אדריכלות

מתוך MediaWiki
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמוד ראשי >> אמנות >> ציור | פסול | הדפסי עץ | קליגרפיה | אדריכלות | גנים


מקדש בודהא "מיואו-אין" בהירושימה, מאה-14

אריה קוץ


על שרשרת איים, במיקום גיאוגרפי מבודד שגרם למגעים יחסית מעטים עם תרבויות שמעבר לים, התפתחה ביפן תרבות אסתטית וחזותית ייחודית. התנאים הגיאוגרפיים, הסביבתיים, המיוחדים והתרבות שהתפתחה בהם תרמו ליצירתה של תרבות אדריכלית יוצאת דופן.


במהלך סוף המאה התשע עשר ובמאה העשרים הגיעה האמנות והאדריכלות היפנית לתודעת העולם הרחב והשפיעה השפעה חשובה על התפתחותה של האמנות והאדריכלות העולמית במאה העשרים.


תרבות עץ

בנייה בעץ, מאה 8

האדריכלות הים תיכונית העתיקה (יוון ורומי) והאדריכלות האירופאית שהתפתחה בעקבותיה מבוססות בראש וראשונה על האבן כחומר הגלם המרכזי של היצירה. תכונותיו האסתטיות של החומר ומגבלותיו ההנדסיות עיצבו את פניה של האדריכלות האירופאית.


יפן כמדינה עשירה ביערות ובחומר גלם מעולה של עץ, פיתחה את כל התרבות האדריכלית שלה עם חומר זה. תכונותיו ההנדסיות של העץ וערכיו החזותיים ביחד עם תרבות החיים והערכים האסתטיים שהתפתחו ביפן עיצבו את פניה של האדריכלות המקומית באופן שונה מאד מכל מקום אחר בעולם.


יפן הפרה היסטורית

מעט מאד ידוע לנו באופן ישיר על אדריכלות יפן של לפני השפעת התרבות הסינית במאות החמישית והשישית לספירה. יפן לא ידעה קרוא וכתוב לפני השפעה זו ואין לנו מסמכים המתעדים את ההיסטוריה היפנית בכלל ואת האדריכלות בפרט. בנוסף, תרבות אדריכלית המושתתת על עץ לא שורדת היטב ושרידיה הארכיאולוגיים הם מעטים ולא ברורים במיוחד. את מעט הידע שיש לנו על יפן הפרה היסטורית אנו שואבים מכמות מוגבלת של מקורות:


פסל "הניוה" של בית מגורים


  • שרידים ארכאולוגיים של מבנים בהם נותרו רק היסודות של עמודי העץ ומראים לנו את הארגון של תכנית הבניין ונותנים לנו מושג מה לגבי צורתו המרחבית.
קבר הקיסר נינטוקו, מאה-5


  • כלי חרס עשויים בצורה המחקה מבנים וציורים של מבנים על גבי כלי חרס. איורים אלו אינם מדויקים במיוחד אך נותנים לנו תמונה מסוימת על צורת הבניה.


  • שרידים מונומנטליים של קברים מהמאות הראשונות לספירה אינם מספקים לנו מידע על האדריכלות של החיים, אך נותנים לנו מושג על היכולת הארגונית וההנדסית של התרבות.


שחזור של מגורים בתקופה הקדומה


הממצאים מורים לנו על שתי צורות מגורים שונות השייכות אולי לשתי קבוצות אתניות שונות. בית מגורים אחד נבנה כבור רדוד באדמה אשר סביבו הוצבו באלכסון גזעי עצים שסגרו על גג חרוטי, ככל הנראה מחופה קש. מבנה זה אופייני כנראה לקבוצות אתניות שמקורן יבשתי וצפוני. המבנה השני הוא מבנה בית כלונסאות, דומה למבנים של חברות אחרות לחופי האוקיינוס השקט. ארבעה עד שישה עמודי עץ תקועים באדמה, מעליהם רצפת עץ אופקית בגובה של מטר וחצי לפחות מפני האדמה ועליה חלל המגורים המוגן על ידי גג דו שיפועי של קורות עץ וחיפוי קש. חוקרים סבורים שסוג הבית השני שייך לקבוצה האתנית אשר בסופו של דבר השתלטה על יפן והרכיבה בעיקר את המעמד השליט.


