המבוססות על צורות אדם או בעלי חיים, ששימשו כנראה למטרות פולחן דתי או כקמיעות המביאות פריון ומזל. הדמויות כוסו בדרך כלל בדוגמאות קוויות ספירליות, ולהן הבעות פנים מוזרות עם עיניים גדולות.


כמו כלי החרס המוקדמים, גם פסלוני החרס, התגלו בכל רחבי יפן. הם עשויים מחרס בגוון אפור או אדמדם, ומציגים עושר רב של צורות במגוון עשיר של הבעה וביטוי יצירתי, שלא התגלה כדוגמתו בשום תרבות אחרת מאותה תקופה.

תקופת קופון (Kofun)

קבר הקיסר "נינטוקו" מאה-5, גובה 30 מ', קוטר 480 מ'


החל מהמאה ה-3 אחה"ס נבנו ברחבי יפן תלי קבורה גדולים הנקראים "קופון" בהם נקברו שליטי התקופה. קברים אלו הם מקור מידע חשוב על אופי התקופה. הקברים המוקדמים נבנו על ראשי גבעות קיימות וצורתם הייתה עגולה או דמוית "חור מפתח", אביזרי הקבורה כללו ארון קבורה מעץ אשר נקבר בפסגת התל, או הונח בתא קבורה עשוי אבן. לקברים היו מספר חדרים שנבנו מטין או מאבן ובתוכם הונחו חפצים כמו: כלי חרס, תכשיטים, מראות ברונזה, כלי נשק ודגמי חימר של חפצים שונים.



החל מהמאה ה-5 חל שינוי במבנה הקברים ובמקום לבנותם על גבעות טבעיות הם נבנו במישור. תעלות מים הקיפו את התל המלאכותי וכך הגדילו את שטחו. תוכן הקברים כלל חפצים רבים המעידים על הנגישות הבלתי מוגבלת של השליטים למשאבי החברה. הגדול בקברים הוא זה של הקיסר נינטוקו (Nintoku) מהמאה ה-5. בסוף המאה ה-6 נבנו קברים קטנים יותר, אך היו נפוצים יותר, גבעות שלמות כוסו בקברים עגולים שקוטרם הממוצע 15 מטר.



הבולטים שבממצאי התקופה הם ה-"הניוה" (Haniwa), גלילי חימר חלולים הממולאים בבוץ שהוצבו מסביב לתלי הקבורה על מנת לחזק את האדמה למנוע סחף. מאוחר יותר עוצבו ראשי הגלילים בצורת דמויות של לוחמים עוטי שריון, אצילים, רקדנים בתנוחות ריקוד, נשים מקושטות בעדיים, בעלי חיים, בתים, ועוד צורות שונות. השם "הניוה" שפירושו "טבעות חימר" מעיד על דרך העשייה, הנחת טבעות חימר אחת על השניה.


ה"היסטוריה" היפנית העתיקה מספרת כי דמויות הניוה עוצבו כממלאי מקום לאנשים אשר נקברו יחד עם השליטים. מסופר שבקבורתו של אחד מקיסרי יפן, ריחם שר הצבא על המועמדים להיקבר יחד עם אדונם, וציווה לבנות פסלי חימר כתחליף לבני האדם. ספור דומה ידוע גם מההיסטוריה הסינית, אולם מתקופה מוקדמת הרבה יותר.

"הניוה" סביב תל הקבורה


פסלוני "הניוה", שהם מיוחדים ליפן, מציגים מגוון דמויות נעימות, פשוטות ונאיביות עם דגש על הצורה הכללית, מבלי להתייחס לפרטים. הפסלים נעשו על-ידי בעלי מלאכה אשר נאלצו לעבוד במהירות רבה, על מנת לייצר מאות פסלים תוך זמן קצר, בעקבות פטירתה של אישיות חשובה.



בנוסף לערכן האומנותי, משמשים הפסלים מקור ללימוד אתנולוגי של יפן העתיקה.


עם אימוץ הבודהיזם במאה ה-6, השתנו מנהגי הקבורה ביפן, והנוהג לבנות תלי קבורה הופסק בהדרגה.

