הבדלים בין גרסאות בדף "חרב"

מתוך MediaWiki
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
 
(49 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 10: שורה 10:
 
|[[צעצועים|צעצועים]]  
 
|[[צעצועים|צעצועים]]  
 
|}
 
|}
 +
  
 
{{תמונה|קובץ=978.jpg|כיתוב=לוחמים יפנים, קטע ממגילה}}
 
{{תמונה|קובץ=978.jpg|כיתוב=לוחמים יפנים, קטע ממגילה}}
  
 +
==החרב==
 
''אלי לנצמן''
 
''אלי לנצמן''
  
==החרב==
 
{{תמונה|קובץ=978.jpg|כיתוב=פסל "הניוה", מאה - 4, לוחם עוטה שריון עם חרב ברונזה}}
 
  
 +
{{תמונה|קובץ=Haniwa_-_Warrior_in_Keiko_Armor.jpg|כיתוב=פסל "הניוה", מאה-4, לוחם עוטה שריון עם חרב ברונזה}}
  
חרבות ברונזה הגיעו מהיבשת ליפן בשנים שלפני הספירה, ונתגלו בחפירות באתרי קבורה מהתקופה המוקדמת. החרב התקדשה בדת השינטו כאחת משלושה פריטים שהם סמלי המלכות של קיסרי יפן.
+
חרבות ברונזה הגיעו מהיבשת ליפן בשנים שלפני הספירה, ונתגלו בחפירות באתרי קבורה מהתקופה המוקדמת. החרב התקדשה בדת ה[[שינטו]] כאחת משלושה פריטים שהם סמלי המלכות של קיסרי יפן.
  
  
{{תמונה|קובץ=978.jpg|כיתוב=חרש ברזל בעת העתיקה רוקע חרב}}
+
{{תמונה|קובץ=850.jpg|כיתוב=חרש ברזל בעת העתיקה רוקע חרב}}
  
  
חרב הברזל הגיעה ליפן מסין וקוריאה במאה ה- 3 לספירה והחלה להיות מיוצרת שם רק במאה ה- 8 כמוצר בעל ערך שימושי ואומנותי. החרב היפנית ודרך יצירתה הם מעשה אמנות המייצגים את הרוח היפנית. להב החרב וליטושה המיוחד, היא יצירה אסתטית ובעלת תכונות חומר משובחות . אין פלא כי הנפח היפני חותם לעתים בשמו על ידית הלהב, בדומה לחתימה של הצייר על ציוריו.
+
חרב הברזל הגיעה ליפן מסין וקוריאה ב[[התקופה_הקדומה|מאה ה-3]] לספירה והחלה להיות מיוצרת שם רק ב[[התקופה_העתיקה|מאה ה-8]] כמוצר בעל ערך שימושי ואומנותי. החרב היפנית ודרך יצירתה הם מעשה אמנות המייצגים את הרוח היפנית. להב החרב וליטושה המיוחד, היא יצירה אסתטית ובעלת תכונות חומר משובחות . אין פלא כי הנפח היפני חותם לעתים בשמו על ידית הלהב, בדומה לחתימה של הצייר על ציוריו.
  
  
נפח החרבות היפני היה בעל מקצוע ואמן בעל חשיבות רבה לקהילה, שכן יכולת ההישרדות של הקהילה במאבקים תלויה בו. מעמדו היה מקודש, ולפני שניגש למלאכתו הוא היה מטהר עצמו ולובש בגד של כוהן שינטו.
+
נפח החרבות היפני היה בעל מקצוע ואמן בעל חשיבות רבה לקהילה, שכן יכולת ההישרדות של הקהילה במאבקים תלויה בו. מעמדו היה מקודש, ולפני שניגש למלאכתו הוא היה מטהר עצמו ולובש בגד של כוהן [[שינטו]].
  
  
שורה 36: שורה 37:
 
חישול החרב היפנית הוא תהליך ארוך ורב-שלבי שפותח משך הדורות והועבר ממורה לתלמיד. ניתן לומר כי צורת חישול החרב כיום, זהה לזו שבה השתמשו לפני כ- 800 שנים, והן נחשבות לטובות בעולם.
 
חישול החרב היפנית הוא תהליך ארוך ורב-שלבי שפותח משך הדורות והועבר ממורה לתלמיד. ניתן לומר כי צורת חישול החרב כיום, זהה לזו שבה השתמשו לפני כ- 800 שנים, והן נחשבות לטובות בעולם.
  
 +
{{תמונה|קובץ=963.jpg|כיתוב=להבי חרב מלוטשים}}
  
 
על מנת ליצור חרב קשה, גמישה וחדה, פותחו שיטות היתוך, בכבשנים של פחם עץ והזנת אויר באמצעות מפוחים גדולים, בהם השיגו חום של יותר מאלף מעלות. הברזל מותך מהעפרה ונוצרת מעין עוגה ספוגית של ברזל עתיר פחמן. בהמשך התהליך, באמצעות מכות פטיש על הברזל החם, מרדדים את פיסת הברזל, מקפלים אותה לשתים, מצמידים אותה במכות פטיש למסה בודדת אחת, וחוזרים ומרתכים את פיסת הברזל פעם נוספת בתנור החם.  
 
על מנת ליצור חרב קשה, גמישה וחדה, פותחו שיטות היתוך, בכבשנים של פחם עץ והזנת אויר באמצעות מפוחים גדולים, בהם השיגו חום של יותר מאלף מעלות. הברזל מותך מהעפרה ונוצרת מעין עוגה ספוגית של ברזל עתיר פחמן. בהמשך התהליך, באמצעות מכות פטיש על הברזל החם, מרדדים את פיסת הברזל, מקפלים אותה לשתים, מצמידים אותה במכות פטיש למסה בודדת אחת, וחוזרים ומרתכים את פיסת הברזל פעם נוספת בתנור החם.  
שורה 46: שורה 48:
  
 
השלב הבא של החישול הוא הפשוט ביותר, מוט הברזל שתוכו רך ושכבתו החיצונית קשה, מעובד לצורת החרב ומקורר בהדרגה.
 