במאה השישית מתחילה התרבות הסינית לחדור ליפן ומשפיעה השפעה עצומה על תרבותה בכלל ועל האדריכלות שלה בפרט.

השפעת האדריכלות הסינית

ה"שוסואין" בית האוצר של מקדש טודאיג'י, מאה-8


התרבות הסינית מתחילה לחדור ליפן בגלים הולכים ומתחזקים. המשפחה הקיסרית מעודדת את הקשרים ושולחת משלחות הולכות וגדלות של יפנים ללמוד את תרבות סין ולהביאה ליפן. סין של שושלת טאנג (מאות 6 - 9) היא מדינה בודהיסטית. המנזרים הבודהיסטים הופכים להיות בעולם העתיק המקבילה לאוניברסיטאות של ימינו - מקום בו מתרכז הידע הרחב על התרבות בכללותה (לא רק על הדת הבודהיסטית) ובו מועבר הידע בצורה ממוסדת ממורים לתלמידים. ה"סטודנטים" היפנים שמגיעים לסין באותן שנים מביאים בחזרה הביתה את הדת הבודהיסטית אך בו זמנית גם את כל מסכת החיים והתרבות הסינית אשר השפעתה מהמאה השביעית והלאה הופכת להיות מרכזית ביותר בתרבות יפן בכלל ובאדריכלות שלה בכלל זה.

אדריכלות בודהיסטית

מקדש הוריוג'י, מאה-7, מבט מהאוויר, נרה
מקדש הוריוג'י, המקדש והפגודה


בצד ההשפעה הדתית של הבודהיזם, מהווים המקדשים הזדמנות ראשונה להחדרת שיטות הבניה והעיצוב הסיניים ליפן.


לסין של השנים האלו יש כבר מישנה אדריכלית סדורה מאוד. עקרונות חלוקת המרחב, שיטות הבניה, עקרונות ההנדסה, פרטי העיצוב והקישוט האדריכלי , כולל הרעיונות הפילוסופיים והאסתטיים שמאחוריהם, מגיעים ליפן מסין כתורת בניה מאורגנת ומסודרת. בסין תורת הבניה הזו חובקת את כל הפעילות האדריכלית, אך ליפן היא חודרת לראשונה באמצעות המקדשים הבודהיסטיים.


מקדש טודאיג'י, מבנה העץ הגדול בעולם


מקדשים בודהיסטיים רבים נבנו ביפן החל מהמאה ה-6, אולם מרביתם לא שרדו. המקדש העתיק ביותר שנותר ביפן הוא הוריוג'י (Horyu-ji) במחוז נרה. המקדש נבנה בתחילת המאה השביעית אך נפגע כנראה באש ונבנה שוב בשנת .673 חשיבותו ההיסטורית של מקדש זה היא בכך שהיה כנראה הראשון שנבנה בחסות המשפחה הקיסרית.


מקדש טושודאיג'י, מאה-8, נרה


מבחינה אדריכלית המבנים בהוריוג'י מהווים דוגמא קלאסית של אדריכלות שושלת טאנג הסינית, על כל המשתמע מכך. שני המבנים המרכזיים במתחם הם הפגודה ובניין המקדש המשמש לטכסים ותפילה.


אולם יש לציין כי בעוד העץ נחשב בסין לחומר בניה אציל ומועדף, לא תמיד ניתן היה להשיג אותו בקלות, ולעיתים קרובות התפשרו הבנאים הסיניים על חומרים פשוטים אך זמינים יותר.


ליפן, לעומת זאת, יערות עשירים ועץ איכותי. הוריוג'י בנוי על טוהרת העץ, מחומרים מעולים שהחזיקו מעמד מעל ל-1300 שנה, ובאיכות בניה מצוינת.

בינוי ערים

שחזור מפת העיר נרה העתיקה


השפעת התרבות הסינית הביאה את המשפחה הקיסרית היפנית להחלטה לבנות עיר בירה חדשה על פי המודל הסיני. בשנת 710 הוקמה העיר נרה כעיר הבירה הקבועה הראשונה של יפן, וכעיר היפנית הראשונה שנבנתה על פי המודל הסיני, בהשראת העיר צ'אנגאן (Changan) בירת שושלת טאנג.


העיר הסינית בנויה על רשת משבצות מרובעת סביב ציר מרכזי מדרום לצפון. בצפון הציר הזה, ממוקם ארמון הקיסר באופן סימטרי. סביב הציר וארמון הקיסר ממוקמים בהתאמה מוסדות השלטון והדת ורובעי המגורים. גם מיקומה של נרה נקבע על פי עקרונות סביבתיים סיניים.


נרה שימשה כעיר בירה עד לשנת 784 ואז הוקמה בירה חדשה (794) - היאן-קיו (Heian-kyo) באזור שבו נמצאת היום העיר קיוטו. היאן-קיו אותרה ונבנתה גם היא על פי תורת בינוי הערים הסינית.

אדריכלות דת השינטו

מקדש "אלת השמש" באיסה


דת שינטו, הדת היפנית העתיקה, שונה במהותה מהבודהיזם. הדוגמה החשובה ביותר למקדש שינטו נמצאת במקדש המשפחתי של קיסרי יפן - מקדש אלת השמש באיסה (Ise) - מקדש שינטו החשוב ביותר ביפן.


במחצית הראשונה של המאה העשרים נהגו חוקרים להציג את מקדש איסה כדוגמה של האדריכלות היפנית לפני חדירת ההשפעה הסינית. מחקרים חדשים יותר מוכיחים כי מקדש איסה לא היה קיים לפני המאה השמינית לספירה וכי הוא ניבנה כתגובת נגד תרבותית לחדירת הבודהיזם וכניסיון לחזק ולשמר את הדת העתיקה אל מול חוזקה והתפשטותה המהירה של הדת השניה.


המקדש באיסה שונה מאוד מהמקדשים הבודהיסטיים ומציג בפנינו את הערכים האסתטיים היפנים ואת הרעיונות האדריכליים ומקורות ההשראה שלהם מתוך התרבות היפנית הטרום-סינית.

"טוריי" באיטצקושימה
"טוריי", שער כניסה למקדש בקיוטו


פולחן שינטו הראשוני התקיים באתרים טבעיים שנבחרו בשל יופיים, בשל מיקומם האסטרטגי, או אתרים שהוכרזו "מקודשים" לצורך ביצוע טכס מסוים. האתרים מוקפי עצים או גדרות, נתחמו בחבל קש. מאוחר יותר הם צוינו באמצעות טוריי. טוריי (Torii ), מבנה דמוי שער, הוא סימן ההיכר הבולט באתרי שינטו, ומפריד בין קודש לחול.


משנבנו מקדשי שינטו הם היו פשוטים במבנה: עמודי עץ ישרים, וגג קש. התחושה היא של מבנה הנמצא בהרמוניה עם הטבע הסובב, אסתטי ומכובד. האופי הדקורטיבי מתבטא בהצטלבות קורות העץ בגג המקדש.

מקדש שינטו באיזומו


קיימים מספר סגנונות של מקדשי שינטו בהם השתמרו צורות בניה עתיקות, כל מקדש מאופיין בסגנון שהעיד על התנאים הסוציאליים, הכלכליים, ועל האווירה הדתית של האזור. מקדש אלת השמש באיסה דומה למבנה של אסם אורז כפרי, פשוט ואלגנטי. המבנים המלבניים בנויים מעץ טבעי ומוגבהים מעל הקרקע בעזרת כלונסאות.


בהתאם למסורת הטוהרה, נהרס המקדש מדי עשרים שנים ונבנה מחדש בחצר צמודה. מבנה זה מאופיין בגג משולש ישר (סגנון Shimmei). המקדש באיזומו (Izumo) הוא בעל גג משולש קעור( סגנון Taisha).


מקדש שינטו "קסוגה" בקיוטו, מאה-11


בהשפעת הבודהיזם נבנו מקדשי שינטו גדולים, עם מערכות מורכבות של גגות וקימורים, והמקדש נצבע בצבע השני. המפורסם שבמקדשי שינטו המורכבים והדקורטיביים הוא מקדש טושוגו (Toshogu) בעיר ניקו (Nikko).

מקדש שינטו "טושוגו" בניקו, מאה-17

אדריכלות בית המגורים

בית כפרי באזור הררי מושלג בשירקאווה


סביבת המגורים היא באופן טבעי שמרנית יותר ושינויים תרבותיים חודרים אליה לאט. בתי העם ובתי הכפר ביפן הושפעו מעט מאד מהאדריכלות הסינית. בתים אלו המשיכו את דוגמאות העבר כפי שנתגלו בממצאים ארכאולוגיים ועברו לאורך הדורות שינויים איטיים מאד והדרגתיים בהתאם לאורח החיים הכפרי.