תקופת אסקה (553 - 645 Asuka)

פסול בודהיסטי מוקדם

"שלישיית שאקה", ברונזה, גובה דמות מרכזית 87 ס"מ, Horyu-ji



הבודהיזם מפלג המהיאנה, שהגיע מקוריאה ליפן במחצית השניה של המאה ה-6, הביא לבנייתם של מקדשים בודהיסטים ולעיצוב פסלים.

הפסלים שעוצבו ביפן נעשו בהשראת פסלים מיובאים מקוריאה, אשר הושפעו מפיסול בודהיסטי סיני. ברונזה ועץ בציפוי עלי זהב, הם חומרי הפיסול העיקריים בתקופה זו, וכללו את דמויות: שאקה (Shaka) - בודהא ההיסטורי; מירוקו (Miroku) - בודהא העתיד; יאקושי (Yakushi) - בודהא המרפא, וכן מספר בודהיסטווה (Bodhisattva) - דמויות משניות לבודהא.

סגנון פסול התקופה מאופיין בשתי אסכולות עיקריות: אסכולת טוריי(Tori), שהושפעה מפיסול סיני של שושלת ויי הצפונית (מאות 6 - 5 ); ואסכולה שהושפעה מפיסול סיני עם השפעה קוריאנית.



פסל הברונזה "שלישיית שאקה " שבמקדש הוריוג'י, מציג את שאקה (בודהא) עם שני בודהיסטווה, הוא אחד הפסלים הבודהיסטים החשובים והעתיקים ביפן. בגב הפסל מצויה כתובת המשייכת את יציקת הפסל לאמן טוריי בושי בשנת 623, כן נאמר שם כי הפסל הוזמן ע"י מקורביו של שוטוקו טאישי על מנת להביא להחלמתו של הנסיך החולה. תיעוד זה הוא נדיר ומיוחד לתקופה.



הפסול של אסכולת טוריי מאופיין בחוסר פרופורציה ריאלית בידיים, הפנים גדולות ומלאות והצוואר גלילי ומאורך. הבעת הפנים שלווה ומכובדת ומעבירה תחושה של כבוד והבעה מיסטית, עם חיוך קל בשפתיים פסוקות. למרות ועיצוב הפסלים שטוח, הם מציגים נוכחות מוצקה, והגלימה המכסה את הגוף מעוצבת בצורה קישוטית ומסוגננת.


לידתו של בודהא, ברונזה, מאה-7, גובה 17 ס"מ, t.n.m


האסכולה השניה מיוצגת בעיקר על-ידי פסלים של דמות מירוקו, המופיעים הן כיציקות ברונזה והן כפיסול בעץ. הדמויות יושבות על מושב גבוה, ורגל אחת מורמת על הרגל האחרת, כשאצבעות יד ימין, המעוצבות בעדינות רבה, נוגעות קלות בסנטר, תנוחה המגבירה את תחושת ההגות. פסלי העץ הם יפים במיוחד, פלסטיים, עדינים ומלאי חמימות.


הנאיביות והתום של פסול התקופה מתגלה בקבוצת הפסלים מברונזה המציגים את אם בודהא, הנסיכה מאיה עם שלושה עוזרים, בשעת לידתו של בודהא, אשר לפי האגדה נולד ממותן האם, כשהוא מזדחל כתינוק מתוך שרוול הבגד.

בתקופה זו וגם בתקופות הבאות תהיה הדת הבודהיסטית כמקור השראה ונושא מרכזי בפיסול היפני.

תקופת נארה ( 645 - 794 Nara)

הפסול הקלסי

יאקושי, ברונזה, מאה-7, גובה בודהא 255 ס"מ, Yakushi-ji


הרפורמה של טאייקה (645 Taika) הביאה להתחזקות הבודהיזם ביפן. הפסול היפני קבל השראתו ישירות משושלת טאנג הסינית. האווירה המיסטית והבלתי-ריאלית של סגנון טוריי נעלמה והפסול נעשה מציאותי יותר. הדמויות עסיסיות, גמישות, ולעתים מלוות בנימה חושנית בהשפעת הפיסול ההודי של תקופת גופטה. הגוף מעוצב בקנה-מידה מציאותי, והגלימה העוטפת את הגוף מעוצבת בהרמוניה עם תווי הגוף. ניכר הניסיון לפשרה בין הממד הרוחני ובין זה האנושי.