השלב הבא של החישול הוא הפשוט ביותר, מוט הברזל שתוכו רך ושכבתו החיצונית קשה, מעובד לצורת החרב ומקורר בהדרגה.
 +
 +
 +
{{תמונה|קובץ=Shotoku taishi.jpg|כיתוב=הנסיך שוטוקו נושא "חרב תלויה"}}
 +
{{תמונה|קובץ=890.jpg|כיתוב=Tachi, מאה - 14 , אורך 66 ס"מ}}
  
  
שורה 51: שורה 57:
  
  
{{תמונה|קובץ=978.jpg|כיתוב=להבי חרב מלוטשים}}
+
 
  
  
שורה 66: שורה 72:
 
3 . החרב מציגה נאמנה את שלושת יסודות האסטטיקה היפנית:
 
3 . החרב מציגה נאמנה את שלושת יסודות האסטטיקה היפנית:
  
* ה"ואבי" (Wabi), מיוצג בשימוש בברזל, חומר פשוט ובסיסי, ובעובדה שהנדן והקת עשויים מחומרים פשוטים.
+
* ה"[[זן_ואסתטיקה|ואבי]]" (Wabi), מיוצג בשימוש בברזל, חומר פשוט ובסיסי, ובעובדה שהנדן והקת עשויים מחומרים פשוטים.
  
* ה"סאבי" (Sabi), מיוצג בברזל שהוא חומר מחליד ומתיישן במהירות, והן בקו הלהב (Hamon) המייצג ים, גלים ואופק.
+
* ה"[[זן_ואסתטיקה|סאבי]]" (Sabi), מיוצג בברזל שהוא חומר מחליד ומתיישן במהירות, והן בקו הלהב (Hamon) המייצג ים, גלים ואופק.
  
 
* ה"יוגן" (Yugen), מיוצג במרקם המתכת ובדוגמאות הקישוטיות, בהם ניתן להבחין במאמץ רב, לאחר מירוק החרב לרמת ברק גבוהה.
 
* ה"יוגן" (Yugen), מיוצג במרקם המתכת ובדוגמאות הקישוטיות, בהם ניתן להבחין במאמץ רב, לאחר מירוק החרב לרמת ברק גבוהה.
שורה 76: שורה 82:
 
===סקירה היסטורית===
 
===סקירה היסטורית===
  
חרבות בעלות איכות נוצרו ביפן החל מהמאה השמינית לספירה, אולם החרבות הטובות יותר נוצרו בשנים 1600-1050 , חרבות מתקופה זו נקראות "חרב עתיקה " (Koto) . בתקופה זו הפכה החרב לגורם משמעותי בשדה הקרב, המשתווה לחץ וקשת.
+
{{תמונה|קובץ=895.jpg|כיתוב=פגיונות קצרים}}
  
 +
חרבות בעלות איכות נוצרו ביפן החל מה[[התקופה_העתיקה|מאה השמינית לספירה]], אולם החרבות הטובות יותר נוצרו בשנים 1600-1050 , חרבות מתקופה זו נקראות "חרב עתיקה " (Koto) . בתקופה זו הפכה החרב לגורם משמעותי בשדה הקרב, המשתווה לחץ וקשת.
  
{{תמונה|קובץ=978.jpg|כיתוב=הנסיך שוטוקו נושא "חרב תלויה"}}
 
{{תמונה|קובץ=978.jpg|כיתוב=Tachi, מאה - 14 , אורך 66 ס"מ}}
 
  
{{תמונה|קובץ=978.jpg|כיתוב=פגיונות קצרים}}
 
  
 
בתקופת קמקורה (Kamakura) היוו הפרשים את חוד החנית של המערכה היפנית. החרב התלויה "טאצ'י" (Tachi), בעלת להב אחד, ששמשה בעבר כחרב טקסית, נמצאה מתאימה. על מנת שתהיה יעילה בקרב, תוך כדי דהירה, היא הוארכה לאורך של מטר עד מטר וחצי. היא גם לא לוטשה, על מנת למנוע ההבזק בשמש.
 
בתקופת קמקורה (Kamakura) היוו הפרשים את חוד החנית של המערכה היפנית. החרב התלויה "טאצ'י" (Tachi), בעלת להב אחד, ששמשה בעבר כחרב טקסית, נמצאה מתאימה. על מנת שתהיה יעילה בקרב, תוך כדי דהירה, היא הוארכה לאורך של מטר עד מטר וחצי. היא גם לא לוטשה, על מנת למנוע ההבזק בשמש.
 +
 +
{{תמונה|קובץ=862.jpg|כיתוב=חרב ארוכה (104 ס"מ) וקצרה (66 ס"מ), מאה - 16}}
  
  
שורה 91: שורה 97:
 
לכלי נשק אלו נלווה ה"טאנטו" (Tanto), פגיון קצר באורך של כ- 30 ס"מ, ששימש לקרב פנים מול פנים.
 
לכלי נשק אלו נלווה ה"טאנטו" (Tanto), פגיון קצר באורך של כ- 30 ס"מ, ששימש לקרב פנים מול פנים.
  