בית הכפר

כפי שכבר תואר בפרק על יפן הפרה-היסטורית, היו ביפן הקדומה שני סוגי בתים - "בית הבור" ו"בית הכלונסאות". במעט הדוגמאות ששרדו לנו מימי הביניים אנו מגלים, שעם התגבשות התרבות היפנית, מתמזגים שני הטיפוסים האלה לבית הכפר היפני האופייני. "בית הבור" הפך להיות חלק הבית שבו ממשיכים את פעולות עיבוד התוצרת החקלאית, כולל הכנת מזון ובישול (נקרא ביפנית דומה- Doma חלל האדמה). בחלק המשמש למגורים התפתחה במהלך ההיסטוריה העדפה של מגורים על רצפת עץ מורמת מעל לפני האדמה על גבי כלונסאות. הקשר הרצוף בין שני החלקים הביא להנמכת הכלונסאות, כחצי מטר מעל פני האדמה.


שני החלקים השונים של הבית מקורים ביחד על ידי גג רחב. מבחינה הנדסית הבית בנוי כולו עץ - עמודים וקורות הנושאים מבנה של גג משופע. באופן אופייני לבנייה בעץ - השלד בנוי בקווים ישרים של קורות בין עמודים, והבית הכפרי הפשוט הוא מלבן מאורך אשר חציו רצפת אדמה וחציו רצפת עץ.

בית משפחת ימאשיטה, מאה-18, מחוז פוקיי


סגירת שלד העץ נעשית באמצעים מגוונים: במקום בו מעדיפים קיר אטום מותחים רשת שתי וערב של רצועות במבוק או ענפים אחרים ומשליכים עליהם שכבות של חומר מעורב בתבן עד ליצירת קיר עבה, יציב ואחיד. קיר זה אופייני במיוחד לאזור ה"דומה".


באזור המגורים התפתחה העדפה לפתיחה רחבה יותר אל הנוף ובהתאם - בין הקורות והעמודים הוצבה מערכת של מחיצות נגררות שניתן לפתוח ולסגור בהתאם לצורך. רצפת העץ בולטת החוצה מעבר לקו הקיר והמחיצות ויוצרת מעין מרפסת המקיפה חלקים גדולים של הבית.

בית כפרי עשיר, מאה 18, מחוז נרה

הגג האופייני ביותר לבית הכפר היה גג של קנים ("גג קש") מסוג קאיה(Kaya) . שכבות עבות של קנים בשיפוע גבוה נתנו לגג איטום, בידוד ותדמית ייחודית על קו הרקיע של האזור הכפרי. רעפים, ששיטת הייצור שלהם הובאה מסין, נשארו עד למאות האחרונות מוצר יקר ערך ובתי הכפר מיעטו להשתמש בו.


הבית בפשטותו העממית, בנוי מחומרים טבעיים נגישים מהסביבה הטבעית הקרובה, נטול קישוטים ומותרות, קרוב לטבע, פתוח וחשוף אליו, מהווה אידיאל אסתטי אשר השפיע על האדריכלות היפנית במאות האחרונות, כפי שיפורט בהמשך.

התאמה אקלימית

חזית בית מגורים בקיוטו

המלבן המאפיין את צורתו של הבית מוצב אידיאלית כך שחזיתו הארוכה פונה דרומה. השמש הגבוהה בקיץ נבלמת על ידי בליטה אופיינית של הגג היוצרת צל נעים. המחיצות הנגררות מאפשרותפתיחה של הבית ואוורור מפולש בעונה החמה והלחה של הקיץ.


בחורף, העונה השחונה של יפן, השמש הנמוכה יורדת אל מתחת למחסום בליטת הגג ושוטפת בקרניים נעימות חלקים פנימיים של הבית. במזג אויר קיצוני ניתן תמיד להגיף את תריסי העץ ולהגן על פנים הבית.