בודהא עם "שומרים", פנים מקדש, Todai ji Hokke do


במקדש יאקושי-ג'י (Yakushiji), בעיר נארה, נמצא פסל הברונזה של בודהא המרפא (Yakushi) בלוויית שני בודהיסטווה. הפסלים הגדולים הם מהחשובים שבפיסול הברונזה ביפן של סוף המאה ה-7, ומציגים דמויות נינוחות וגמישות.

אשורה (Ashura), לכה, מאה-8, גובה 153 ס"מ, Kofuku-ji


במאה ה-8, עם בניית העיר נארה משגשג הבודהיזם ונבנים מקדשים רבים. אומנות הפיסול זוכה לתנופה רבה בעיצוב ובטכניקה. בנוסף לעץ וברונזה התפתח השימוש בחרס ובלקה. ההשפעה ההודית נטמעה, והפיסול היפני מושפע מהעיצוב הריאליסטי שהגיעה משושלת טאנג הסינית (916 - 618) בשיא פריחתה.


הנזיר גאנג'ין, לכה, מאה-8, גובה 82 ס"מ, Toshodai-ji


הדמויות גמישות ומלאות חמימות אנושית עם כוונה לשלמות של תכונות נשגבות, מבלי להתעלם מהמחשה מציאותית. השימוש בחומרים רכים יותר אפשרו לפסלים להציג פרטים וליצור עבודות בתחושה ריאלית ופלסטית. ברבים מהמקדשים בעיר נארה מצויות עבודות פסול של התקופה שהשתמרו במצב תקין משך למעלה מאלף ומאתיים שנה.


במקדש קופוקוג'י (Kofuku-ji) נמצאות יצירות מופת הכוללות דמויות נזירים מתלמידיו של הבודהא, ודמויות של שומרים, המגנים על האמונה הבודהיסטית. הפסלים החלולים העשויים מלכה מציגים דמויות בהמחשה ריאלית האופיינית לתקופה.


"בודהא של האור הגדול", 746,ברונזה, גובה 16 מ', Todai-ji


במקדש טושודאיג'י (Toshodai-ji) שנבנה בשנת 759 נמצא פסל הלקה של הנזיר גאנג'ין (Ganjin), מייסד המקדש. הפסל בגודל טבעי מציג את הנזיר כאדם זקן ועיוור היושב בהגות ודמותו מציגה עוצמה בהמחשה ריאלית חזקה.

תלמידים מבכים על "מותו של בודהא", Horyu-ji


פסל העץ המצופה לקה של "קאנון" (Kannon), אלת הרחמים הבודהיסטית, הנמצא במקדש שורינג'י (Shorin-ji), מציג את הדמות בעלת 11"ראשים". פסל זה מאופיין בגמישות, עדינות העיצוב, שווי משקל, ובמראה מלא הוד.


במקדש טודאיג'י (Todai-ji) נמצא הפסל הגדול של "בודהא של האור הגדול " (Dainichi) , יציקת ברונזה בגובה של 16 מטרים מאמצע המאה ה-8, פסל המעיד גם על היכולת הטכנולוגית הגבוהה של אומני יפן.


גם פסלי החרס של התקופה, המעוצבים בריאליזם חזק, מעידים על ההשפעה הסינית של תקופת טאנג. בפגודה של מקדש הוריוג'י נמצאת קבוצה של פסלי חרס המציגים את הנירוונה (Nirvana) מראה "מותו של בודהא". התלמידים המבכים על לכתו של המורה הגדול מוצגים במיטב המסורת של הריאליזם הסיני מתקופת טאנג.

תקופת היאן (1185 - 794)

פסול אזוטרי

הבודהיזם האזוטרי, אשר הגיע מסין ליפן בראשית המאה ה- 9, השפיע גם על הפיסול. בראשית תקופת היאן נשמרה מסורת פיסול תקופת נארה עם הזיקה הסינית, אולם, בעקבות ניתוק המגע הפורמלי עם סין בשנת 894, מקבל הפיסול היפני אופי עצמאי ומיוחד.