 +
{{תמונה|קובץ=Miyamoto Musashi Self-Portrait.jpg|כיתוב=מיאמוטו מוסשי, איש הזן, הצייר והלוחם, מאה - 16}}
  
המאה ה- 14 הייתה תקופה של יריבות בין האצילים הפאודלים. סכסוכים אלו גרמו לביקוש רב לחרבות, שבתי המלאכה הקיימים לא יכלו לספקו. ביקוש יתר זה גרם לירידה באיכות , משום שהכמות הייתה חשובה יותר מהאיכות, דבר שגרם להעלמות טכניקות עתיקות, שבחלקן לא שוחזרו עד היום.
+
[[ימי_הביניים|המאה ה- 14]] הייתה תקופה של יריבות בין האצילים הפאודלים. סכסוכים אלו גרמו לביקוש רב לחרבות, שבתי המלאכה הקיימים לא יכלו לספקו. ביקוש יתר זה גרם לירידה באיכות , משום שהכמות הייתה חשובה יותר מהאיכות, דבר שגרם להעלמות טכניקות עתיקות, שבחלקן לא שוחזרו עד היום.
  
 
{{תמונה|קובץ=978.jpg|כיתוב=חרב ארוכה (104 ס"מ) וקצרה (66 ס"מ), מאה - 16}}
 
 
{{תמונה|קובץ=978.jpg|כיתוב=מיאמוטו מוסשי, איש הזן, הצייר והלוחם, מאה - 16}}
 
{{תמונה|קובץ=978.jpg|כיתוב="צפור על ענף", מיאמוטו מוסשי}}
 
  
 
בתקופה זו השתנו צורות הלחימה, חשיבות הפרשים ירדה ואת מקומם תפס חיל הרגלים. נדרשה חרב קצרה יותר, כך הופיעה ה"קאטאנה" (Katana), קצרה יותר מה"טאצ'י", אך רחבה ומסיבית יותר, על מנת שתוכל לחדור מבעד שריון האויב.
 
בתקופה זו השתנו צורות הלחימה, חשיבות הפרשים ירדה ואת מקומם תפס חיל הרגלים. נדרשה חרב קצרה יותר, כך הופיעה ה"קאטאנה" (Katana), קצרה יותר מה"טאצ'י", אך רחבה ומסיבית יותר, על מנת שתוכל לחדור מבעד שריון האויב.
שורה 108: שורה 110:
  
  
"חרב חדשה" (Shinto), הוא שמם של חרבות שנוצרו במאות .18-17 בתקופה זו בעידוד האצילים, ה"דאימיו" (Daimyo) החלו נפחים מקומיים מייצרים חרבות כשהם משחזרים את טכניקות העבר. בעת זו הובא ליפן ברזל מסוג חדש והתפתחה טכניקה חדשה של חריטה שאפשרה עיטור החרבות.
+
"חרב חדשה" (Shinto), הוא שמם של חרבות שנוצרו במאות .[[תרום_התקופה_המודרנית|18-17]] בתקופה זו בעידוד האצילים, ה"דאימיו" (Daimyo) החלו נפחים מקומיים מייצרים חרבות כשהם משחזרים את טכניקות העבר. בעת זו הובא ליפן ברזל מסוג חדש והתפתחה טכניקה חדשה של חריטה שאפשרה עיטור החרבות.
  
  
תקופת "אדו" (Edo) הייתה עת של שלום. העדר מלחמות פנימיות, לא אפשר לבחון את איכותם בשדה הקרב, כך ובמאה ה-18 נבחנו החרבות באמצעות הוצאה להורג של עבריינים.
+
תקופת [[התקופה_המודרנית|"אדו" (Edo)]] הייתה עת של שלום. העדר מלחמות פנימיות, לא אפשר לבחון את איכותם בשדה הקרב, כך וב[[התקופה_המודרנית|מאה ה-18]] נבחנו החרבות באמצעות הוצאה להורג של עבריינים.
  
 
כלומר "חרב חדשה חדשה". בעת זו נעשה ניסיון להחיות את איכות החרב ולהשוותה לאיכות החרב העתיקה.
 
כלומר "חרב חדשה חדשה". בעת זו נעשה ניסיון להחיות את איכות החרב ולהשוותה לאיכות החרב העתיקה.
  
{{תמונה|קובץ=978.jpg|כיתוב=חרב "חדשה חדשה", מאה- 19}}
+
{{תמונה|קובץ=898.jpg|כיתוב=חרב "חדשה חדשה", מאה- 19}}
  
{{תמונה|קובץ=978.jpg|כיתוב=הגיאוגרף אינו טאדקטה}}
+
{{תמונה|קובץ=855.jpg|כיתוב=הגיאוגרף אינו טאדקטה}}
  
{{תמונה|קובץ=978.jpg|כיתוב=פגיונות קצרים עם סכינים נלווים}}
+
{{תמונה|קובץ=886.jpg|כיתוב=פגיונות קצרים עם סכינים נלווים}}
  
  
שורה 126: שורה 128:
  
  
החרב המודרנית (Gendaito) - בתקופת מייג'י חל איסור על יצור ונשיאת חרבות, אולם הקיסר שגילה עניין אישי בחרבות אפשר למספר קטן של נפחי חרבות להמשיך בעבודתם, על מנת לשמר על המסורת העתיקה. בתקופה זו עבר הדגש מיצור חרבות לאיסוף, מסחר וקטלוג החרבות לשם שימור במוזיאונים.
+
החרב המודרנית (Gendaito) - [[התקופה_המודרנית|בתקופת מייג'י]] חל איסור על יצור ונשיאת חרבות, אולם הקיסר שגילה עניין אישי בחרבות אפשר למספר קטן של נפחי חרבות להמשיך בעבודתם, על מנת לשמר על המסורת העתיקה. בתקופה זו עבר הדגש מיצור חרבות לאיסוף, מסחר וקטלוג החרבות לשם שימור במוזיאונים.
  