בית האצולה

בית וגן בסגנון שינדן, מתוך ציור עתיק

תיאורים ספרותיים וציורים מתקופת היאן והלאה עוזרים לנו לבנות תמונה בהירה מאד של בתי המגורים של המעמדות העליונים ביפן. סביר להניח כי בית זה התפתח מתוך התרבות הצעירה של יפן העתיקה ומתוך הבניה העממית שלה, אך מעט מאד ידוע לנו על תקופות אלו. בית הכלונסאות העתיק הוא זה שהשפיע יותר על צורת בית המגורים של המעמדות העליונים. למרות ששכבות האצולה היו בקשר הדוק עם התרבות הסינית והושפעו ממנה רבות, בית המגורים הושפע מעט מהתרבות הסינית ומדגים פיתוח יפני מקורי על בסיס רעיונות ופילוסופיה סינית באופן אופייני לתקופת היאן.


מקדש ביודואין בקיוטו, מאה-11, סגנון שינדן


טיפוס הבניין שהתפתח בתקופת היאן נקרא שינדן (Shinden). הבית הוא פיתוח בקנה מידה רחב במיוחד של אזור ריצפת העץ בבית המגורים הכפרי. מגרש המגורים הוא גדול, בחלקו הדרומי גן רחב ידיים ומצפון לו מערכת של בניינים מחוברים ביניהם. כל המבנים בנויים מעמודים וקורות של עץ ומעל כל אחד מהם גג מחופה רעפים של קליפות עץ הברוש (העדפה אסתטית על פני רעפי החרס הסיניים). בבנייני השינדן התפתחה אותה מרפסת עץ המקיפה את הבית היפני המסורתי. ציורים עתיקים המתארים את התקופה מתעדים את התפקיד הייחודי של מרפסת זו במסכת החיים של הבית.


עם עליית מעמד הסמוראים אנו מוצאים הכלאה מעניינת של הפשטות העממית של בית הכפר, עם האיכויות האסתטיות ואיכות מסכת החיים של השינדן, ביצירה חדשנית של מסגרת הבית.

תקופת מומוימה

טירת הימייג'י, מאה-16


תהליך הפיתוח האסתטי של הבית היפני נקטע ומשתנה במידה מהותית בתקופת מומוימה. יפן נפתחת לעולם ומגלה מחדש את סין וארצות נוספות במזרח ובדרום מזרח אסיה. עידן קוסמופוליטי זה מגיע לשיאו עם הגעתם של אירופאים ליפן באמצע המאה השש עשרה, ובנייתן של טירות גדולות להגנה בפני כלי הנשק החדשים.

מקדש השינטו אוסאקי הצ'ימן בסנדאי, מאה-17


כל התרבויות שיפן נחשפת אליהם בתקופה זו מציגות תרבות עשירה וצבעונית יותר מזו היפנית האבסטרקטית וה"נזירית" שהתפתחה בתקופות הקודמות. ההשפעה הזרה, החשיפה לתרבות צבעונית במיוחד, משפיעה בסופו של תהליך גם על בית המגורים של המעמדות הגבוהים. הבית היפני של התקופה הופך להיות צבעוני כמו שלא היה מימיו. ציורי קיר, תבליטים וחיפוי עמודים בצבע, בלכה, ובעלי זהב הופכים את הבית היפני של התקופה לרועש ואקסטרווגנטי.

בית התה

תגובת הנגד של התרבות היפנית נגד הרעש החזותי שהכניסה תקופת ההשפעה הזרה לא אחרה לבוא. פילוסופים, מורי דור מוצאים דרך מקורית ביותר להתחיל ולשנות, להחזיר למקורות, את התפישה האסתטית היפנית. ה"מהפיכה" מתחילה מקנה מידה קטן ביותר.


ביתן טכס התה, מאה 17


האמצעי להעברת המסר האסתטי-פילוסופי הוא "משחק" חברתי שמורי הדור מפתחים. מפגש חברתי אינטימי של מארח וכמה אורחים בודדים, בו המארח מכין ספל תה לאורחיו. מסגרת קטנה ופשוטה זו מפותחת באופן מתוחכם ביותר על מנת להעביר מסרים עמוקים של אסתטיקה, של צניעות ושל פשטות מתוחכמת. על מנת לקיים את המפגש במסגרת האמורה, התפתח חדר מיוחד, בדרך כלל ביתן נפרד בחצר, בו מתקיים מפגש התה.


