הבדלים בין גרסאות בדף "ימי הביניים"

מתוך MediaWiki
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 36: שורה 36:
 
יוריטומו הנהיג ביפן משטר צבאי פיאודלי. בראש עמד השוגון, אשר שלח משגיחים ומנהלים לנהל את האחוזות הגדולות ברחבי המדינה. אנשים אלה היו סמוראים, ולרשותם עמד גם כוח צבאי. הם ניהלו את הפרובינציות, וגבו מהן מסים אשר חלקם העבירו לבקופו. הייתה זו שיטה פאודלית ריכוזית, בה יחסי נאמנות אישיים מלאו תפקיד מרכזי.
 
יוריטומו הנהיג ביפן משטר צבאי פיאודלי. בראש עמד השוגון, אשר שלח משגיחים ומנהלים לנהל את האחוזות הגדולות ברחבי המדינה. אנשים אלה היו סמוראים, ולרשותם עמד גם כוח צבאי. הם ניהלו את הפרובינציות, וגבו מהן מסים אשר חלקם העבירו לבקופו. הייתה זו שיטה פאודלית ריכוזית, בה יחסי נאמנות אישיים מלאו תפקיד מרכזי.
  
 +
 +
{{תמונה|קובץ=Emperor_Godaigo.jpg|כיתוב=הקיסר גו-דאיגו}}
  
 
שיטה זו המשיכה והתקיימה גם לאחר מותו של יוריטומו ב- 1199, אבל תפקיד השוגון עצמו התרוקן מתוכנו. אלמנתו של יוריטומו ואביה הצליחו להפוך את משרת השוגון לסמלית, ולהעביר את הסמכות האמיתית לעוצרים בני משפחתם, משפחת הוג'ו(Hojo) .
 
שיטה זו המשיכה והתקיימה גם לאחר מותו של יוריטומו ב- 1199, אבל תפקיד השוגון עצמו התרוקן מתוכנו. אלמנתו של יוריטומו ואביה הצליחו להפוך את משרת השוגון לסמלית, ולהעביר את הסמכות האמיתית לעוצרים בני משפחתם, משפחת הוג'ו(Hojo) .
  
{{תמונה|קובץ=Emperor_Godaigo.jpg|כיתוב=הקיסר גו-דאיגו}}
 
  
  

גרסה מ־19:55, 31 במאי 2021

עמוד ראשי >> היסטוריה >> התקופה הקדומה | התקופה העתיקה | ימי הביניים | תרום התקופה המודרנית התקופה המודרנית יפן מאז 1945


מינאמוטו יוריטומו

ד"ר אריה בביץ'


ימי הביניים (1600-1185)

לוחמים יפנים בקרב ימי נגד המונגולים

שלטון הסמוראים ומלחמות פנימיות

שלטון הלוחמים ופלישות המונגולים - תקופת קמקורה

(Kamakura 1185 - 1333)


המנצח הגדול של מלחמת גמפיי היה ראש משפחת מינאמוטו, יוריטומו (Yoritomo Minamoto). יוריטומו לא ידרוש להפוך לקיסר, אלא רק יבקש לקבל לגיטימציה מהקיסר. כך נעשה בשנת 1192, כאשר הקיסר העניק ליוריטומו את התואר שוגון (מצביא עליון, Shogun).


יוריטומו העביר את משכנו לעיר קמקורה במזרח. הוא השאיר על כנו את השלטון המרכזי בקיוטו, והקים בקמקורה ממשל צבאי (בקופו Bakufu), אשר שלט למעשה במדינה.


הבודהא הגדול בקמקורה, 11 מ'


יוריטומו הנהיג ביפן משטר צבאי פיאודלי. בראש עמד השוגון, אשר שלח משגיחים ומנהלים לנהל את האחוזות הגדולות ברחבי המדינה. אנשים אלה היו סמוראים, ולרשותם עמד גם כוח צבאי. הם ניהלו את הפרובינציות, וגבו מהן מסים אשר חלקם העבירו לבקופו. הייתה זו שיטה פאודלית ריכוזית, בה יחסי נאמנות אישיים מלאו תפקיד מרכזי.


הקיסר גו-דאיגו

שיטה זו המשיכה והתקיימה גם לאחר מותו של יוריטומו ב- 1199, אבל תפקיד השוגון עצמו התרוקן מתוכנו. אלמנתו של יוריטומו ואביה הצליחו להפוך את משרת השוגון לסמלית, ולהעביר את הסמכות האמיתית לעוצרים בני משפחתם, משפחת הוג'ו(Hojo) .


גורם חיצוני יסייע לעוצרים מבית הוג'ו לשמור על שלטונם. בשנים 1274 ו- 1281 ניסו המונגולים לפלוש ליפן. הפלישות נכשלו, אבל במשך כ - 30 שנה, יפן הייתה במצב חירום לאומי אשר השכיח את המריבות הפנימיות. המונגולים נכשלו הן בגלל ההתנגדות העיקשת של הסמוראים היפניים, והן בגלל סופות טייפון אשר הכו בהם. סופות אלה שכנעו את היפנים שהאלים לצדם, ועל שום כך קראו להן קאמיקאזה (רוחות האלים Kamikaze).


בחלוף האיום המונגולי התחדשו המאבקים הפנימיים. בשנת 1333 , ניסה הקיסר גו-דאיגו (Go-Daigo) להחזיר את השלטון המעשי לידיו. שניים מהמצביאים המהוללים של התקופה - אשיקגה טקאוג'י (Takuji Ashikaga) וניטה יושיסאדה (Yoshisada Nitta) - עברו לצדו והשתלטו על קמקורה. כך הגיע לקצו משטר הלוחמים אשר הקים יוריטומו.

שתי החצרות ומלחמות פנימיות - תקופת מורומאצ'י

(Muromachi 1336-1573)

מקדש הזהב


אחרי שהפיל את שלטון קמקורה, ביקש אשיקגה טקאוג'י מהקיסר גו-דאיגו שיעניק לו את התואר שוגון. אך הקיסר סירב. בתגובה, השתלט טקאוג'י בשנת 1336 על הבירה קיוטו, וגו-דאיגו נמלט לאזור ההררי של יושינו (Yoshino). טקאוג'י המליך תחתיו קיסר חדש, אבל גו-דאיגו סירב להכיר בהדחתו. כך מלכו ביפן, במשך יותר מ- 50 שנה, שתי חצרות מתחרות, עד שהושגה פשרה בשנת 1392 .


אחרי השתלטותו על קיוטו, השיג לבסוף טקאוג'י את מבוקשו, והקיסר החדש מינה אותו לשוגון. טקאוג'י נשאר בקיוטו, השתקע ברובע מורומאצ'י, ומשם שלט במדינה. שלטון השוגונים של מורומאצ'י יהיה לרוב שלטון חלש. השליטים המקומיים הלכו והתחזקו ונלחמו ביניהם.

נזיר זן מגרף גן המקדש

בסוף שנת ה- 1460 , תתחיל סדרה של מלחמות פנימיות, אשר יימשכו כ- 100 שנה. זו תהיה תקופה של תוהו ובוהו פוליטי וחברתי, אשר בסופה יפן תאוחד מחדש תחת שלטון יציב. זמנים אלימים אלה הצמיחו ערכים תרבותיים חדשים. ישיבת השוגונים בקיוטו הביאה למיזוג בין ערכי הלוחם למסורת העתיקה של הבירה. תרבות מורומאצ'י התאפיינה על ידי רגישות אסתטית ורוח צבאית. הלוחמים נמשכו אל התורה הבודהיסטית של הזן , אשר הדגישה את הפשטות, ההתאפקות והציות, ערכים אשר עמדו בניגוד לאי הסדר אשר שלט במדינה. בתקופת מורומאצ'י גם התפתח תיאטרון הנו, אשר גם הוא היה מבוסס על פשטות ומינימליזם.

