הקדמה

מתוך MediaWiki
גרסה מ־17:17, 14 במאי 2021 מאת Pavel (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "{| |עמוד ראשי >> |דתות >> |הקדמה | |שינטו | |ב...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמוד ראשי >> דתות >> הקדמה | שינטו | בודהיזם | דתות נוספות


מקדש "אלת השמש" באיסה

ד"ר אירית אורבוך


הקדמה

מקדש טודאיג'י בעיר נארה


נאמר על היפנים שהם נולדים לדת השינטו ונקברים בודהיסטים. אמירה זו מרמזת על כך שרוב היפנים מחשיבים עצמם כחברי שתי הדתות, או כי הם נוטלים מהשתיים את הנחוץ להם. דבר זה מעיד על אפיין הסובלני של הדתות ביפן, ארץ בה מסורות שונות חיות זו בצד זו, ואף מתערבבות זו בזו.


"דת ביפן נתפסת תמיד כ"דרך" - דרך חיים, דרך עשיה דתית הנסמכת על תפיסת עולם או אמונות מסויימות. המפגש בין מסורות קדומות, ילידיות, ובין מסורות שבאו מהיבשת, יצרו ראיית-עולם מיוחדת, מורכבת ומשולבת, שהתפתחה ביפן בהתאם להתפתחותה ההסטורית.


נהוג להציג את דתות יפן על פי המרכיבים השונים והבולטים בהן, בעיקר לפי הצגת מסורות השינטו והבודהיזם. אך דבר זה אינו מובן מאליו, ודורש הסבר.


"שינטו" או "דרך הקאמי" (אלים - Kami) - היא כינוי הרווח כיום לציון מסורותיה הילידיות של יפן, שהיו קיימות עוד מלפני כניסת הבודהיזם ליפן במאה ה.6- השימוש בכינוי זה החל רק עם בוא הבודהיזם, כיון שרק עם בוא מסורת מחוץ ליפן נוצר הצורך לכנות את אורחות אמונותיהם ופולחניהם של היפנים בשם.


החוקרים היום נוטים להסתייג מהשימוש במילה "שינטו", שכן היא שימשה בתקופות שונות לציון מסורות, תנועות או פולחנים שונים. רק במאה ה-19 החלו להשתמש בה לציון דת מובחנת ומאורגנת. במאה ה-19, עם הרסטורציה של מייג'י, נעשה נסיון להפריד את מסורות הבודהיזם והשינטו לכלל דתות שונות ומובחנות. הנסיון נכשל בחלקו, אך היה ברוך ברדיפות קשות של הבודהיזם. נסיון ההפרדה נעשה כאקט פוליטי שכוון להחזרת הקיסר לשלטון ולדיכוי המשטר הפיאודלי ששלט ביפן כ-800 שנה, והיה מזוהה עם הבודהיזם. אז קם ה"שינטו" ככינוי ל"דת" שהממשל חפץ ביקרה. אנו נוהגים היום במנהג שנוצר אז לדבר על שתי מסורות נפרדות של "שינטו" ו"בודהיזם", למרות שלאורך רוב ההסטוריה היפנית, לא היתה הפרדה כזו.


עד היום אין אנו יודעים אלא מעט על המסורות העתיקות של פולחני הקאמי (האלים היפניים), ואנו למדים עליהן בעיקר מתוך מקורות כתובים מאוחרים, שכבר נכתבו בהשפעה בודהיסטית וסינית.


הבודהיזם נכנס ליפן במאה ה- 6, ועימו נכנסה התרבות הסינית, על תורותיה ואורוחותיה, ובכללן תרבות הכתב. אי אפשר להתעלם מההשפעה האדירה שהיתה למסורות הפילוסופיות, הקוסמולוגיות והפרקטיות שבאו מסין, על מסורת עבודת הטבע התמימה של יפן.


אנו נוהגים לחפש את שורשי דת יפן, ה"שינטו", במיתולוגיה היפנית. אלא שזו לא הועלתה על הכתב עד המאה ה8-, וגם זאת כחיקוי למסורת סינית של כתיבת ההסטוריה הקיסרית. על כן ניתן למצוא השפעות רבות מתרבות סין גם בתוך ספרי המיתולוגיה היפנית, מקור ה"שינטו".


החל מהמאה ה-6 הלך הבודהיזם והתבסס ביפן. תחילה התבסס בחצר הקיסר ובמקדשים בחסותו, ובמהרה קנה לו הבודהיזם מהלכים גם בקרב העם. במשך כל שנות ההסטוריה היפנית ועד המאה ה-19, הלך הבודהיזם, על האסכולות והכתות השונות שקמו בו ביפן, וספג לתוכו את המסורות הילידיות של פולחני הקאמי, עד כדי יצירת ראיית-עולם משולבת ומיוחדת ליפן. אמירה זו היא כמובן הכללה: תמיד היו אסכולות דתיות שונות ביפן שלהן דגשים, אמונות ופולחנים שונים. אך באופן כללי, הדבר נכון.


אפשר להצביע על כמה מאפיינים מיוחדים של הדתיות היפנית באופן כללי: למשל, על הנטיה הבולטת לעירוב ומיזוג של מסורות שונות (הנטיה הסינקרטיסטית); על ההעדפה הבולטת בדתיות היפנית להדגשת העולם הזה, הכאן והעכשיו (הנטיה לקונקרטיות); או, על המקום המרכזי שתופסים בה הפולחנים (הנטיה הפרקטית).


מאפיינים אלו, ובכללם הנטיה למיזוג המסורות, בולטים במיוחד בתנועת השוגנדו (ראה להלן), ובאותו רובד דתי פופולרי המשותף כמעט לכל היפנים, המכונה "הדת העממית". הדת העממית היא שם שניתן לכל אותם מנהגים וטקסים דתיים, אמונות ומנהגים ביפן שמקורם והיקפם הוא מקומי, ואין הם מאורגנים בשום צורה ממוסדת. הדת העממית כוללת מנהגי פולחן המתים ותפיסות המוות ; עליות לרגל, הערצת הרים, פולחני פריון הקשורים לחקלאות האורז או הדיג, כישוף וניחוש: קמיעות לחשים ורפואה עממית, טכסי איחוז (Possession) שמניים, אגדות עם, אומנויות במה עממיות, וכמובן - פולחנים עונתיים ומקומיים. אלא שרב המשותף בין הדת העממית ביפן ובין השינטו, ואף הבודהיזם. ברוב המקרים הגבולות בין הגדרות השינטו, הבודהיזם והדת העממית מיטשטשים ללא הכר.


לשם נוחות ההסבר, יוצגו כאן מסורותיה העיקריות של יפן בנפרד. אך אל לקורא לשכוח שאין לראות בשינטו ובבודהיזם היפני מסורות נפרדות לחלוטין.

ערכים נוספים באומנויות

לקריאה נוספת

  • "קימונו, מסורת יפאנית נמשכת", אייריס וקס, 1993, בהוצאת חברת המוזיאונים, המוזיאון למוזיקה ולאתנולוגיה, חיפה.

קישורים חיצוניים

[[קטגוריה:דתות]