מקור ההשראה החשוב ביותר לביתן התה הוא בית הכפר היפני. פשטותו הטבעית והערכים היפניים הבסיסיים שהוא מייצג הפכו אותו למקור החשוב ביותר לרעיונות בעיצוב חדר התה. הרעיונות, האלמנטים והחומרים מקבלים חיים חדשים, חשיבה רעננה ועמוקה אשר יוצרת עולם מושגים אדריכלי חדש - במסגרת מזערית של חדר תה קטן.

סוקיה

הוילה המלכותית "קטצורה" בקיוטו


המהפכה האסתטית שהתחילו בה מורי התה במסגרת הצנועה של ביתן התה הכתה שורשים ובסופו של דבר שינתה את פני האדריכלות היפנית בתחילת המאה ה-17. הניתוק הפוליטי מהעולם שהוכתב על ידי ממשלת טוקוגאוה בתחילת המאה השבע עשרה ביחד עם השקט הפוליטי שירד על יפן לאחר מאתיים שנות כאוס, תאמו גם לרוח תרבותית ואסתטית של חזרה למקורות - חזרה אל הטבעי והשקט - שהיו בבסיס התורה האסתטית של דרך התה.


מתחילת המאה השבע עשרה ועד למאה העשרים נבנו ביפן בתים, וילות, בנייני אירוח ובילוי בשפה אדריכלית שהתפתחה מה"סוקיה" - בית התה הקטן. סגנון זה נקרא "סגנון הסוקיה".

תקופת מייג'י

אונברסיטת ריוקוקו בקיוטו 1879


מיד עם פתיחתה של יפן לעולם במחצית השניה של המאה התשע עשרה מתחיל תהליך מהיר ועמוק של חדירת השפעת התרבות המערבית ליפן ובכלל זה לאדריכלות. תחילה תכננו ביפן אדריכלים זרים עבור גורמים זרים שהגיעו אליה, לאחר מכן החלו אדריכלים זרים לתכנן עבור גורמים יפניים בקצב הולך וגובר. האדריכלות המערבית התחילה להשפיע על הנוף הבנוי היפני במהירות גדולה.


בניין חברת השעונים "סייקו" בטוקיו 1886


במקביל, יפן הקימה אוניברסיטאות ובהן גם פקולטות לאדריכלות. אדריכלים זרים הוזמנו להקים את הפקולטות וללמד בהן דור חדש של אדריכלים יפניים עם הכשרה באדריכלות העולמית. היצע האדריכלים גדל ובו זמנית גדל גם הביקוש לבניינים "מודרניים".


המוזיאון הלאומי בקיוטו 1895


לאחר היסטוריה ארוכה של האדריכלות כאומנות הנרכשת בעבודה של שוליה תחת מורה, חל ביפן שינוי דרמתי שממסד את האדריכלות כמקצוע נרכש בבית הספר. נערים משכבות האוכלוסייה הגבוהות של סוף המאה התשע עשרה למדו באוניברסיטה, תחת מורים זרים, את תורת התכנון של טיפוסי הבניינים של אירופה וארצות הברית של השנים המקבילות.


גם ביפן לימדו (ועדיין מלמדים) את תולדות האדריכלות כתופעה שהחלה במצרים, עברה הלאה ליוון, ממנה לרומי ומשם לאירופה על תקופותיה השונות. אדריכלות חוץ-אירופית לא נכללה בתכנית הלימודים בשום מקום בעולם ויפן בכלל זה.


אדריכלי יפן, מזה קרוב למאה ושישים שנה, מקבלים בבתי הספר שלהם הכשרה מקצועית כמעט זהה לקולגות שלהם בכל רחבי העולם המפותח.

נגרים-בנאים בעבודה, מתוך הדפס-עץ, מאה-19


עם צאת האדריכלים הצעירים מבתי הספר התרחבה עוד יותר תופעת הבניינים ה"בינלאומיים" ביפן של סוף המאה שעברה ותחילת המאה הזו, כחלק מהצטרפות יפן לקהילה הבינלאומית.


יש לציין כי תרבות ה"דאייקו-סאן", רבי-הנגרים היפניים, מעולם לא נפסקה והיא המשיכה וממשיכה להתקיים בעולם מקביל של אומנות הבנייה ההיסטורית. באופן טבעי, קבוצת הדאייקו-סאן הייתה גם פוטנציאל בעלי המלאכה החשוב ביותר של האדריכלות החדשה עם כניסתה ליפן ואכן חלקם התחיל לקחת חלק ביישום בפועל של הבנייה החדשה.