  
 
בתום מלחמת העולם השניה, הורו שלטונות הכיבוש על השמדת כל החרבות היפניות, אולם הודות להתערבותם של מספר אנשים בעלי השפעה, ובעזרתו של הקולונל קאדוול (Cadwell) הוסרה הגזרה. מאז תום הכיבוש פורח המסחר בחרבות יפניות, איכותן יוצאת הדופן, יופיים ונדירותן, הביאו לביקוש רב ולמחירים גבוהים.
 
בתום מלחמת העולם השניה, הורו שלטונות הכיבוש על השמדת כל החרבות היפניות, אולם הודות להתערבותם של מספר אנשים בעלי השפעה, ובעזרתו של הקולונל קאדוול (Cadwell) הוסרה הגזרה. מאז תום הכיבוש פורח המסחר בחרבות יפניות, איכותן יוצאת הדופן, יופיים ונדירותן, הביאו לביקוש רב ולמחירים גבוהים.
 +
  
  
 
אמנות יצור החרב היפנית לא חלפה מן העולם. מספר קטן של נפחים ומלטשים, פועלים היום ביפן, משתמשים בטכניקות עתיקות, ומייצרים חרבות נפלאות.
 
אמנות יצור החרב היפנית לא חלפה מן העולם. מספר קטן של נפחים ומלטשים, פועלים היום ביפן, משתמשים בטכניקות עתיקות, ומייצרים חרבות נפלאות.
  
{{תמונה|קובץ=978.jpg|כיתוב=חלקי החרב}}
 
 
{{תמונה|קובץ=978.jpg|כיתוב=פושי וקאשירה}}
 
  
  
שורה 149: שורה 149:
 
* קאשירה (Kashira) - תושבת מתכת מעוטרת, הנמצאת בקצה העליון של הניצב ועוזרת בהצמדת חלקי הניצב.
 
* קאשירה (Kashira) - תושבת מתכת מעוטרת, הנמצאת בקצה העליון של הניצב ועוזרת בהצמדת חלקי הניצב.
  
* טסובה (Tsuba) - מגן להב החרב, דסקית מתכת בקצה הניצב, בקטר של כ - 8 ס"מ, המאפשרת הגנה על היד ואחיזה טובה יותר של החרב. היא גם עוזרת באיזון שווי המשקל של החרב.
+
* טסובה (Tsuba) - מגן להב החרב, דסקית מתכת בקצה הניצב, בקטר של כ - 8 ס"מ, המאפשרת הגנה על היד ואחיזה טובה יותר של החרב. היא גם עוזרת באיזון שווי המשקל של החרב. הטסובה בצורותיו השונות והעיטורים בשלל טכניקות, היא אביזר החרב המקובל ביותר על האספנים במערב.
 
 
הטסובה בצורותיו השונות והעיטורים בשלל טכניקות, היא אביזר החרב המקובל ביותר על האספנים במערב.
 
 
 
 
 
{{תמונה|קובץ=978.jpg|כיתוב=טסובה}}
 
 
 
{{תמונה|קובץ=978.jpg|כיתוב=ידיות סכין קטנה kozuka}}
 
  
 +
במרכז הטסובה נמצא חריץ מאורך המשמש כתושבת ללהב. לעתים קיימים שני חריצים נוספים המשמשים לאחיזת שני אביזרים נלווים:
  
במרכז הטסובה נמצא חריץ מאורך המשמש כתושבת ללהב. לעתים קיימים שני חריצים נוספים המשמשים לאחיזת שני אביזרים נלווים:
+
* הקוגאי (Kogai), שפוד מתכת קצר, העוזר בסדור מקלעת השער המיוחדת של הסמוראי
 +
* הקוזוקה (Kozuka), סכין קצרה מנותקת מהלהב, מושחזת היטב, ומשמשת למטרות שונות.
  
* הקוגאי (Kogai), שפוד מתכת קצר, העוזר בסדור מקלעת השער המיוחדת של הסמוראי, והקוזוקה (Kozuka), סכין קצרה מנותקת מהלהב, מושחזת היטב, ומשמשת למטרות שונות.
+
<gallery widths=150px heights=150px mode="packed-hover">
 +
Image:874.jpg| חלקי החרב
 +
Image:876.jpg| פושי וקאשירה
 +
Image:875.jpg| טסובה
 +
Image:878.jpg| ידיות סכין קטנה kozuka
 +
</gallery>
  
 
==השריון==
 
==השריון==
  
  
{{תמונה|קובץ=978.jpg|כיתוב=לוחם עוטה שריון}}
+
{{תמונה|קובץ=906.jpg|כיתוב=לוחם עוטה שריון}}
  
{{תמונה|קובץ=978.jpg|כיתוב=יצרן שריונות בעת העתיקה}}
+
{{תמונה|קובץ=911.jpg|כיתוב=יצרן שריונות בעת העתיקה}}
{{תמונה|קובץ=978.jpg|כיתוב=שריונות עתיקים}}
 
  
  
שורה 179: שורה 178:
  
 
הראש מוגן בקסדת מתכת המעוטרת בפיסות מתכת בצורת קרניים. לעתים מכסה מסכת ברזל את הפנים ומוסיפה לדמות הופעה מאיימת.
 
הראש מוגן בקסדת מתכת המעוטרת בפיסות מתכת בצורת קרניים. לעתים מכסה מסכת ברזל את הפנים ומוסיפה לדמות הופעה מאיימת.
 +
  
 
כאשר עובר הדגש ממלחמת פרשים לקרבות רגליים, מתפתח סגנון קל יותר של שריון (Domaru).
 
כאשר עובר הדגש ממלחמת פרשים לקרבות רגליים, מתפתח סגנון קל יותר של שריון (Domaru).
 +
  
 
השימוש בכלי נשק חם החל מהמאה ה- 16 הביא להתקנתו של שריון המחוזק בלוחות מתכת, להגנה על החזה, בפני כדורי רובים.
 
השימוש בכלי נשק חם החל מהמאה ה- 16 הביא להתקנתו של שריון המחוזק בלוחות מתכת, להגנה על החזה, בפני כדורי רובים.
  
 +
 +
<gallery widths=150px heights=150px mode="packed-hover">
 +
Image:891.jpg| שריונות עתיקים
 +
Image:885.jpg| קסדות ברזל
 +
Image:870.jpg| שריון מתכת להגנה בפני כדורי רובה
 +
</gallery>
  
  
  
{{תמונה|קובץ=978.jpg|כיתוב=קסדות ברזל}}
+
{{תמונה|קובץ=872.jpg|כיתוב=תלבושות וכלי נשק מתקופות שונות <br>
  
{{תמונה|קובץ=978.jpg|כיתוב=שריון מתכת להגנה בפני כדורי רובה}}
+
1. מזכיר חצר בלבוש
 +
2. אציל בחצר הקיסר
 +
3. לבוש לא רשמי
 +
4. עוטה שריון
 +
5. לוחם בשריון חזה, נושא כידון
 +
6. נזיר הרים לוחם נושא כידון
 +
7. לבוש רשמי של לוחמים
 +
8. פרש נושא קשת}}
  
{{תמונה|קובץ=978.jpg|כיתוב=תלבושות וכלי נשק מתקופות שונות}}
+
{{תמונה|קובץ=873.jpg|כיתוב=תלבושות וכלי נשק מתקופות שונות<br>
{{תמונה|קובץ=978.jpg|כיתוב=תלבושות וכלי נשק מתקופות שונות}}
+
1. סמוראים חסרי אדון
 +
2. איכר לבוש בגלימת קש
 +
3. נזיר-צליין בודהיסטי
 +
4. לבוש סמוראי שעבר לנצרות
 +
5. נזיר נודד חובש כובע קש עמוק, מנגן בחליל
 +
6. לבוש חופשי של סמוראי, נושא חרבות
 +
7. סמוראי בתלבושת קיץ
 +
8. סמוראי צעיר
 +
9. סמוראים נושאי חרבות}}
  
 
==ערכים נוספים באומנויות==
 
==ערכים נוספים באומנויות==
שורה 203: שורה 225:
  
 
==לקריאה נוספת==
 
==לקריאה נוספת==
* [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%A7%D7%95%D7%A5], אריה קוץ באתר וויקיפדיה
+
* Irvine, Gregory (2000). The Japanese Sword, the Soul of the Samurai. V&A Publications.
* [https://www.japan-torii.co.il/directory-jp/categories/אדריכלות-ביפן/ אדריכלות ביפן], יפן טורי – השער ליפן
+
* Kapp, Leon (1987). The Craft of the Japanese Sword. Kodansha Intl. Ltd.
* קורן לאונרד, "[[ואבי-סאבי|וואבי-סאבי]] לאמנים, למעצבים, למשוררים ולפילוסופיה", (ספר), הוצ' תל אביב: אסיה, 2003.
+
* Kapp, Leon. Modern Japanese Swords and Swordsmiths: From 1868 to the Present.
 +
* Perrin, Noel (1979). Giving Up the Gun: Japan's Reversion to the Sword, 1543–1879. Boston: David R. Godine.
 +
* Robinson, H. Russell (1969). Japanese Arms and Armor. New York: Crown Publishers Inc.
 +
* Sinclaire, Clive (2001). Samurai: The Weapons and Spirit of the Japanese Warrior. The Lyons Press.
 +
* Sinclaire, Clive (2009). Samurai Swords. Chartwell Books, Inc.
 +
* Yumoto, John M (1958). The Samurai Sword: A Handbook. Boston: Tuttle Publishing.
 +
* Hujiki, Hisashi (2005). 刀狩り: 武器を封印した民衆. Iwanami Shoten.
  
 
==קישורים חיצוניים==
 
==קישורים חיצוניים==
* [http://www.nirkotz.com/about_us.php ניר-קוץ אדריכלים] - אתר האינטרנט של משרדו של קוץ.
+
* [http://www.militaria.co.za/nmb/index.php Nihonto forum]
* [http://www.jgarden.org/ Jgarden - Japanese Garden Database]
+
* [http://members.shaw.ca/nihontonut/glossary.html Glossary of Japanese sword terms]
* [https://web.archive.org/web/20060206085807/http://mcel.pacificu.edu/as/students/chee/garden.html Japanese Gardens]
+
* [https://web.archive.org/web/20120203225708/http://home.earthlink.net/~steinrl/glossary.htm Japanese Sword Index and Visual Glossary]
* דינה היימן, [http://www.dinaheimann.co.il/articleView.asp?ID=31 לדבר אל העצים ואל האבנים], מסע אחר
+
* [http://www.ksky.ne.jp/~sumie99/styles.html Diagrams of different ''nihontō'' and ''wakizashi'' blade shapes]
* אבשלום איסקוב, [http://www.gan-design.co.il/%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%97%D7%93%D7%99%D7%9D/%D7%92%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%99%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA/ עיצוב גינה יפנית], באתר גן דיזיין
+
* [http://interestingswords.com/category/japan-swords/history-of-japanese-sword  Classification and history of Japanese sword ]
* [https://www.facebook.com/Japanese-garden-kibutz-heftzi-ba-גן-יפני-חפצי-בה-1433789800204027 האתר הרשמי של הגן היפני בחפצי-בה]
+
* [http://www.metmuseum.org/toah/hd/japb/hd_japb.htm Dramatic and Accurate Explanation of  Manufacture]
* [https://www.japanese-city.com/calendar/events/p/location-japanese-garden.php?s=state Japanese Gardens by State]
+
* [https://web.archive.org/web/20100216212353/http://www.forging.org/FIERF/pdf/JapaneseSword.pdf Forging the Katana]
* [https://www.japanese-city.com/calendar/events/index.php?com=location&c=29|garden&d=365 Japanese Gardens by Map]
 
* [[Japanese rock garden]] – Information on zen gardens
 
* [[Sakuteiki]] on the oldest Japanese manual on landscape gardening
 
* [https://web.archive.org/web/20121007094905/http://www.gojapango.com/garden/japanese_garden.html Japanese Gardens] 65+ in Japan, others overseas
 
* [http://learn.bowdoin.edu/japanesegardens/ Japanese Gardens, Bowdoin College]
 
* [http://www.japanesegardens.jp/gardens/index.php Real Japanese Gardens] 90 gardens in Japan
 
 
[[קטגוריה:אומנויות]]
 
[[קטגוריה:אומנויות]]

גרסה אחרונה מ־11:05, 15 באוגוסט 2021

עמוד ראשי >> אומנויות >> חרב | עץ ולכה | נצקה | קרמיקה | טקסטיל | נייר | צעצועים


לוחמים יפנים, קטע ממגילה

החרב

אלי לנצמן


פסל "הניוה", מאה-4, לוחם עוטה שריון עם חרב ברונזה

חרבות ברונזה הגיעו מהיבשת ליפן בשנים שלפני הספירה, ונתגלו בחפירות באתרי קבורה מהתקופה המוקדמת. החרב התקדשה בדת השינטו כאחת משלושה פריטים שהם סמלי המלכות של קיסרי יפן.


חרש ברזל בעת העתיקה רוקע חרב


חרב הברזל הגיעה ליפן מסין וקוריאה במאה ה-3 לספירה והחלה להיות מיוצרת שם רק במאה ה-8 כמוצר בעל ערך שימושי ואומנותי. החרב היפנית ודרך יצירתה הם מעשה אמנות המייצגים את הרוח היפנית. להב החרב וליטושה המיוחד, היא יצירה אסתטית ובעלת תכונות חומר משובחות . אין פלא כי הנפח היפני חותם לעתים בשמו על ידית הלהב, בדומה לחתימה של הצייר על ציוריו.


נפח החרבות היפני היה בעל מקצוע ואמן בעל חשיבות רבה לקהילה, שכן יכולת ההישרדות של הקהילה במאבקים תלויה בו. מעמדו היה מקודש, ולפני שניגש למלאכתו הוא היה מטהר עצמו ולובש בגד של כוהן שינטו.


במשך ההיסטוריה היו ביפן כמאתיים אסכולות או משפחות של יוצרי חרבות, כ- 120 מהם בתקופת החרב העתיקה (Koto) ו- 80 בתקופת החרב החדשה (Shinto). כל משפחה שמרה בקנאות על סודות יצירת החרב המושלמת.


חישול החרב היפנית הוא תהליך ארוך ורב-שלבי שפותח משך הדורות והועבר ממורה לתלמיד. ניתן לומר כי צורת חישול החרב כיום, זהה לזו שבה השתמשו לפני כ- 800 שנים, והן נחשבות לטובות בעולם.

להבי חרב מלוטשים

על מנת ליצור חרב קשה, גמישה וחדה, פותחו שיטות היתוך, בכבשנים של פחם עץ והזנת אויר באמצעות מפוחים גדולים, בהם השיגו חום של יותר מאלף מעלות. הברזל מותך מהעפרה ונוצרת מעין עוגה ספוגית של ברזל עתיר פחמן. בהמשך התהליך, באמצעות מכות פטיש על הברזל החם, מרדדים את פיסת הברזל, מקפלים אותה לשתים, מצמידים אותה במכות פטיש למסה בודדת אחת, וחוזרים ומרתכים את פיסת הברזל פעם נוספת בתנור החם.


תהליך זה של רקיעה, קיפול וחימום, החוזר על עצמו מספר רב של פעמים, מקטין את אחוז הפחמן. החומרים ה"זיהומים" שהיו מצויים בפלדה בתחילת התהליך, מקבלים מבנה מיקרוסקופי דק ועדין, הם אינם מפריעים לתכונות המטלורגיות, ונותנים לחרב את המרקם האופייני המיוחד שמתגלה לאחר ההשחזה.


גרעין הלהב עשוי פלדה המכילה 0.2% פחמן, השכבה החיצונית של הלהב מכיל כ-0.7% פחמן, והמעטפת עשויה מפלדה בעלת ריכוז פחמן גבוה, אותה ניתן לחסם, כך שיתקבלו תכונות של קושי וחוזק באזור הלהב, יחד עם תכונות של גמישות.

השלב הבא של החישול הוא הפשוט ביותר, מוט הברזל שתוכו רך ושכבתו החיצונית קשה, מעובד לצורת החרב ומקורר בהדרגה.


הנסיך שוטוקו נושא "חרב תלויה"
Tachi, מאה - 14 , אורך 66 ס"מ


הטיפול התרמי שניתן בהמשך, נותן לפלדת החרב את הקשיות שתאפשר לה לחתוך חומרים רכים ממנה, מבלי להתעקם, להישבר ולהישחק. כמו כן הוא מאפשר ליצור את קו הלהב (Hamon) ולקבל את הדוגמאות הקישוטיות בצורת ערפלים (Nioi) שנותנות ללהב את יופיו המיוחד, והוא קנה מידה להערכת החרב.



משחיז החרב הוא בעל מלאכה נוסף המביא את החרב למידת השחזה וליטוש, שהיא מעבר לצורך המעשי. החרב, עבור היפנים, היא מעשה אומנות ויש למרקה ולהשחיזה, כך שקו החיתוך יהיה מרכזי בדיוק, ושכל קווי המתאר יהיו רציפים ואחידים וידגישו את איכות עבודתו של הנפח.


מאפייני החרב היפנית

.1 בהשוואה לחרבות מתרבויות אחרות, החרב היפנית מתוחכמת יותר, הן בתהליך יצור הפלדה, והן בריקוע בשכבות ובטיפול התרמי, דבר הנותן לחרב גרעין רך וגמיש ועטיפה קשה.

.2 בכל השלבים נדרשים בעלי המלאכה להשתמש בחושיהם , ולא במכשירי מדידה, דבר הנותן לחרב את אופייה האישי והאומנותי.

3 . החרב מציגה נאמנה את שלושת יסודות האסטטיקה היפנית:

  • ה"ואבי" (Wabi), מיוצג בשימוש בברזל, חומר פשוט ובסיסי, ובעובדה שהנדן והקת עשויים מחומרים פשוטים.
  • ה"סאבי" (Sabi), מיוצג בברזל שהוא חומר מחליד ומתיישן במהירות, והן בקו הלהב (Hamon) המייצג ים, גלים ואופק.
  • ה"יוגן" (Yugen), מיוצג במרקם המתכת ובדוגמאות הקישוטיות, בהם ניתן להבחין במאמץ רב, לאחר מירוק החרב לרמת ברק גבוהה.


סקירה היסטורית

פגיונות קצרים

חרבות בעלות איכות נוצרו ביפן החל מהמאה השמינית לספירה, אולם החרבות הטובות יותר נוצרו בשנים 1600-1050 , חרבות מתקופה זו נקראות "חרב עתיקה " (Koto) . בתקופה זו הפכה החרב לגורם משמעותי בשדה הקרב, המשתווה לחץ וקשת.


בתקופת קמקורה (Kamakura) היוו הפרשים את חוד החנית של המערכה היפנית. החרב התלויה "טאצ'י" (Tachi), בעלת להב אחד, ששמשה בעבר כחרב טקסית, נמצאה מתאימה. על מנת שתהיה יעילה בקרב, תוך כדי דהירה, היא הוארכה לאורך של מטר עד מטר וחצי. היא גם לא לוטשה, על מנת למנוע ההבזק בשמש.

חרב ארוכה (104 ס"מ) וקצרה (66 ס"מ), מאה - 16


כן פותחו הכידונים, להב של חרב הנעוץ בקצהו של מוט באורך של כ- 2 מ'. כידון עם ראש להב ישר נקרא יארי (Yari), ועם ראש להב כפול מעוגל נקרא נגינטה (Naginata).

לכלי נשק אלו נלווה ה"טאנטו" (Tanto), פגיון קצר באורך של כ- 30 ס"מ, ששימש לקרב פנים מול פנים.

מיאמוטו מוסשי, איש הזן, הצייר והלוחם, מאה - 16

המאה ה- 14 הייתה תקופה של יריבות בין האצילים הפאודלים. סכסוכים אלו גרמו לביקוש רב לחרבות, שבתי המלאכה הקיימים לא יכלו לספקו. ביקוש יתר זה גרם לירידה באיכות , משום שהכמות הייתה חשובה יותר מהאיכות, דבר שגרם להעלמות טכניקות עתיקות, שבחלקן לא שוחזרו עד היום.


בתקופה זו השתנו צורות הלחימה, חשיבות הפרשים ירדה ואת מקומם תפס חיל הרגלים. נדרשה חרב קצרה יותר, כך הופיעה ה"קאטאנה" (Katana), קצרה יותר מה"טאצ'י", אך רחבה ומסיבית יותר, על מנת שתוכל לחדור מבעד שריון האויב.


במקום ה"טאנטו", הפגיון הקצר של הפרשים, התפתח ה"ווקיזאשי" (Wakizashi), חרב קצרה באורך של 60 ס"מ, ששימשה כפגיון וכנשק חליפי ל"קאטאנה". זוג החרבות, הארוכה והקצרה שהיו הנשק המקובל של הסמוראי, נקראו בשם דאי-שו (Dai-sho).

תקופת ה"חרב העתיקה" הייתה תור הזהב של החרב היפנית. מרבית הלהבים המוגדרים היום כ"אוצר לאומי" ביפן, הם מתקופה זו.


"חרב חדשה" (Shinto), הוא שמם של חרבות שנוצרו במאות .18-17 בתקופה זו בעידוד האצילים, ה"דאימיו" (Daimyo) החלו נפחים מקומיים מייצרים חרבות כשהם משחזרים את טכניקות העבר. בעת זו הובא ליפן ברזל מסוג חדש והתפתחה טכניקה חדשה של חריטה שאפשרה עיטור החרבות.


תקופת "אדו" (Edo) הייתה עת של שלום. העדר מלחמות פנימיות, לא אפשר לבחון את איכותם בשדה הקרב, כך ובמאה ה-18 נבחנו החרבות באמצעות הוצאה להורג של עבריינים.

כלומר "חרב חדשה חדשה". בעת זו נעשה ניסיון להחיות את איכות החרב ולהשוותה לאיכות החרב העתיקה.

חרב "חדשה חדשה", מאה- 19
הגיאוגרף אינו טאדקטה
פגיונות קצרים עם סכינים נלווים


נפח חרבות בשם מסהידה (Masahida) שחי בעיר אדו, הותיר תיאורים ורישומים, תוצאה של מחקר והתחקות, בניסיון לשחזר תהליכים ולהגיע לאיכות חרבות של העת העתיקה. חרבותיו שלו ושל תלמידיו היו בעלי איכות, אך לא הגיעו לרמתם של החרבות מתקופת קמקורה.


