איקבנה

מתוך MediaWiki
גרסה מ־11:52, 23 באוגוסט 2021 מאת PavelZ (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמוד ראשי >> תרבות הפנאי >> טכס תה | איקבנה | בונסאי | אוריגאמי | משחק גו | מזון ובישול


סידור פרחים

איקבנה (סדור פרחים)

דניאל צורי

סידור פרחים מסורתי, "שוקה"


"איקבנה" (Ikebana) "לשמר פרחים" היא אמנות סדור פרחים בסגנון יפני, הנקראת גם בשם קאדו (Kado) "דרך הפרחים". בעוד ובמערב מסדרים פרחים רבים וצפופים באגרטל, ה"איקבנה" משתמשת במספר קטן של פרחים המסודרים בכוונה ליצור הרמוניה בין הפרח, האגרטל והסביבה.


סידור פרחים מסורתי בשמונה פרחים שונים, "איקונובו"

בעת העתיקה, במקביל לאימוץ הבודהיזם במאה ה-6, נהגו לסדר פרחים לפני פסל הבודהא כמחווה של כבוד. אגרטל מתכת גבוה הוצב לצד כלי לקטורת ונר, כחלק מהטכס הפולחני. שלושה פרחים סודרו באגרטל, במרכז הוצב פרח בעל גבעול שאורכו כאחת וחצי מגובה האגרטל, ושני פרחים נוספים הונחו בהתאמה משני הצדדים. החל מהמאה ה-15 התפתחו ביפן סגנונות פורמליים מסורתיים של סידור פרחים הידועים בשם "איקנובו" (Ikenobo).


סידור פרחים עם פרח האיריס

סגנון ה- "ריקה" (Rikka) הושפע מהמיתולוגיה הבודהיסטית והפילוסופיה הסינית. סידור בסגנון זה מבוסס על שבעה או תשעה גבעולי פרחים באגרטל, המסמלים את הר מרו (Meru), ההר הקוסמי המקודש על-ידי הבודהיסטים. כל גבעול נפרד סימל גם את אחד האלמנטים שבנוף הנשגב: פסגת הר, גבעה, מפל מים, כפר,עמק, אור, וחושך, כאשר פרח אחד פונה לצד המואר והאחר לצד החשוך, רמז ליין וה-יאנג (Yin-Yang), שתי כוחות היצירה המנוגדים באגדה הסינית.


פרח באגרטל במבוק לטכס התה, "נאגאירה"

סגנון זה של סדור פרחים היה מקובל במאות ה-17-16 בבתיהם של בני האצולה ומעמד הלוחמים. סידור הפרחים הוצג בגומחה שבחדר המרכזי והיה חלק חשוב בהדר החדר. מסגנון זה התפתחו סגנונות רבים אחרים.


הזן בודהיזם וטכס התה אשר התפתח ביפן במאה ה-16 הביא ליצירת סגנון ה-"נאגאירה" (Nageire), סידור פרחים מאופק וצנוע התואם את רוח טכס התה (Chabana). סדור זה מבוסס על גבעול פורח אחד סידור פרחים ברוח טכס התה, ענף שזיף פורח בלבד המונח באגרטל תלוי או עומד, ועזר ליצירת האווירה השלווה.


במאות ה-17- 18 , במקביל עם התפתחות העיר אדו (טוקיו) והתחזקות מעמד הסוחרים, התפתח סגנון "שוקה" (Shoka) שהיה שילוב של ההדר בסגנון "ריקה" עם הפשטות של סגנון "נאגאירה". בסגנון זה היה הדגש על יופי הפרחים. סגנון "שוקה" התבסס על שלושה ענפים המסודרים באסימטרייה כמשולש המסמל שמים, אדמה, ואדם. בתקופה המודרנית התפתחו סגנונות חדשים וחופשיים יותר.


סידור פרחים בסגנון "מוריבנה"


סגנון "מוריבנה" (Moribana) המהפכני המיוצג על-ידי אסכולת "אוהרה" (Ohara), הביא לעיצוב סידורי פרחים על פני אגרטלים רדודים, שטוחים, ופעורים, ובשימוש באביזרים תומכים. סידורי פרחים אלו הציגו "מראות מן הטבע" ולא הסתפקו בהצהרה סמלית בלבד.


סידור פרחים בסגנון "אוהארה"

היצירתיות של המאה ה-20 מתבטאת גם באסכולת "סוגטצו" (Sogetsu) אשר עודדה יצירה חופשית וביטוי אישי, תוך שימוש בחומרים אורגניים כמו ענפים יבשים, עלים, זרעים ועשבים ובחומרים "מודרניים" כמו מתכת ופלסטיק, ואף ביצירת סידורי פרחים דמויי פיסול מופשט או סוריאליסטי.


סידור פרחים בסגנון "סוגטצו"

גם הסגנונות המסורתיים במסורת "איקונובו" התאימו עצמם לרוח התקופה המודרנית ומצאו פשרה אסתטית בין ישן וחדש. אסכולת "קוריו" (Ko-ryu) מייצגת סגנון חדש המבוסס על מסורת ארוכה שעברה מדור לדור.


סידור פרחים בסגנון "סוגטצו"

ביפן קיימים למעלה מ-2000 בתי ספר לאיקבנה. שלוש האסכולות הגדולות ביפן כיום הן "איקונובו", "אוהרה", ו"סוגטצו", כשלכל אחת מהן כשני מיליון תלמידים, וסניפים הפזורים ברחבי העולם.


המורים והמדריכים הוכשרו על-ידי בתי הספר השונים ובידם תעודות הסמכה. ארגון הגג של ה"איקבנה" ברחבי העולם הוא גוף הנקרא "Ikebana International" אשר נוסד בשנת 1956.


סדור פרחים נעשה גם בידי אלו שאינם שייכים לאסכולות הרשמיות, והוא חלק בלתי נפרד מחיי היום בבית היפני. סידורי פרחים מקובלים בבית משך כל ימי השנה, וצמחים מיוחדים מזוהים עם עונות השנה, אירועים מיוחדים ופסטיבלים. ענף עץ האורן המסמל נצחיות , יחד עם במבוק, המסמל גמישות ונעורים, ועם ענף של פריחת משמש, המסמל זקנה מכובדת, מעודפים כסידור לראש השנה.


ב"חג הבנות" המתקיים בשלישי במרץ מקובל להציג ענף של פריחת האפרסק יחד עם תצוגת הבובות. פרחי איריס המסמלים כוח וגבריות מעודפים בחג "יום הבנים" בחמישי במאי, והבמבוק הוא צמח המקובל בחגיגות ה"טאנבאטה" הנערכות בחודש יולי.


איקבנה בישראל

אלי לנצמן

הרוח החיה בלימוד והפצת איקבנה בישראל היא הגב' מרים זכאי אשר יסדה בשנת 1966 בית ספר לאיקבנה "האולפן לאמנות עיצוב הפרח" בחיפה.


הגב' זכאי אשר חזרה לישראל לאחר ארבע שנות לימוד מרוכזות ביפן, בעלת תואר מסטר באמנות האיקבנה מאקדמית "סוגטצו" (Sogetsu) בטוקיו, מצאה במוזיאון לאמנות יפנית בחיפה אכסניה נאותה בה התרכזו לימודי האיקבנה בישראל במשך כשלושים וחמש שנות פעילות בהדרכתה. בתקופה זו שימש "האולפן לאמנות עיצוב הפרח" במוזיאון כמרכז היחיד בישראל בו התקיימה פעילות ענפה בנושא איקבנה. התקיימו תערוכות, סדנאות יצירה לנוער ולמבוגרים, השתלמויות, הדגמות, הרצאות, וכן שימש האולפן כמרכז להפצת אמנות עיצוב הפרח בסגנון יפני ברחבי הארץ.


משך שנות פעילותה הברוכה של הגב' זכאי נערכו מאות הרצאות והדגמות ברחבי הארץ וכן מספר רב של תצוגות. פעילות ברוכה זו זכתה להערכה בישראל וביפן.



תצוגות פרחים במוזיאון לאומנות יפנית

בשנת 1976, לאחר שעמד בדרישות האמנותיות המחמירות, זכה "האולפן לאמנות עיצוב הפרח" להכרה מ- "Ikebana International" והוכר כסניף "ישראל 184" של ארגון בינלאומי חשוב זה שסיסמתו "ידידות באמצעות פרחים".


בוגרי "האולפן לאמנות עיצוב הפרח" וחברי איקבנה אינטרנשיונל הציגו עשרות תערוכות במוזיאון לאמנות יפנית בחיפה וברחבי הארץ וזכו להערצה רבה. תערוכות אלו שימשו במה לסגנון החדש שנולד מהמפגש בין אסכולת "סוגטצו" לבין ההוויה ישראלית.


שיעור בסידורי פרחים

אסכולת "סוגטצו" המודרנית המשלבת יסודות מסורתיים עם יצירה חופשית התקבלה בהתלהבות רבה בציבור הישראלי, הגב' זכאי נוכחה לדעת "שאין זה מקסם שווא לקוות שעל יסוד האיקבנה ניתן יהיה לפתח סגנון ישראלי שישקף את הרוח וההווי הישראלי."

ערכים נוספים בתרבות הפנאי

לקריאה נוספת

  • Kubo, Keiko (2006). Keiko's Ikebana: A Contemporary Approach to the Traditional Japanese Art of Flower Arranging. North Clarendon: Tuttle Publishing. ISBN 978-0-8048-3651-7.
  • Leaman, Oliver, ed. (2013). Encyclopedia of Asian Philosophy. London and New York: Taylor & Francis Routledge. ISBN 978-0-415-86253-0
  • Okakura, Kakuzō (1906). "Flowers". The Illustrated Book of Tea. London and New York: G. P. Putnam's Sons.
  • Zamperini Pucci, Evi (1973). Davidson, Georgie (ed.). Japanese Flower Arranging. London: Orbis Book. ISBN 978-0-85613-139-4.
  • Ohi, Minobu; Ikenobō, Sen'ei; Ohara, Hōun; Teshigahara, Sōfu (1996). Steere, William C. (ed.). Flower Arrangement: The Ikebana Way. Tokyo: Shufunotomo. ISBN 978-4079700818.
  • Satō, Shōzō (1968). The Art of Arranging Flowers: A Complete Guide to Japanese Ikebana. New York: Harry N. Abrams. ISBN 978-0-8109-0194-0.
  • Ingelaere-Brandt, Mit; Van Moerbeke, Katrien (2015). Poetical Ikebana. Oostkamp: Stichting Kunstboek. ISBN 978-9058565198.
  • Conder, Josiah (1899). The Floral Art of Japan. Tokyo: Kelly and Walsh, Ltd.


קישורים חיצוניים