האיקונגרפיה הבודהיסטית המושפעת מ"תורת הסוד" היא סמלית, ססגונית ומורכבת, והפיסול מציג דמויות מוזרות אך מעוצבות בריאליזם. העץ הוא החומר העדיף, והטכניקה מושתת על גילוף הדמות מגזע עץ בודד (Ichiboku). בפסלי תחילת התקופה נראה כאילו והראש מונח בכבדות על הכתפיים.


פסל "קאנון" בעלת 11 הראשים ממקדש הוקיג'י (Hokke-ji) מציג את הדמות בתווי פנים אנושיים, גוף מלא, ותנועה קלה, תכונות המאפיינות את פיסול המחצית השניה של המאה ה-9.



בודהא אמידה יושב במדיטציה, עץ, מאה-11, k.n.m

פסל "קאנון עם אבן ויקרה וגלגל המשאלות " (Kannon Nyoirin) ממקדש קאנשינג'י (Kanshin-ji) בעיר וסאקה, מציג את הדמות בעלת שש זרועות כשהיא נושאת בארבע מהן חפצים מקודשים: אבן יקרה, גלגל, ענף לוטוס ומחרוזת. מלבד שש הידיים והרגל המורמת, הפסל מגולף מיחידת עץ אחת ומכוסה בטיח ולקה. למרות הלחיים הכבדות והצוואר העבה, מציגים הפנים יופי מעודן מבלי לפגוע בתחושת המסתורין המצווה מפסל אזוטרי.


בתקופה זו הופיעו גם פסלי עץ המציגים אלי שינטו. אם בתחילה התנגדה הדת היפנית המקורית לעיצוב פסלי אלים, הרי ובהשפעת הבודהיזם החלו כמה מקדשי שינטו להציג פסלים אלו. אלי השינטו, מציגים דמויות אנושיות משוחררות מהחוקים האיקונוגרפים של הצורות המופלאות שבבודהיזם. אלי השינטו מוצגים כדמויות אנושיות, חמות ומציגות יופי מעודן ואצילי.


בודהא אמידה, האמן ג'וצ'ו, 1053,עץ ,מוזהב, Byodo-in


בחלקה השני של תקופת היאן התחזקה בקרב האצולה האמונה בחמלתו של בודהא אמידה (Amida) השולט בגן העדן שבמערב. פסלים של אמידה הוצבו במקדשים שנבנו לכבודו. ניתוק המגע עם סין, והטעם המעודן של אצולה השולטת הביא ליצירת פיסול יפני ייחודי עם נטייה לקישוטיות ועדינות.


בודהיסטווה על ענן, עץ, צבוע, 1053, גובה 70 ס"מ, Byodo-in


מבחינה טכנית חלה התקדמות רבה כאשר התפתחה השיטה לעיצוב פסלי עץ ממספר יחידות נפרדות המכונה "יוסגי" (Yosegi) : הגוף, הראש והגפיים פוסלו בנפרד והורכבו בדייקנות. שיטה זו אפשרה הקמתם של פסלים גדולים. גם מעמדו של האמן הפסל התחזק, ומאותה עת אפשר לשייך פסלים רבים לשמו של היוצר.


פסל בודהא אמידה הנמצא במקדש ביודואין, (Byodo-in), ליד קיוטו, הוא יצירתו של הפסל החשוב ג'וצ'ו (נפטר 1057, Jocho). הפסל הגדול שעוצב בשיטת "יוסגי" מאפיין את פיסול התקופה. הדמות המצופה בעלי זהב,יושבת בהגות, הפנים המלאות מביעות חמלה, והעיניים מושפלות מטה אל עבר המאמין.

הדמות יושבת על בסיס דמוי פרח לוטוס, וברקע, על הקיר, מוצגות 52 דמויות חטובות עץ של בודהיסטווה כשהן עומדות או יושבות על עננים, מחזיקות כלי נגינה , ומלוות את בודהא "בירידה לארץ לאסוף את נשמתו של המאמין הנפטר".

