הבדלים בין גרסאות בדף "טקסטיל"

מתוך MediaWiki
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
 
שורה 10: שורה 10:
 
|[[צעצועים|צעצועים]]  
 
|[[צעצועים|צעצועים]]  
 
|}
 
|}
 +
  
 
{{תמונה|קובץ=1161.jpg|כיתוב=אריגת בדים בימים עברו}}
 
{{תמונה|קובץ=1161.jpg|כיתוב=אריגת בדים בימים עברו}}
  
 +
==טקסטיל==
 
''אלי לנצמן''
 
''אלי לנצמן''
  
==טקסטיל==
 
  
 
{{תמונה|קובץ=1171.jpg|כיתוב=לבוש יפני קדום בהשפעה סינית}}
 
{{תמונה|קובץ=1171.jpg|כיתוב=לבוש יפני קדום בהשפעה סינית}}

גרסה אחרונה מ־12:07, 15 באוגוסט 2021

עמוד ראשי >> אומנויות >> חרב | עץ ולכה | נצקה | קרמיקה | טקסטיל | נייר | צעצועים


אריגת בדים בימים עברו

טקסטיל

אלי לנצמן


לבוש יפני קדום בהשפעה סינית

מרבית הבדים שיוצרו ביפן שימשו להכנת הקימונו, הבגד המסורתי לגברים ונשים כאחד. ליפן מסורת ארוכה של ייצור ועיטור בדים. הקימונו מעוצב ותפור בתבנית קבועה, בהבדלים קלים בין דגם אחד לשני, ולכן ייחודו של הבגד הודגש באיכות הבד ועיטורו.

"שניים עשר" שכבות של קימונו


הבדים הראשונים שנוצרו ביפן נעשו מטוויה של סיבים של צמחים שונים. מסופר כי במאה ה-3 אחה"ס נשלחה מהחצר הקיסרית בסין מתנה של תולעי משי, בדים ובגדים, לקיסרית יפן. משך הדורות המשיכה יפן לייבא בדים וידע מהיבשת, בעיקר מסין, קוריאה ודרום-מזרח-אסיה. במאה ה-16 הגיעה מהודו, דרך סין, הכותנה ליפן. במאה ה-19 , הגיעו מהמערב סיבים חדשים לתעשיית הבדים, שהבולט ביניהם הוא הצמר.

"קוסודה" מאה 17, רקמה וצביעה


ההשפעות הזרות נטמעו במהרה, והיפנים החלו לייצר ולעטר בדים שתאמו את אופיים המיוחד.


במאה ה-10, השתחררו היפנים מההשפעה הסינית ופיתחו טעם מקורי. אופנת התקופה מתבטאת בקימונו העשיר של נשות האצולה היפנית, אשר התהדרו בשכבות רבות של קימונו, "שניים עשר" שכבות, כל רובד היה קימונו משי מהודר, צבוע בצבע אחד.



הפאר והעושר של תקופת מומויאמה במאה ה-16 הביא ליצירת בדים וקימונו מהודרים במיוחד, עשירים בצבע ובדוגמה. פרבר נישיג'ין (Nishijin) בקיוטו, היה מרכז חשוב לטוויה ורקמה של בדי משי.


גם סגנון הקימונו השתנה, במקום הבגד שהונח על הגוף במספר שכבות, והסתיר את צורת הגוף, התפתח סגנון ה"קוסודה" (Kosode), קימונו בעל שרוולים קצרים, שנלבש ישירות על הגוף, והיה נוח, ושימושי גם עבור בני המעמד הנמוך.



שליטי התקופה העדיפו בדים בדוגמאות רקומות מרהיבות, על פני בדים צבועים. מרהיבים ביופיים גם תלבושות תיאטרון ה"נו" מהתקופה, המעוטרים בדוגמאות צבעוניות נועזות ברקמה בחוטי כסף וזהב. תיאטרון ה"נו" המתקיים גם כיום משתמש עדיין בדוגמאות מתקופה זו.


בתקופת טוקוגאוה נאסר על בני מעמד הסוחרים להתהדר בבגדים רקומים מהודרים, דבר שהביא להתפתחות טכניקות שונות של עיטור הבד באמצעות צביעה (Yuzen) והדפסה המבוססות על "דחייה", "קשירה", הדפסה באמצעות סטנסיל, ועוד.


אחת הטכניקות המקובלות אותה עת היא ה"קאסורי" (Kasuri, Ikat) ההודית, אשר התחבבה מאד על היפנים. בטכניקה זו של "קשירת" החוטים טרם הצביעה, לרוב בצבע כחול-אינדיגו, ייצרו היפנים בדים רכים עם דוגמאות "מעורפלות".

הקימונו



ילדים בבגדי חג
קשירת אבנט הקימונו, פרפר

הקימונו הוא הבגד הלאומי של יפן. סגנונות הקימונו השתנו משך ההיסטוריה, אולם במהות הוא מעוצב כגלימה, ללא כפתורים או כיסים. אבנט בד (Obi) הקשור במותניים מצמיד את הקימונו לגוף. לגברים אבנט צר ופשוט, ואילו הנשים מתהדרות באבנטים מהודרים, מעוטרים בשלל צבעים וצורות. הן קושרות את האבנט מאחורי הגוף בקשירות בצורות שונות המבוססות על צורת פרפר,פרח, וכו'.


חתן וכלה בלבוש מסורתי

הקימונו מורכב ממספר רצועות בד ישרות ברוחב של כ- 45 ס"מ המוכלבות יחדיו, דבר המאפשר פרימה קלה של הקימונו לשם ניקוי וכביסה.

חגיגות קיץ בלבוש "יוקטה"

בקימונו נשי מעיד השרוול על גיל ומעמד האישה. נערות צעירות וכלות תתהדרנה בקימונו עם שרוולים ארוכים (Furisode), ואילו נשים נשואות תלבשנה את הקימונו בעל השרוולים הקצרים (Kosode). בימי הקיץ החמים מקובל ללבוש את ה"יוקטה" (Yukata), שהוא קימונו כותנה, קל ואוורירי.

ערכים נוספים באומנויות

לקריאה נוספת

  • "קימונו, מסורת יפאנית נמשכת", אייריס וקס, 1993, בהוצאת חברת המוזיאונים, המוזיאון למוזיקה ולאתנולוגיה, חיפה.

קישורים חיצוניים