המאה העשרים

בדומה למידת ההשפעה של סין על יפן הקדומה, גם השפעת המערב הייתה סוחפת, עמוקה וכוללת והשפיעה גם על האדריכלות בכל שדרות החיים. אבל, שוב בדומה לתגובה התרבותית של יפן ולאנרגיה היצירתית הנפלאה שהיא מצאה מתוכה לאחר גל ההשפעההסיני הראשון, כך גם מול ההשפעה המערבית, התחילו בתחילת המאה העשרים ניצוצות של יצירה מקורית שהעצימו לאחר מלחמת העולם השניה.


משרדי עירית טוקיו, קנזו טנגה 1986-1992


הדחיפה להכרה של האדריכלים היפניים בעוצמתה וחשיבותה של מסורת הבנייה היפנית באה דווקא מאדריכלים מערביים. אישים מרכזיים בתולדות האדריכלות של המאה האחרונה כמו פרנק לויד רייט, ברונו טאוט, וולטר גרופיוס ואחרים, חשפו למערב את החיוניות של הרעיונות היפניים העתיקים למודרניזם המערבי. אדריכלים יפנים שהיו בין תלמידיהם הישירים או רבים אחרים שהושפעו מהם, החלו להכיר בחשיבותה של האדריכלות המסורתית גם לאדריכלות העכשווית.


לאחר שנים קשות שעברו על העולם ועל יפן במלחמת העולם השניה, ולאחר שנים של התאוששות, תוך כדי תנופת הבניה של שנות השיקום, מתחילה בסוף שנות החמישים האדריכלות היפנית המודרנית לתפוס מקום חשוב בתשומת הלב העולמית. השילוב בין ה"סגנון הבינלאומי" של השנים האלה עם "תבלין" יפני מקורי, יוצר נוסחת הצלחה מרתקת בעולם האדריכלות של המחצית השניה של המאה העשרים ביפן.


האצטדיון הלאומי בטוקיו, קנזו טנגה 1964


אחד מגדולי האדריכלות של המאה העשרים בעולם הוא היפני קנזו טנגה (Tange Kenzo) בשנות החמישים הוא זכה בתחרות יוקרתית לתכנון מוזיאון השלום באתר הפצצה בהירושימה ומאז הוא התפתח כפרופסור צעיר באוניברסיטת טוקיו וכבעל משרד תכנון עצמאי.

מרכז הכנסים של קאטאר, ארטא איסוזקי


בשנת 1964 העולם כולו מגלה את עבודתו של קנזו טנגה על מסכי הטלוויזיה שמסקרים את אולימפידת טוקיו ובתוך כך את האצטדיון המיוחד שהוא עיצב.כאדריכל הוא תרם ליפן ולעולם שורה של יצירות חשובות ביותר. כמורה באוניברסיטת טוקיו הוא גידל דור של אדריכלים מצוינים כמו ארטא איסוזקי (Isozaki Arata) וקישו קורוקוואה (Kurakawa Kisho) צמחו כאדריכלים מקוריים בפני עצמם במהלך שנות השישים.



המרכז הלאומי לאומנויות ברופונגי, טוקיו, קישו קורוקאווה


אוניברסיטאות מפוארות רבות ברחבי יפן ומורים מצטיינים הביאו לעולם האדריכלות היפנית והעולמית שורה ארוכה של יוצרים מצטיינים ומיוחדים שמפארים מידי חודש את ירחוני האדריכלות בעולם כולו. הייחוד של אדריכלי יפן העכשוויים בא מהשילוב של כל הידע המערבי הנלמד ביפן מזה קרוב למאה וחמישים שנה עם מסורת ותרבות אדריכלית עתיקה שיש בה מסרים פילוסופיים ואסתטיים אוניברסליים העומדת לרשות האדריכלים היפניים.

ערכים נוספים באמנות

לקריאה נוספת

  • [1], אריה קוץ באתר וויקיפדיה
  • אדריכלות ביפן, יפן טורי – השער ליפן
  • קורן לאונרד, "וואבי-סאבי לאמנים, למעצבים, למשוררים ולפילוסופיה", (ספר), הוצ' תל אביב: אסיה, 2003.

קישורים חיצוניים