בודהיסטווה פוגן יושב על פיל, עץ, מוזהב, מאה-11, Myoho-in


הפסל של בודהיסטווה פוגן (Fugen) הוא יצירה אופיינית לתקופה. הדמות הקדושה המייצגת את "אל החכמה העולמית", יושבת על גבי "פיל לבן בעל ששה חטים", מעוצבת בעדינות ובתווי פנים "נשיים" בהתאם לרוח התקופה.

תקופת קמקורה (1333 - 1185)

רנסנס של אידיאלים מתקופת נארה

תקופת קמקורה היא העידן הגדול האחרון של הפיסול היפני שהגיע לשיא פריחתו בשנים 1400 - 1250.

אל הרוח ואל הרעם, עץ, מוזהב, מאה-13, Myoho-in



פסול התקופה הושפע משלושה גורמים: חידוש המגע עם סין, שהתבטא בדמויות האנושיות יותר של האלים, דיוק רב יותר בהמחשת הלבוש, וריאליזם בתווי הפנים; רנסנס של פיסול תקופת נארה שבא בעקבות בנייה ושיפוץ של המקדשים והפסלים שנפגעו משך המלחמות שליוו את הקמת השושלת, (מלחמות גמפיי); והתפתחותן של כתות בודהיסטיות עממיות שהתרחקו מהאיקונוג רפיה המיסטית והעדיפו צורות בעלות אופי אנושי ואישי.

בודהיסטווה ג'יזו, המאה ה-13, עץ, צבוע, גובה 91 ס"מ, Todai-ji


המחשה מציאותית חזקה ושימוש בלעדי בפסול בעץ הן התכונות האופייניות לפסול התקופה. התפתחות טכניקת ה"יוסגי" אפשרה הקמתם של פסלים גדולים, ועל מנת להגביר את הרושם האנושי והקישוטי עיצבו את העיניים מגבישי קריסטל, ואילו תכשיטים, פרטי לבוש ואביזרים מלווים, עוצבו בנפרד מחומרים שונים והונחו על הדמויות המפוסלות.


שתי אסכולות חשובות של פסול התקיימו אותה עת ביפן: אסכולה אחת התרכזה בעיר קיוטו והמשיכה במסורת מלאת ההוד שהוכתבה על-ידי הפסל ג'וצ'ו מהתקופה הקודמת; והשניה, שמייסדיה הם האומנים קוקאיי (Kukei), בנו אונקיי (Unkei), ותלמידו קאיקיי (Kaikei), התרכזה בעיר נארה, עסקה בשיפוץ פסלי המקדשים שנהרסו במלחמה והושפעה מפיסול תקופת נארה. אסכולה זו שהטילה חותם רב על פסול התקופה נקראת "אסכולת קיי", ויצירותיה מאופיינות בעוצמה וריאליזם חזק.



הפסלים של סשין (Seshin) ו-מוצ'אקו (Muchaku), מעשרת תלמידיו של בודהא ההיסטורי, עוצבו בשנת 1208 ע"י אונקיי ותלמידיו, ומציגים דמויות שלוות באיכות נהדרת של ריאליזם ועיצוב פלסטי.

"קונגו ריקשי", מגיני הבודהיזם, 1203, עץ, Todai-ji

פסלי העץ של "קונגו ריקשי" (Rikshi Kongo) המוצבים בחזית מקדש טודאיג'י הם יצירתם המשותפת של אונקיי וקאיקיי משנת 1203. שני הפסלים שגובהם למעלה משמונה מטרים שעוצבו בטכניקת ה"יוסגי" מציגים את "שני המלכים מגני האמונה הבודהיסטית" נושאים בידיהם את "נשק הרעם" האמור לפגוע בעושי הרע. האחד, "קונגו" מוצג בשפתיים פסוקות כקורא "א", וריקשי, ששפתיו קפוצות, כקורא "הום", "א-הום" (A-hum) הוא צליל הפתיחה בתפילה הבודהיסטית.


