התאוששות

מתוך MediaWiki
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמוד ראשי >> יפן המודרנית >> הכיבוש | התאוששות | שינויים חברתיים | בחזרה לצמיחה | כלכלה 2000


תלמידים בכיתה


ההתאוששות

דפנה לויט

בניית אוניות


בעלות-הברית שחתמו על הסכם השלום עם יפן בשנת 1951 הבינו יותר ויותר את חשיבותה במערך הכוחות של המערב נגד השתלטות הקומוניזם. כאמור, מקארתור, שבעיני רבים נחשב למקור מוסמך, ניסה כבר קודם לכן לשכנע את העולם המערבי שהיפנים אינם עוד בבחינת סכנה, שהם השתנו לחלוטין ושהם אימצו את ערכי המערב.


משלחות מומחים ומנהיגים למיניהם באו לבדוק את מעשיה ואת כוונותיה של יפן בכל שנות הכיבוש והשתכנעו שיפן ההרוסה והרעבה ללחם אינה מאיימת עליהם עוד. היתה הסכמה רחבה לפתיחה מחדש של יחסי המסחר.


לא היה אפשר לחזות שבעשר השנים מסיום הכיבוש תתאושש יפן ותגיע להישגים כלכליים שעלו על הישגיה בשנות השלושים המאוחרות, כאשר יפן היתה המדינה המתועשת העשירית בגודלה בעולם. הדבר מעורר התפעלות נוכח העובדה, שבתום המלחמה היתה יפן למדינה מובסת, מרוששת, ללא חומרי גלם חיוניים, ללא נפט וללא תשתית.


שרר בה עוני כבד והיא היתה תלויה לחלוטין ביבוא של מזון. בשנת 1956 כבר תפסה יפן מקום ראשון בעולם בבניית ספינות; מקום חמישי בייצור פלדה; מקום שלישי בייצור טקסטיל. היא אף החלה לפתח את תעשיית המטוסים והמכוניות.


מנהיגי יפן החופשית ידעו היטב שהם חייבים לפתח קשרים ויחסים טובים עם מדינות העולם ולשקם את תדמיתה של יפן בארצות אסיה. מאמציהם החלו כבר בשנת 1954 בדרום אסיה ובדרום-מזרח אסיה ותרמו רבות להתפתחות האזור כולו. אך יחסיה של יפן עם רוסיה ועם סין הוסיפו להיות עכורים. רוסיה סירבה לאשר את הצטרפותה של יפן לאומות המאוחדות בשנת 1952 ומשום כך יפן התקבלה רק בשנת .1956 הרוסים ניסו לשכנע את יפן בכמה וכמה דרכים לסגת מהסכמי הביטחון שחתמה עם ארצות-הברית, לסלק את החיילים ואת הבסיסים האמריקניים ולנקוט עמדה נייטרלית. יפן העמידה תנאים קשים מאוד לשיחות עם הרוסים, בהם החזרתם ליפן של ארבעת האיים הדרומיים ביותר של הקורילים, שבצפון יפן, ששתי המדינות טוענות לבעלות עליהם.


מכלית דלק

בשעה שמנהיגי יפן חיפשו דרך לבנות מערכות-יחסים טובות עם כל מדינות העולם ולחזקן, הפילוג בין הימין והשמאל בתוך יפן החריף. לקיצונים משני הצדדים היה הרבה מן המשותף: אלה וגם אלה התנגדו לכוחות האמריקניים ביפן ולשלטון היפני, אם בשל היותו קפיטליסטי, ואם בשל היותו פייסני ומתחנף, ושני הצדדים לא נרתעו ממעשי אלימות. הפגנות והפרעות של סטודנטים נגד המשך ההסכמים עם ארצות-הברית ובעד פיתוח יחסים עם רוסיה ועם סין פרצו והתעצמו עד שבמהומות של שנת 1959 נהרגו שלושה בני-אדם ולמעלה מ-800 נפצעו. למרות מאמצי ההתססה הבלתי-פוסקים מצד השמאל, ומדי פעם גם מצד הימין, גדל מספרם של היפנים שהצביעו בבחירות עבור "המפלגה הליברלית הדמוקרטית" (ג'ימינטו), אותה מפלגה שמרנית מתונה שנוסדה בשנת 1955 ושתמכה בהמשך המדיניות הפייסנית.


הפגנת סטודנטים


ככל שיפן התקדמה והתחזקה במישור הכלכלי והמדיני, כך איבדו הקיצונים משני הצדדים את תומכיהם מבפנים והמדיניות של סין ורוסיה כלפי יפן השתנתה אף היא. עם מעצמה כלכלית חדשה כמו יפן המתפתחת, אין טעם להתעמת; מוטב לשתף פעולה.

