הבדלים בין גרסאות בדף "הדפסי עץ"

מתוך MediaWiki
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 291: שורה 291:
 
*''Approarch to Japanese culture'', Kokusai Bunka Shinkokai, The Japan Times
 
*''Approarch to Japanese culture'', Kokusai Bunka Shinkokai, The Japan Times
 
*[https://www.khalilicollections.org/portfolio/splendors-of-meiji-treasures-of-imperial-japan-masterpieces-from-the-khalili-collection/ Treasures of Imperial Japan Masterpieces From The Khalili Collection]
 
*[https://www.khalilicollections.org/portfolio/splendors-of-meiji-treasures-of-imperial-japan-masterpieces-from-the-khalili-collection/ Treasures of Imperial Japan Masterpieces From The Khalili Collection]
*אוקיו אה בוויקיפדיה עברית [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%99%D7%95-%D7%90%D7%94]
+
*[https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%99%D7%95-%D7%90%D7%94 אוקיו אה בוויקיפדיה עברית]
  
 
==קישורים חיצוניים==
 
==קישורים חיצוניים==

גרסה מ־14:35, 10 באפריל 2021

עמוד ראשי >> אמנות >> ציור | פסול | הדפסי עץ | קליגרפיה | אדריכלות | גנים
תיאטרון קאבוקי, הדפס עץ צבוע במברשת, אקומורה מסנובו, מאה-18

אלי לנצמן

התקופה המוקדמת

נשים בפיקניק, נישיקאוה סוקנובו, מאה-18 ציור, 86 על 53 ס"מ, t.n.m

התפתחות הדפסי העץ ביפן קשורה בשנוי החברתי שחל בתקופת אדו. התפתחות העיר אדו (טוקיו) שהייתה מושב השוגון (Shogun), הביאה להתבססות המעמד הבינוני: תושבי העיר, הסוחרים ובעלי תיאטרון קאבוקי, המלאכה.


ה"עשירים החדשים" פיתחו תרבות עירונית בעלת אופי עממי ו"המוני": התפתח תיאטרון הקאבוקי; הוקמו רובעי שעשועים ותענוגות, המפורסם שבהם הוא רובע יושיוורה (Yoshiwara) שאוכלס בקורטיזנות יפות תואר, הוקמו בתי-תה, והתמסד מעמד הגיישה.


אמנות הציור המאפיינת את התקופה עסקה בנושאים "פשוטים" שהציגו את חיי התקופה. הכינוי לציור שהתפתח אותה עת הוא "אוקיואה" (Ukiyo-e), "ציורים מהעולם הצף", שם המרמז על התייחסות היפנים לציור זה: העולם הצף, או "העולם החולף" לעומת אמנות "עולם הרוח" של הבודהיזם, או מול "העולם הממשי" של האצולה המסורתית. הווי בני המעמד הפשוט היה נושא שולי בציור היפני המסורתי.



,קורטיזנה ומלווה, קאיגטצודו אנדו מאה-18, ציור, 94 על 52 ס"מ, t.n.m

הדפסי העץ מציגים את ההווי, הנוף, המנהגים, אורח החיים, והלבוש של בני התקופה. הנושאים רבים ומגוונים: דמויות נשים, מראות נוף, שחקני תיאטרון הקאבוקי, מתאבקי סומו, ציפורים ופרחים, ונושאים היסטוריים ואגדתיים.



בראשית המאה ה-18, כאשר הטכניקה של הדפסת תמונות באמצעות גלופות עץ הייתה בראשית דרכה, נהגו לצייר במברשת נושאים מה"עולם הצף", ציירים כמו קאיגטצודו אנדו (Ando Kaigetsudo) ציירו דמויות מעולם התענוגות בצבעים מרהיבים.



הביקוש הגובר לתמונות העוסקות באקטואליה של בני העיר היה מניע חשוב בהתפתחות הטכניקה של "העתקת" תמונות באמצעות הדפסה בלוחות עץ, דבר שאפשר הצע עממי וזול של התמונות. ומכאן מתייחס ה"אוקיואה" בעקר להדפסי העץ של התקופה.


דמויות בודהא, הדפס עץ, מאה-12, Joruri-ji


הטכניקה של הדפסת כתב ותמונות באמצעות גלופות עץ הובאה מסין ליפן במאה ה-8, אולם שימשה את צרכי הבודהיזם, להפצת כתבי קודש ותמונות בודהא .


האיכות הנפלאה של הדפס העץ היפני נובעת גם מהעובדה כי זו איננה יצירה של אדם אחד. ארבעה בעלי מקצוע ואומנים חברו על מנת להפיק את ההדפס, כל אחד מומחה בתחומו: הראשון הוא המוציא לאור, המארגן את ההפקה, החותם של בית-ההוצאה מופיע על מרבית ההדפסים; האמן הוא שמכין את הרישום או הציור, חתימתו מופיעה על ההדפס; מגלף לוחות העץ מכין את גלופות העץ, לכל צבע גלופה נפרדת, ועבודתו חייבת להיות מדויקת וקפדנית, רק לעתים רחוקות מצוין שמו על ההדפס; האחרון הוא המדפיס, המורח את הצבע המתאים על כל לוח, מניח עליו ולוחץ את דף הנייר, כל צבע מודפס מלוח נפרד. גם לאיכות הנייר חשיבות רבה, ואין להתעלם מתרומתו של יוצר הנייר.



הנייר שהופק בעבודת יד היה בגודל סטנדרטי ממנו נגזרו מידות ההדפס. הגודל המקובל הוא 39x25 ס"מ ונקרא Oban; מידה נפוצה קטנה יותר היא 26x19 ונקראת Chuban; הדפס קטן, צר ומאורך שגודלו 30X15 ס"מ נקרא Hosoban; הדפס שמידותיו 13x38 ס"מ נקרא Tanzaku; והדפס בגודל 33x23 ס"מ נקרא אאיבן Aiban.




רובע יושיוורה, מורונובו, בערך t.n.m ,Oban sumizuri ,1670


התפתחות הדפס האוקיואה החלה עם האמן מורונובו (1618-1694 Moronobu Hishikawa) אשר עיצב איורים לספרים ותמונות בודדות.


שתייה ונגינה, קיונובו, בערך sumizuri ,1700


הוא הושפע ממסורות ציור קלאסיות, אולם הציג את חיי האדם הפשוט. הדפסיו היו בצבע שחור בלבד הנקראים "סומיזורי" (Sumizuri). בראשית המאה ה-18 החלו לצבוע הדפסים במברשת , לרוב באדום - ששר, ולעתים בצבעים נוספים. הדפס צבוע יד זה נקרא "טאן-א" (Tan-e). הדפסים שנצבעו בארגמן נקראים "בני-א" (Beni-e). אמנים אחרים כמו קיונובו (1664-1729 Kiyonobu Torii) וסוקנובו (1671-1751 Sukenobu Nishikawa) המשיכו במסורת זו.


שחקן על במת הקאבוקי, טוריי קיומאסו צביעה במברשת, 55 על 32 ס"מ, 1697


החל משנת 1740 התפתחה הטכניקה של הדפסה בשני צבעים, ורוד וירוק (Benizuri-e), בהדפסה מלוחות נפרדים. מספר שנים מאוחר יותר התפתחה הטכניקה של הדפסה בשלל צבעים אשר, בגלל אופיים הצבעוני, נקראו "תמונות כמעשה רקמה" (Nishiki-e). הדפסים רבים הודפסו בעשרות צבעים, לכל צבע גלופת העץ נפרדת.


מבין עשרות רבות של אומנים מעניינים נזכיר בהמשך כמה מהשמות הבולטים ביותר.



יצירותיו של האמן הארונובו (1724-1770 Harunobu Suzuki) היו הראשונות שהודפסו בצבעים רבים.חלק גדול מיצירתו מציג דמויות של נשים צעירות שובות לב עם פנים נאות, צוואר מאורך, וידיים קטנות, הנראות כבובות חביבות, העוסקות בעבודות בית או משתעשעות בטבע.



דמויות הנשים שצייר האמן קיונגה (1752-1815 Kiyonaga Torii) הן מציאותיות יותר, מבוגרות, תמירות ונשיות. לעתים קרובות הן מוצגות כבעלות אמצעים שזמנן בידן לפוש בפיקניקים. חלק מהדפסיו ראו אור כיחידות של שניים או שלושה הדפסים נפרדים, המונחים אחד בצד השני ויוצרים תמונה רחבה אחת.



המפורסם באומנים שעסקו בנושא "דמות האישה" הוא אוטמארו (1753-1806 Utamoro Kitagawa ), אשר תאר בעיקר נשים מרובע השעשועים, בתי התה, והחנויות. יצירתו כוללת איורים לספרים ודפים בודדים, כשדמות האישה היא נושא מרכזי. דמויותיו הן נשים בשלות וחושניות המוצגות בקומפוזיציה מגובשת על רקע עיסוקן.




הדפסיו הם "מסמכים" המתארים את החיים ברובעי השעשועים. בהדפסיו המציגים "חצי גוף" מצליח אוטמארו לתפוס את האישיות והאווירה של הנושא המצוייר, בקו שוטף ובתשלובת נעימה של צבעים.


המעניין והאנגימטי שבין אמני ההדפס הוא שאראקו (Sharaku Toshusai) אשר הפיק מתווים להדפסים, בעיר אדו, משך תקופה של עשרה חודשים בשנים .1794/5 משך תקופה קצרה זו הפיק האמן 140 הדפסים שונים, רובם בנושא תיאטרון הקאבוקי ומיעוטם מציגים מתאבקי סומו. מוצאו של שאראקו אינו ידוע, כן לא ברור מה עלה בגורלו לאחר שעזב את העיר אדו.



המעניינים שבהדפסיו הם דיוקנאות של שחקנים המוצגים בעוצמה רבה, לעתים על רקע של נציץ כהה. בהדפסים אלו מציג האמן, ברגישות רבה, את התכונות האישיות של השחקן בתפקיד המוגדר.

הדפסיו הייחודיים ומלאי ההבעה אינם מחמיאים תמיד לדמויות, המוצגות לעתים בעיוות פיזי על מנת להגביר את הרושם, בעיקר לאלו, הגברים ,המשחקים את דמות האישה.


הוקוסאי והירושיגה הם האומנים המפורסמים בזכות הדפסי הנוף והטבע. יצירתם כוללת עיצובים ועיבודים מקוריים ביותר.


הוקוסאי (1760-1849 Hokusai Katsushika) היה אמן פורה במיוחד אשר הפיק למעלה משלושים אלף עבודות שכללו נושאים רבים ומגוונים, בדפים בודדים, סדרות, ספרים מאוירים, וכרטיסי ברכה. אולם עיקר פרסומו הוא בתחום הדפסי הנוף. מושפע מציור סיני ומערבי וכתלמיד של מסורות הציור היפני, הוא פיתח סגנון אישי, במצוינות אומנותית וטכנית.


משך למעלה משבעים שנות יצירה הוא השתמש בשניים עשר כינויים שונים, המציגים שלבים שונים ביצירתו. בגיל מבוגר בחייו הוא כינה עצמו בשם "איש זקן המטורף על הציור", כנוי המעיד על התמכרותו לציור ולהדפס העץ.


הספר המאויר החשוב של הוקוסאי הוא "ספר הקריקטורות" (Manga Hokusai), חמישה עשר כרכים שהפקתם החלה בשנת 1814, והסתיימה לאחר מותו של האמן. הספר, שראה אור בהדפסה בלוחות עץ, מכיל מאות רישומים קלילים המסודרים לפי נושאים: בני אדם ממעמדות שונים; בעלי מקצוע; איכרים; מתאבקי סומו; עצים ופרחים; ציפורים וחיות; רוחות ושדים, ועוד. אנציקלופדיה של יפן בתקופת אדו, אשר, כבמסורת הסינית, שמשה כספר עזר לציירים.



סדרת ההדפסים "36 מראות הר פוג'י" מציגה את הוקוסאי במיטבו. הסדרה, הכוללת 46 הדפסים, מציגה את ההר הקסום ממקומות שונים, מזוויות שונות, ובאקלים שונה.

ההדפס המפורסם בסדרה הוא זה המציג את הר פוג'י מבעד ל"גל הגדול". זו תמונה בעלת מבנה מיוחד המציגה, בהגזמה ובעיוות, אך בצורה משכנעת, את עוצמת הגלים ומלחמת הקיום של הדייג היפני, וזאת באמצעות קו המברשת החזק האופייני להוקוסאי.



הירושיגה (1797-1858 Hiroshige Utagawa) הוא אחרון האומנים הגדולים של הדפסי העץ. בראשית דרכו צייר דמויות של שחקנים וגיבורים, אולם בגיל שלושים פנה מציור דמויות לציור נוף.

בתחום זה הוכיח את כשרונו המיוחד והצליח להציג בהדפסיו את הטבע, האווירה וה"רוח" של יפן. בניגוד להוקסאי שפזל לנשגב והבלתי שגרתי, יצירותיו של הירושיגה פיוטיות ופשוטות. הדפסיו מציגים מראות נוף בעונות השנה השונות, במזג אויר מתחלף, ואתרים מעניינים במיוחד, אותם צייר בעיבודים שונים.


הסדרה הנקראת "53 התחנות לאורך הטוקאידו", שראתה אור בשנים, 1833/4, הציבה את הירושיגה כאמן נושא הנוף החשוב של התקופה, היא גם המפורסמת בעבודותיו. מאוחר יותר הפיק האמן עוד מספר סדרות בנושא זה ובנושאי נוף אחרים.


הסדרה הכוללת 55 הדפסים מציגה מראות נוף והווי בדרך הטוקאידו (Tokaido), היא דרך המלך שקישרה את העיר אדו, מושב השוגון, עם העיר קיוטו, הבירה הקיסרית.

מהסדרה "מאה מראות מפורסמים בעיר אדו", היורושיגה הסדרה האחרונה הגדולה בחייו של הירושיגה נקראת "מאה מראות מפורסמים של העיר אדו" ומציגה ב-119 הדפסים שונים המציגים את נפלאות העיר הגדולה.


משך חייו הפיק הירושיגה למעלה מ-5000 הדפסים שונים, מרביתם ציורי נוף, ואחרים בנושאי טבע שונים כגון "ציפורים ופרחים" וכרטיסי ברכה.



משפחה אמריקאית ביפן, יושיפוג'י, 1862


אומנים אירופאים חשובים בני המאה ה-19, ביניהם מונה, וויסלר, טולוז לותרק, ורבים אחרים הושפעו רבות מאמנות ההדפס היפני.


הצייר ואן גוך היה אספן של הדפסים יפניים ואף העתיק בשמן כמו מיצירותיו של הירושיגה.


החל ממחצית המאה ה-19 ,לאחר כמאתיים שנים של יצירה נפלאה, חלה דעיכה באיכות הדפסי העץ. כתוצאה מהשימוש בצבעים חדשים על בסיס כימי שהובאו מאירופה איבדו ההדפסים את איכותם המעודנת, וההדפסים נראים "זולים" והמוניים.


"תאורת גז", קיושיקה


הדפסים מעניינים במיוחד בשל ערכם ההיסטורי הם אלו המציגים את הדמויות והמנהגים של התושבים הזרים שחיו ביפן בערים נגסאקי ויוקוהאמה, ואת התרבות המערבית החדשה שהתחבבה על היפנים בתקופת מייג'י.


האמן קוביאשי קיושיקה( 1847-1915 Kiyochika Kobayashi) הושפע יותר מתצלומים שהגיעו מהמערב ומהתרשמויות של אור וצל מאשר ממסורת הוקוסאי והירושיגה. הדפסיו מציגים גם את ההתפתחות הטכנולוגית שהגיעה ליפן אותה עת.


הפקתם של הדפסי אוקיואה מקוריים פסקה החל משנת 1912, והתפתחו אסכולות חדשות של הדפסים.

התקופה המודרנית

"סריקת שער", השיגוצ'י גויו, 1920


תנועת "ההדפס החדש" (Shin Hanga) שהתפתחה בראשית המאה העשרים הושפעה מההדפס המסורתי בחלוקת המשימות בין מספר בעלי מקצוע. תוך פזילה לשוק האמריקאי, ולנוסטלגיה היפנית, הופקו הדפסי עץ שעסקו בנושאים מסורתיים כמו: שחקני תיאטרון, נשים יפות ומראות נוף, בעיבוד אומנותי מודרני המושפע מהציור המערבי.


תנועה זו הגיעה לקיצה בשנת 1962 עם פטירתו של המוציא לאור ואטאנבה (Shozaburo Watanabe), שהיה הרוח החיה באסכולה זו.

ההדפס היצירתי

"פסלי בודהא באוזוקי", הירטצוקה אונאיצ'י
עשרה תלמידי בודהא ושני בודיסטוות, שיקו מונקטה


בעקבות פתיחת שערי יפן לעולם במחצית המאה ה-19 נסעו אומנים ותלמידי אמנות יפנים ללמוד באירופה, בעקר בצרפת. שם, בנוסף לחשיפה לציור האירופאי, הם גילו את המסורת האומנותית לפיה מעורב האומן בכל שלבי היצירה של ההדפס, האומן אמור לגלף את לוחות העץ ולהדפיס בעצמו. מאחר והדגש היה על היצירתיות והמקוריות, נקראת אסכולה זו בשם "הדפסים יצירתיים" (Sosaku Hanga).



גם כיום עוסקים אומנים יפנים ביצירה של הדפסי עץ, במקביל עם הדפסה בטכניקות אחרות המקובלות בעולם המערבי. אולם גם הדפסי העץ המודרניים המופקים כיום ביפן מעידים, באיכותם האסתטית וברמתם הטכנית הגבוהה, על המקורות והמסורת הארוכה.


ערכים נוספים באמנות

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים