הבדלים בין גרסאות בדף "בונראקו"
שורה 17: | שורה 17: | ||
− | ה"בונראקו" הוא תיאטרון הבובות המסורתי של יפן. אין זה תיאטרון לילדים, אלא למבוגרים ואת מחזותיו הטובים כתב הסופר הקלאסי הנודע מונזאמון (Monzaemon) ותיאטרון ה" | + | ה"בונראקו" הוא תיאטרון הבובות המסורתי של יפן. אין זה תיאטרון לילדים, אלא למבוגרים ואת מחזותיו הטובים כתב הסופר הקלאסי הנודע [[ספרות_התקופה_הסמוראית_המאוחרת|מונזאמון (Monzaemon)]] ותיאטרון ה"[[קאבוקי]]" משתמש בהם כחומר עד היום. |
שורה 49: | שורה 49: | ||
{{תמונה|קובץ=Bunraku_scene_2.jpeg|כיתוב=קטע מהמחזה}} | {{תמונה|קובץ=Bunraku_scene_2.jpeg|כיתוב=קטע מהמחזה}} | ||
− | עלילות ה"בונראקו" כמו ב"קאבוקי" - עשירות אירועים, מזימות, תככים וקונפליקטים שמקורם בהתנגשות שבין החובה (להורים, לידיד, לבוס ועוד), לבין התשוקה האישית. | + | עלילות ה"בונראקו" כמו ב"[[קאבוקי]]" - עשירות אירועים, מזימות, תככים וקונפליקטים שמקורם בהתנגשות שבין החובה (להורים, לידיד, לבוס ועוד), לבין התשוקה האישית. |
{{תמונה|קובץ=Mitsuru_Falstaff_2.jpg|כיתוב=מראה לילה תחת עץ הויסטריה}} | {{תמונה|קובץ=Mitsuru_Falstaff_2.jpg|כיתוב=מראה לילה תחת עץ הויסטריה}} |
גרסה אחרונה מ־18:32, 18 באוגוסט 2021
עמוד ראשי >> | תיאטרון >> | נו | | קאבוקי | | בונראקו | | מוסיקה | | ריקוד |
"בונראקו" (BUNRAKU)
אילן תורן
ה"בונראקו" הוא תיאטרון הבובות המסורתי של יפן. אין זה תיאטרון לילדים, אלא למבוגרים ואת מחזותיו הטובים כתב הסופר הקלאסי הנודע מונזאמון (Monzaemon) ותיאטרון ה"קאבוקי" משתמש בהם כחומר עד היום.
הבובות ב"בונראקו" הן גדולות מאד, ממחצית ועד גודל מלא של אדם ממוצע, כלומר בין 80 ס"מ ל - 165 ס"מ בערך. הן מייצגות טיפוסים שונים ולא דמויות ייחודיות.
הבובות מופעלות בידיים ולכן דרושים לפחות שלושה אנשים להפעלתן. לפעמים אפילו חמישה אנשים עוסקים בהפעלת בובה אחת. המפעילים חשופים לקהל. המפעיל הראשי - המאסטר, גלוי פנים, לבוש בלבוש הפורמלי של משפחתו. יתר המפעילים לבושים שחור וגם פניהם מכוסים בבד שחור - לכאורה אינם נראים.
המאסטר אחראי להפעלת הראש, העיניים, העפעפיים, הגבות, הפה והזרוע הימנית של הבובה. עוזר אחד, מפעיל את יד שמאל ועוזר שני מפעיל את הרגליים. השלושה עובדים בהרמוניה מושלמת.
עלילת המחזה מושמעת ע"י זמר- מספר, היושב בפינה הימינית של הבמה ומשמש כפה לכל התפקידים והדמויות ומתאים את קולו לפי הדמות ה"מדברת". לצידו יושבים הנגנים המלווים אותו בעיקר בכלי הפריטה שמיסן. אמנות ה"בונראקו" היא השלוב הנפלא שבין מפעילי הבובות, המספר והנגנים העובדים בתאום מושלם.
הצופה באולם עובר חוויה מיוחדת במינה, מכיוון שתשומת ליבו אינה קבועה. הוא מסתכל בבובה בתנועותיה המרשימות. יחד עם זאת הוא לא יכול שלא להתבונן במאסטר שפניו הגלויים נמצאים קרוב מאד לראש הבובה והוא נמצא בריכוז עילאי כשהבובה "מביעה" בתנועות המורכבות של ראשה - עיניים, גבות, פה - את רגשותיה. כמו כן התנועה המזורזת לפעמים של העוזרים לבושי השחורים שמניעים את הבובה בריצה, או ריקוד, או קרב.
כמו כן אי אפשר שלא להתפעל משירתו ומיכולתו הקולית של הזמר-מספר לעצב את קולן של כל הדמויות. גם ה"בונראקו" חייב את עיצובו האומנותי לשניים - המחזאי הדגול ציקאמטסו מונזאמון (Chikamatsu Monzaemon) (1724-1653 ), ולזמר המספר טקמוטו גידאיו הראשון (Takemoto Gidayu I) (1714-1651). טקמוטו אף יסד את התאטרון, עד היום אוסקה היא עיר הבית של תאטרון ה"בונראקו".
עלילות ה"בונראקו" כמו ב"קאבוקי" - עשירות אירועים, מזימות, תככים וקונפליקטים שמקורם בהתנגשות שבין החובה (להורים, לידיד, לבוס ועוד), לבין התשוקה האישית.
הצפייה ב"בונראקו" היא חוויה ייחודית, אף למי שאינו בקי היטב ברזי העלילה.
ערכים נוספים בתיאטרון