הצמיחה הכלכלית: עשרים השנים הראשונות

קישוטים בפסטיבל טנאבטה


האמריקנים עודדו מאוד את התפתחותה הכלכלית של יפן; הם הבינו שכדי שיפן תתחזק כמדינה דמוקרטית עצמאית היא חייבת ליהנות מיציבות כלכלית. מדיניותן של ארצות-הברית ושאר בעלות-הברית בתחילת הכיבוש התמקדה ברפורמה ובסילוק המיליטריזם של העבר.


בתום הכיבוש, המדיניות של ארצות-הברית כלפי יפן הפכה למדיניות של בנייה מחדש, של שיקום. ארצות-הברית החלה את מבצע ההבראה של יפן כבר בשנת 1947, בעיקר עם משלוחי מזון. עד שנת 1952 הועברו בתמיכה ליפן קרוב לשני מיליארד דולר. למעשה, תהליך השיקום הכלכלי החל עוד לפני תום הכיבוש, כאשר יפן סיפקה שירותים וסחורות למאמץ הצבאי במלחמת קוריאה (1953-1950), ובכך כבר שירתה את האינטרס המערבי למנוע את התפשטות הקומוניזם, אך גם הכניסה קרוב לארבעה מיליארד דולר לקופת המדינה.


יצור מכוניות

בשנות השישים כבר הפכה יפן למעצמה תעשייתית ומסחרית. רבים הם הכלכלנים הטוענים, כי צמיחתה של יפן בין השנים 1972-1951 היא סיפור ההצלחה המדהים ביותר בהיסטוריה הכלכלית העולמית. התוצר הלאומי הגולמי בשנת 1946 היה 1.3 מיליארד דולר בלבד;


בשנת 1951 הוא הגיע כבר ל- 15.1 מיליארד דולר; ובשנת 1972 ל-290 מיליארד דולר - כלומר צמיחה של 22000% בדור אחד. יפן היתה למעצמה השלישית בגודלה בעולם (אחרי ארצות-הברית וברית-המועצות) עם תל"ג שעלה על התל"ג הכולל של סין, קוריאה, וייטנאם והודו.


סיבות לצמיחה

נוף בטוקיו בשנות ה-60

א. רוב התיאוריות להצלחתה של יפן בתקופה זו מדגישות את שוק העבודה המיוחד של יפן שהתאפיין בעובדים חרוצים, משכילים וממושמעים. ספרים רבים נכתבו על ההרמוניה המיוחדת ששררה בחברות יפניות בין העובדים וההנהלה, על הנאמנות המוחלטת של עובדים יפנים למקום עבודתם ועל עקרון התעסוקה לכל החיים שהעניק לעובדים היפנים ביטחון רב. וכל זאת על רקע של משכורות העולות בהתמדה.


ב. הסבר נוסף להצלחה הוא שיעור החיסכון הגבוה בקרב הציבור, שלפחות בחלקו נבע מהמדיניות של "צריכה כבושה": שיטה ששלטונות יפן (וגם ארצות אחרות במזרח אסיה) השתמשו בה כדי לצמצם את הצריכה. בין הדרכים המקובלות לצמצום הצריכה: מחסומי סחר למיניהם והטלת מכס על יבוא, שגורמת להעלאת מחירים. כאשר המחירים גבוהים מדי או כאשר אין אפשרויות בחירה רבות, הצרכנים קונים פחות ואת הכסף הלא-מבוזבז הם שמים בבנק. ביפן, השיטה הזאת ננקטה למעשה משנות התשעים של המאה ה-19. כך יכלו ממשלת יפן ומשרד האוצר היפני לכוון ביעילות את חסכונות האזרחים בבנקים כדי להמשיך בעידוד הצמיחה הכלכלית על-ידי הכוונת השקעות בסקטורים נבחרים.


ג. סיבה נוספת היתה הפחתה משמעותית מן הנטל על התקציב של הוצאות הביטחון, בשל הסכם ההגנה עם ארצות-הברית. בשנים שארצות-הברית וברית-המועצות הוציאו בהן קרוב ל-10% מן התל"ג על צורכי ביטחון וארצות מערב אירופה כחמישה אחוזים, הוציאה יפן פחות מאחוז אחד.


ד. סיבה בולטת יותר להצלחתה הכלכלית של יפן - חידוש הסחר העולמי. היבוא ליפן - בעיקר של חומרי-גלם - עלה מ-974 מיליון דולר בשנת 1950 ל-18 מיליארד דולר בשנת 1971. היצוא גדל באותה תקופה מ-820 מיליון דולר ל-25 מיליארד דולר. בעזרת חומרי-הגלם שיפן נאלצה לייבא היא הצליחה לפתח תעשיות ייצור ענקיות של מוצרים סופיים שבמרוצת השנים תפסו נתחי שוק נכבדים בעולם. לדוגמה: יפן ייבאה נפט, מתכות, עץ, גומי וחומרים חקלאיים וייצאה פלדה, ספינות, מכוניות, אופנועים, מכשירי טלוויזיה, מצלמות ומכשירים אלקטרוניים למיניהם. חוסר האיזון בין סוגי הסחורות שיפן ייבאה ובין אלה שהיא ייצאה גדל והלך עם השנים, כאשר יפן המשיכה לייבא אך ורק מוצרי גלם וחקלאות אך התמקדה בייצור מוצרים מתוחכמים ועתירי-ידע יותר ויותר.

"בייסבול", המשחק שהשתרש ביפן


אומנם, צמיחת הייצוא של יפן בלטה יותר לעין, אך למעשה, חלק משמעותי מאוד בצמיחת הכלכלה היפנית מקורו דווקא בהתפתחות משמעותית של הכלכלה המקומית ובשינויים גדלים והולכים ברמת החיים ביפן. בשנות השבעים הוכפל מספר תושביה של יפן לעומת מספרם בסוף מלחמת העולם השנייה ואוכלוסייתה עמדה על 112 מיליון נפש. עם זאת, בשנת 1970 תפס הייצוא היפני רק 9.8% מהתל"ג, חלק קטן במידה ניכרת משיעור הייצוא היחסי של צרפת (12.3%), גרמניה (18.8%) או בריטניה (16.6%). מתברר איפוא, שהיפנים עצמם הם שצרכו את המוצרים מתוצרת ארצם וגודל השוק היפני הוא שהיה גורם חיוני בצמיחה.


ה. הסבר שבעיני רבים נחשב לחשוב ביותר הוא שיתוף הפעולה המלא בין הממשלה ובין הסקטור העסקי והסקטור התעשייתי. ממשלת יפן עודדה מתן הלוואות מטעם הבנקים לחברות שיועדו לצמיחה; משרדי הממשלה השתתפו במחקר תעשייתי ותכנון אסטרטגי של פיתוח עבור התעשיות הנבחרות ואף מימנו אותם; הממשלה סייעה לתעשיות הצמיחה היפניות לבלום תחרות מצד חברות זרות בתוך יפן.


סיוע זה, בלימת תחרות זרה בתוך יפן, חדל להיות גורם נחוץ ולמעשה נעשה גם בלתי-רצוי עם התמסדותה של יפן כמעצמה כלכלית. רבים ממוצריה של יפן כבר תפסו נתח שוק כה משמעותי בעולם עד כי חברות זרות לא יכלו עוד לאיים עליהן. ומעמדה של יפן כבר לא הצדיק עזרה ממשלתית כה רחבה.

ערכים נוספים בהיסטוריה

לקריאה נוספת

  • בן-עמי שילוני, יפן המודרנית - תרבות והיסטוריה, הוצאת שוקן, 1997, מהדורה מתוקנת ומורחבת 2002.
  • אלן, ג. ההתאוששות הכלכלית של יפן. אוקספורד: הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 1958.
  • פורסברג, אהרון. אמריקה והנס היפני. היל צ'אפל: הוצאת אוניברסיטת צפון קרוליינה, 2000.
  • האנה, מיקיסו. פיניקס המזרחית: יפן מאז 1945. בולדר: הוצאת ווסטוויו, 1996.
  • הובר, תומאס. כלכלה אסטרטגית ביפן. בולדר: הוצאת ווסטוויו, 1994.
  • יאנסן, מריוס. העשייה של יפן המודרנית. בלקנאפ, 2000 (ISBN 0-674-00334-9)
  • ג'ונסון, צ'אלמרס. MITI והנס היפני: צמיחת המדיניות התעשייתית, 1925–1975. סטנפורד: הוצאת אוניברסיטת סטנפורד, 1982.
  • אוקאזאקי, טטסוג'י ותקפומי קורנאגה. "מדיניות הקצאת מטבע החוץ ביפן שלאחר המלחמה" שינויים בשערי החליפין במדינות המתפתחות במהירות. אד. טקטושי איטו ו אן קרוגר. שיקגו: הוצאת אוניברסיטת שיקגו, 1999.
  • ראשה, פול. "יפן בע"מ במלכודת החוב"אפריל 2000. 26 בנובמבר 2005.
  • צורו שיגיטו, הקפיטליזם של יפן: תבוסה יצירתית ומעבר לה, 1993.

קישורים חיצוניים