החרב המודרנית (Gendaito) - בתקופת מייג'י חל איסור על יצור ונשיאת חרבות, אולם הקיסר שגילה עניין אישי בחרבות אפשר למספר קטן של נפחי חרבות להמשיך בעבודתם, על מנת לשמר על המסורת העתיקה. בתקופה זו עבר הדגש מיצור חרבות לאיסוף, מסחר וקטלוג החרבות לשם שימור במוזיאונים.


בתום מלחמת העולם השניה, הורו שלטונות הכיבוש על השמדת כל החרבות היפניות, אולם הודות להתערבותם של מספר אנשים בעלי השפעה, ובעזרתו של הקולונל קאדוול (Cadwell) הוסרה הגזרה. מאז תום הכיבוש פורח המסחר בחרבות יפניות, איכותן יוצאת הדופן, יופיים ונדירותן, הביאו לביקוש רב ולמחירים גבוהים.


אמנות יצור החרב היפנית לא חלפה מן העולם. מספר קטן של נפחים ומלטשים, פועלים היום ביפן, משתמשים בטכניקות עתיקות, ומייצרים חרבות נפלאות.


אביזרי החרב מעוטרים ביופי רב ובטכניקות שונות.

  • הנדן (Saya) - עשוי משתי יחידות עץ ארוכות, מגולפות בחלקן הפנימי ומוצמדות, על מנת לאכלס את החרב. לרוב הן מכוסות בשכבות של לכה שחורה.
  • הניצב (Tsuka) - בדומה לנדן עשוי משתי יחידות עץ מגולפות ומודבקות. לרוב הן עטופות בעור דג התריסנית, ועטוף בחבל קישוטי. אביזר מתכת קישוטי (Menuki) עוזר להצמיד את
  • פושי (Fuchi) - חישוק מתכת מעוטר, הנמצא בפתח הנדן ועוזר להצמיד את שתי יחידות העץ.
  • קאשירה (Kashira) - תושבת מתכת מעוטרת, הנמצאת בקצה העליון של הניצב ועוזרת בהצמדת חלקי הניצב.
  • טסובה (Tsuba) - מגן להב החרב, דסקית מתכת בקצה הניצב, בקטר של כ - 8 ס"מ, המאפשרת הגנה על היד ואחיזה טובה יותר של החרב. היא גם עוזרת באיזון שווי המשקל של החרב. הטסובה בצורותיו השונות והעיטורים בשלל טכניקות, היא אביזר החרב המקובל ביותר על האספנים במערב.

במרכז הטסובה נמצא חריץ מאורך המשמש כתושבת ללהב. לעתים קיימים שני חריצים נוספים המשמשים לאחיזת שני אביזרים נלווים:

  • הקוגאי (Kogai), שפוד מתכת קצר, העוזר בסדור מקלעת השער המיוחדת של הסמוראי
  • הקוזוקה (Kozuka), סכין קצרה מנותקת מהלהב, מושחזת היטב, ומשמשת למטרות שונות.

השריון

לוחם עוטה שריון
יצרן שריונות בעת העתיקה


השריון המגן על גוף הלוחם היפני הוא שימושי וססגוני ובא להעיד על עושרו ומעמדו של הלוחם.


במאות 9 - 14 התפתח שריון -קשקשים עבור פרשים (Oyoroi), העשוי מלוחיות מתכת או עור מצופים בלכה, המחוברות יחדיו על ידי פתילים שזורים ממשי או מעור. השריון כלל מגני חזה, מגני ידים ורגליים.


הראש מוגן בקסדת מתכת המעוטרת בפיסות מתכת בצורת קרניים. לעתים מכסה מסכת ברזל את הפנים ומוסיפה לדמות הופעה מאיימת.


כאשר עובר הדגש ממלחמת פרשים לקרבות רגליים, מתפתח סגנון קל יותר של שריון (Domaru).


השימוש בכלי נשק חם החל מהמאה ה- 16 הביא להתקנתו של שריון המחוזק בלוחות מתכת, להגנה על החזה, בפני כדורי רובים.



תלבושות וכלי נשק מתקופות שונות
1. מזכיר חצר בלבוש 2. אציל בחצר הקיסר 3. לבוש לא רשמי 4. עוטה שריון 5. לוחם בשריון חזה, נושא כידון 6. נזיר הרים לוחם נושא כידון 7. לבוש רשמי של לוחמים 8. פרש נושא קשת
תלבושות וכלי נשק מתקופות שונות
1. סמוראים חסרי אדון 2. איכר לבוש בגלימת קש 3. נזיר-צליין בודהיסטי 4. לבוש סמוראי שעבר לנצרות 5. נזיר נודד חובש כובע קש עמוק, מנגן בחליל 6. לבוש חופשי של סמוראי, נושא חרבות 7. סמוראי בתלבושת קיץ 8. סמוראי צעיר 9. סמוראים נושאי חרבות

ערכים נוספים באומנויות

לקריאה נוספת

  • Irvine, Gregory (2000). The Japanese Sword, the Soul of the Samurai. V&A Publications.
  • Kapp, Leon (1987). The Craft of the Japanese Sword. Kodansha Intl. Ltd.
  • Kapp, Leon. Modern Japanese Swords and Swordsmiths: From 1868 to the Present.
  • Perrin, Noel (1979). Giving Up the Gun: Japan's Reversion to the Sword, 1543–1879. Boston: David R. Godine.
  • Robinson, H. Russell (1969). Japanese Arms and Armor. New York: Crown Publishers Inc.
  • Sinclaire, Clive (2001). Samurai: The Weapons and Spirit of the Japanese Warrior. The Lyons Press.
  • Sinclaire, Clive (2009). Samurai Swords. Chartwell Books, Inc.
  • Yumoto, John M (1958). The Samurai Sword: A Handbook. Boston: Tuttle Publishing.
  • Hujiki, Hisashi (2005). 刀狩り: 武器を封印した民衆. Iwanami Shoten.

קישורים חיצוניים