הפורטוגזים הראשונים מגיעים ליפן


האירופים הראשונים הגיעו ליפן בשנת .1543 אלה היו פורטוגזים. הם נשאו עמם רובים אשר היפנים למדו במהרה להפעיל ולייצר. באמצע המאה ה- 16 , הגיעו גם מיסיונרים קתוליים. האירופים גילו ארץ שסועה ואלימה, ללא ממשל מרכזי יעיל. מדינה הזקוקה לכוח מאחד.


איחוד המדינה - תקופת אזוצ'י-מומויאמה

(Momoyama - Azuchi 1600-1573)

טירת הימייג'י

האיחוד מחדש של יפן התרחש במחצית השנייה של המאה ה-16. מבצעי האיחוד היו שלושה מצביאים שאפתניים: אודה נובונאגה (Nobunaga Oda) , טויוטומי הידיושי (Hideyoshi Toyotomi) וטוקוגאוה אייאסו (Ieyasu Tokugawa). מקורו של שם התקופה - אזוצ'י-מומויאמה - בשמות המקומות בהם הוקמו ארמונותיהם של נובונאגה והידיושי, ליד קיוטו.

המצביא נובונאגה


ב- 1568, השתלט נובונאגה על קיוטו, וב- 1573 גירש מהבירה את השוגון. נובונאגה החל אז במשא לאיחוד יפן תחת שלטונו. אך הוא לא הספיק להשיג את יעדו, ונפל בקרב בשנת 1582. הידיושי, אחד ממצביאיו של נובונאגה, היה עתיד להשלים את המלאכה בשנת 1591 . במקביל לניצחונותיו הצבאיים, המשיך הידיושי במדיניות חלוקה מחדש של האדמות, שבה כבר החל נובונאגה. הוא העביר לידי נאמניו נחלות בעלות חשיבות אסטרטגית, כך גם הפריד שליטים מקומיים מבסיס תמיכתם האזורי. הידיושי גם הכריח את הדאימיו להפקיד בארמונו חלק מבני משפחותיהם כבני ערובה. הוא גם נקט בצעדים להפריד בין מעמד האיכרים לבין מעמד הלוחמים. למשל אסף את הנשק שהיה בידי האיכרים.


המצביא הידיושי


בתום כיבושיו האחרונים, הפנה הידיושי את מרצו כלפי חוץ, ויצא ב - 1592 לניסיון נפל לכבוש את קוריאה. הסינים התערבו לצד הקוריאנים, והמלחמה הגיעה לקצה רק עם מותו של הידיושי, בשנת 1598 . הידיושי ביקש שבנו יהיה יורשו, אבל בשנת 1600 , בקרב סקיגהארה (Sekigahara), גבר טוקוגאוה אייאסו על כל יריביו והפך לאיש החזק ביפן.

ערכים נוספים בהיסטוריה

לקריאה נוספת

  • בן-עמי שילוני, יפן המודרנית - תרבות והיסטוריה, הוצאת שוקן, 1997, מהדורה מתוקנת ומורחבת 2002.
  • Garon, Sheldon. "Rethinking Modernization and Modernity in Japanese History: A Focus on State-Society Relations" Journal of Asian Studies 53#2 (1994), pp. 346-366
  • Kanzawa-Kiriyama, Hideaki et al. (2016). "A partial nuclear genome of the Jomons who lived 3000 years ago in Fukushima, Japan". Journal of Human Genetics. 62 (2).
  • Kobayashi, Seiji (2014). "Eastern Japanese Pottery During the Jomon-Yayoi Transition: A Study in Forager-Farmer Interaction". In Bellwood, P. et al. (eds.). Indo-Pacific Prehistory: The Melaka Papers. Canberra: Australian National University.

קישורים חיצוניים