אלף ואחת פסלי "קאנון", עץ, מוזהב, מאה 12-13, Myoho-in


הפסלים המאיימים מוצגים בעוצמה רבה ובריאליזם חזק ומוגזם: בהבעת הפנים, בעיניים חסרות השקט, בתנועת הגוף ובצעיפים הסובבים ברוח.


הרעיון הבודהיסטי העתיק של הבעת אמונה חזקה בכוחו של בודהא באמצעות הכפלה, ריבוי דמויות, (או גודל), מופיע באוסף המרשים של אלף ואחת פסלי קאנון "בעל אלף הזרועות" (Senju), שבאולם סאנגטצודו אשר במקדש מיואואין (Myoho-in) בעיר קיוטו.

בודהא אמידה מקמקורה, ברונזה, מאה 13, Koroku-in
דיוקן השוגון מינמוטו יוריטומו, עץ מצופה לכה, מאה 13, t.n.m


כחמישים שנה לאחר ביסוס השלטון הפאודלי של התקופה, שמרכזו היה בעיר קמקורה, הזמינו השליטים אומנים מהבירה הקיסרית קיוטו, על מנת לפאר את מרכז השלטון החדש. בעיר נוצרו עבודות אומנותחשובות אופייניות לתקופה. פסל הברונזה הגדול המציג את בודהא אמידה היושב בהגות, שגובהו למעלה מ-11 מטרים, חביב במיוחד על המבקרים במקום המתרשמים מהפנים המקרינות שלווה וחמלה. מבנה המקדש בו עמד הפסל נשטף על-ידי גל ענק, ומאז עומד הפסל חשוף למזג האוויר, וכוסה במעטה ירקרק נעים לעין.


דוגמאות של פיסול חילוני משויכות בעיקר לסוף התקופה,הם האחרונות מתקופת השיא של הפיסול היפני, שחיקוי והגזמה הביאו להפחתה באיכות האומנותית.

תקופות של קיפאון (1868 - 1333)

תקופת הזוהר של הפיסול היפני הגיעה לסופה במחצית המאה ה-14. במאות הבאות עוצבו ביפן פסלים במספר רב, אולם כתוצאה מההתייצבות שחלה בכנסיה הבודהיסטית, התבססה אמנות הפיסול על חיקוי יצירות העבר. התפתחות תיאטרון ה"נו" הביא ליצירתן של מסכות עץ המאופיינות בהבעות פנים חזקות ועיצוב מעודן.


חיטוב עץ במקדש שינטו בניקו צבוע, מאה-17, Toshogu


גילופי העץ והחיטובים הארכיטקטוניים של התקופה הם לרוב צבעוניים ובאיכות קישוטית מרהיבה ומתארים נושאים הלקוחים מעולם האגדה והפולקלור הסיני. כך גם פסלוני הנצקה הזעירים.

התקופה המודרנית ( - 1868)

ההשפעה המערבית שהגיעה ליפן הביאה לשנוי ביחס לאומנות הפסול. בעוד והפסול המסורתי היה באופי דתי או קישוטי, היה הפסול החדש יצירתי וחופשי ממגבלות מסורתיות.

"קוף זקן" האמן טקמורה קואון, 1893, עץ, גובה 91 ס"מ, t.n.m
"אישה מתקופת מייג'י", 1910, ברונזה, גובה 99 ס"מ, t.n.m


בשנת 1876 הקים הממשל היפני את בית הספר "הטכני לאומנויות" והזמינה את פסל הברונזה האיטלקי Raguza Vincenzo לנהל את המחלקה לפסול בסגנון מערבי, להקנות לתלמידים את תורת הריאליזם המערבי, ולהדריכם בתורת יציקת פסלי ברונזה מודרניים.

בעוד והעניין בפסול בהשפעה מערבית גבר משך השנים, ופסלים יפנים נסעו ללמוד באירופה, ועסקו באימוץ האומנות החדשה, עסקו פסלים אחרים בניסיון לשלב בין המסורתי והחדש. פסל העץ "קוף זקן" של הפסל Koun Takamura, שילוב בין המסורתי והמודרני, זכה לפרס בתערוכה הבין-לאומית בשנת 1893.

ערכים נוספים באמנות

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים