מאפיינים היסטוריים

מתוך MediaWiki
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמוד ראשי >> עם וארץ >> הדגל ההימנון והחוקה | הקיסר | פסטיבלים וחגים | מאפיינים היסטוריים | מנהגים | יפן והיהודים
התפרצות הר געש

מאפיינים

אלי לנצמן

שתילת האורז


יפן, מדינת איים, סמוכה ליבשת אסיה ולסין. עד אמצע במאה ה- 19 הייתה הארץ סגורה בפני אנשי המערב. כך הצליחה לשמור על אופייה התרבותי המיוחד ולעורר את סקרנות העולם המערבי.


היא ארץ דלה באוצרות טבע, אך עשירה בהרים ויערות. הטבע העניק ליפן יופי רב וארבע עונות שנה מוגדרות היטב: האביב מלא בפריחה והתחדשות, הקיץ כמעט טרופי, חם ולח, הסתיו נפלא בצבעי השלכת, והחורף קר ומושלג. ההתחדשות והדינמיקה שבטבע האצילו על התושבים מרוח היצירה וההתחדשות.


אולם הטבע ביפן הוא גם קשה ואכזרי. רעידות אדמה, התפרצויות של הרי געש, סערות טייפון, וגלי ענק ה"טצונמי" (tsunami), הביאו על הארץ פורענויות רבות. שדות האורז מבשילים ומוכנים לקציר בעונת הסתיו, שהיא גם עונת סערות הטייפון.

קציר אורז ממוכן


יבול שלא ייאסף בזמן עלול להיות מושמד בסערה. פורעניות אלו, משך ההיסטוריה הארוכה, וחוסר הברירה, דרבנו את התושבים לחריצות, הדדיות, ואחריות קולקטיבית, תכונות המושרשות היטב בחברה היפנית עד היום. אחד המאפיינים

בחברה היפנית המודרנית היא תחרות בין קבוצות ולא דווקא בין בודדים.


שלד עץ לבניה

יבול האורז החד-שנתי היה אמור להזין את משפחת האיכרים למשך שנה תמימה, האחריות על צריכה נבונה של האורז למזון ולהכנת ה"סאקה" (sake), יין-אורז, הייתה מוטלת על האישה, אחריות זו מוצאת ביטוי גם בחברה היפנית המודרנית, והאישה היא לעתים קרובות אחראית על התכנון הכספי של משק הבית.


האורז נזרע באביב בערוגות צפופות, ושתילי האורז נשתלים בשדות מוצפים במים בראשית הקיץ . בסתיו, כאשר השדות יבשים, נקצרים גבעולי האורז היבשים, ומתחיל תהליך הדיש.


כלי במבוק להגשת מזון

השלבים השונים בחקלאות האורז הם אירוע חגיגי הנושא אופי דתי של "מאצורי" שתכליתו לפייס את האלים ולהביא ליבול מוצלח. השותלות לובשות קימונו ססגוני וכובעי קש רחבים. בכל אזור בארץ הבגד מעוטר בסגנון אופייני מיוחד.


גם כיום, כאשר קיימים כלים ממוכנים לעבודת השדה, מתחילה עונת השתילה בדרך המסורתית, ולאחר מכן עוברים לעיבוד חקלאי ממוכן. חלקות האדמה הקטנות הביאו לפיתוח מכונות קטנות.


היערות הרבים ספקו ליפנים שפע של עצים לבניה, מבני העץ הקלים נמצאו עמידים יחסית בפני רעידות האדמה, אולם גרמו לסיכון של דלקות שהתפשטו במהירות והיו סיכון של ממש.


חורשת במבוק

שיחי הבמבוק שגדלים ביפן לרוב, וצומחים לגובה רב, שימשו אף הם לבניה ולעיצוב מוצרים שונים. נבטי הבמבוק אף משמשים כמאכל תאווה. יהיה זה מן הראוי לומר כי עבור היפנים הבמבוק הוא הצמח השימושי והרב תכליתי שקיים בטבע.



השימוש הנפוץ בעץ הביא להתפתחותה של הנגרות-בנאות והאמנות המבוססות על חומר טבעי זה . כל המקדשים העתיקים, הפגודות והארמונות, בנויים מעץ בלבד, עבודות העץ ביפן הן מהמרהיבות בעולם.

אריזות מסורתיות


בהיותה ארץ עניה במשאבים טבעיים פותחה ביפן אסתטיקה של יופי-עני. המזון ביפן היה דל: אורז, דגים ומעט ירקות. בשר לא היה בתפריט בגלל האיסור בדת הבודהיסטית על הרג בעלי-חיים. בשר כמו סוכר, קפה וכו' הגיעו לתפריט היפני רק באמצע המאה ה- 19 .


דלות המזון הביאה להתפתחות מסורת של אריזות מיוחדות העשויות מחומרים טבעיים , עץ, במבוק וחמר, ומעוצבות בחכמה וביופי רב. יופי האריזה חיפה על התוכן הדל. גם סדור המזון בצלחת ההגשה נעשה בטעם רב, כה יפות הן המנות המוגשות עד ואינך שם דעתך לפשטות המזון.


מזון יפני

דגים, מאכלי ים ואצות, מהווים חלק נכבד בתפריט היפני. כעם החי באיים מוקפי ים הם עסקו בדיג. אחד המאכלים היפניים המיוחדים הוא ה"סושי" (sushi), פיסת דג נא המונחת על יחידת אורז מבושל, מזון שנאכל על-ידי הדייגים ששהו בים זמן ממושך.


סושי - דג נא

יופיו של הטבע ביפן והגיוון של ארבע עונות השנה היה אחד הגורמים להיווצרותה של הדת היפנית המיוחדת, דת ה-"שינטו" (shinto). להבדיל מדתות מוכרות אחרות אין ל"שינטו" מייסד היסטורי או כתבי הוראה מסודרים. הדת מאופיינת בטכסים הקשורים בפיוס האלים, פולחן והערצת הטבע, האבות, והאמונה כי הקיסר צאצא של אלת השמש והכהן הראשי של דת זו. אלי ה"שינטו הם ה"קאמי", שמספרם רב ביותר, והם אמורים להתגורר באתרי טבע מיוחדים ביופיים, הרים, מפלי מים, עצים, ונהרות.


אתרי שינטו, מקדשים - הר פוג'י

אתרי טבע יפים אלו קודשו ומשמשים מוקד לעליה לרגל. אחד המפורסמים באתרים המקודשים הוא הר הגעש "פוג'י" (Fuji), המרהיב ביופיו. רוח ה"שינטו" היא אחת הסיבות החשובות שהביאה להתפתחות האסתטיקה היפנית המיוחדת.


אתרי שינטו, מקדשים - אתר מקודש ב"אי עצי האורן"
אתרי שינטו, מקדשים - אתר שינטו מקודש ליד איסה

פולחן ה"שינטו" מתבטא גם בפסטיבלים הרבים הנערכים בכל רחבי יפן ונקראים "מאצורי". אחת הדרישות החשובות ב"שינטו" היא הטוהרה והניקיון. עד עצם היום הזה נוהגים היפנים לרחוץ גופם מדי יום באמבט של מים חמים.

רחצה באמבט בבית יפני


מוצאו של העם היפני הוא עדין נושא לויכוח אקדמאי, אולם יש לשער כי התושבים הראשונים הגיעו לאיי יפן מאסיה, מסיביר, ובהגירה ימית מפולינזיה ומלאיה. אולם כמדינת איים, הייתה יפן מנותקת מיבשת אסיה ומשכנתה הגדולה סין משך שנים רבות. למעשה עד אמצע המאה ה- 6 אחה"ס הייתה התרבות היפנית היולית, ללא כתב, שלטון מאורגן, או עיר בירה. היה זה בעקבות יצירת קשר עם הממלכה הסינית המתקדמת שיפן קבלה את הכתב הסיני, סימנים הנקראים ביפנית "קאנג'י" (kanji), והחלו כותבים היסטוריות ודברי שירה, כן הגיעו מיבשת אסיה דת הבודהיזם, שיטות ממשל סיניות, וכל שאר האלמנטים הנלווים, כגון אדריכלות, ציור, פיסול ועוד.


תוך מאה שנים הצליחה יפן להפוך למדינה בודהיסטית, מתקדמת ותרבותית.


מקדש בודהיסטי

היפנים אימצו את הדת הבודהיסטית באדיקות רבה מבלי לוותר על דת ה"שינטו", מקדשים בודהיסטים ומקדשי "שינטו" עומדים אחד בסמוך לשני, והיפני מאמין וסוגד לשתי הדתות, המשלימות אחת את רעותה. למשל: החתונה היא ברוח ה"שינטו", ואילו טכס ההלוויה נערך במסורת הבודהיזם.


מקדש שינטו

יחסם של היפנים לדת הוא קליל, אין קנאות דתית או מאבקי דת. השינטו היא דת "שמחה" העוסקת בחיים, ואילו הבודהיזם היא דת "כבדה" וסגפנית העוסקת במות ובשחרור ממחזור המות והלידה המחודשת.


חתונה בנוסח השינטו

הקשר בין יפן לסין הוא אחד המאפיינים החשובים בהיסטוריה היפנית. יפן הייתה קשובה למתרחש בסין, כאשר הייתה סין במצב של שקט פוליטי, נשלחו מיפן משלחות שכללו נזירים בודהיסטים, אמנים, אומנים ומשכילים, לעתים בחסות קיסרית, ללמוד מתרבות סין. אולם כאשר הייתה סין במצב של אי שקט פוליטי וחברתי, נותק המגע, וליפנים הייתה השהות לברור מהמיובא את המתאים להם, לאמץ ולעתים אף לשפר את שתאם להם. תהליך זה, של מגע וניתוק מגע עם סין, התרחש מספר פעמים בהיסטוריה היפנית. רבים מהמאפיינים התרבותיים היפניים כגון אדריכלות, ציור, גנים, טכס התה וסידור פרחים, מקורם בסין, אולם היפנים הצליחו לתת להם אופי מקומי מיוחד.


כת ה"זן" הבודהיסטית הובאה מסין ליפן והשפעתה על החברה היפנית, האמנות, והאסתטחקה הייתה גדולה מאד. כך גם מסורת הקונפוציאניזם המדגישה את כיבוד ההורים ומגדירה את היחסים במשפחה ובחברה.

מכלית ענק


הפתיחות של היפניים ללמוד מתרבויות זרות, והיכולת שלהם להעתיק ולשפר את המיובא מצאה ביטוי גם בתקופה המודרנית. במאה ה- 19 היו הדגם לחיקוי מדינות כמו אנגליה וגרמניה, ואילו במאה ה- 20, לאחר מלחמת העולם השניה, הגיעה ההשראה מארה"ב. יפן למדה במהירות רבה את הטכנולוגיות החדשות, שיפרה, המציאה, ועמדה יפה בהתמודדות בעולם המודרני.


יחד עם זאת הצליחה יפן לשמר היטב את תרבותה ומנהגיה המסורתיים.

סמוראי


המשטר הפאודלי ביפן התפתח מראשית המאה ה- 13 . במקביל נקבע מעמדו של הסמוראי הוא המשרת-לוחם, איש הצבא בשרות האדון. בעוד ובאירופה נהגו האצילים להעסיק "שכירי חרב" כלוחמים בשרותם, ביפן התבסס הקשר בין המעמדות בחברה הפאודלית על נאמנות.


הנאמנות, המשמעת, ותחושת החובה של הסמוראי לאדונו האציל היו ללא סייג, והם הערך העליון בקוד החוקים של הלוחם היפני. ""דרך הלוחם", ה"בושידו" (Bushido). זו היא נאמנות לדורותיה, בניו של הסמוראי ממשיכים להיות נאמנים לאדון של אביהם, ובמות האדון ממשיכים הסמוראים להיות נאמנים ליורשו.


אף כי הציות לאדון היה מוחלט, מקובל היה כי לפני קרב, היה האדון מתייעץ בסמוראים שלו, וההחלטות היו מתקבלות תוך דיון משותף.


התקופה הפאודלית ביפן הגיעה לסיומה לפני כ- 140 שנה, עם עלייתו לשלטון של הקיסר מיייג'י (Meiji 1868). הסמוראים נעלמו, אולם תחושת האחריות והנאמנות שליוותה אותם שרדה בקרב החברה היפנית החדשה. יחסי אציל-סמוראי הומרו ביחסי עובד-מעביד. דבר המוצא ביטוי בלויאליות של העובד למקום העבודה או לחברה בה הוא מעוסק. עובד המתקבל למקום עבודה יראה בו את ביתו השני ויעבוד במלוא החריצות והכושר למען מעבידו. מובטח היה לעובד כי הוא לא יפוטר, והעובד מצדו לא יחליף את מקום העבודה. המעביד אף דאג לרווחתו של העובד מעבר לתנאי העבודה המקובלים. גם הנוהג של התייעצות בין מנהלים לעובדים, וקבלת החלטות פה-אחד, מקובל ביפן המודרנית. הדרגים הנמוכים שותפים בתהליך קבלת ההחלטות, נושאים באחריות, ועובדים במלא המרץ והנאמנות להצלחת מעבידם.

בניינים רבי קומות בטוקיו
סימני קאנג'י

סימני הכתב הסיני, ה"קאנג'י", אשר אומצו על-ידי היפנים מנו כ- 45,000 סימנים. בשנת 1946 הגביל משרד החינוך היפני את מספר הסימנים לשימוש הציבור הרחב ל- 1850 , ובשנת 1981 הוגדל מספרם ל- 1945 סימנים, אותם לומד התלמיד במשך תשע שנות הלימוד הראשונות.


לימוד הכתיבה דורש תרגול רב, והתלמיד היפני מקדיש זמן רב לנושא. הכתיבה מורכבת ומדויקת, התרגול מצריך שקדנות, חריצות והתמדה. יש בלימוד הכתיבה משום הכשרה ואימון לקראת מלוי משימות בהמשך חייו.

בשנת 1868 נחקק ביפן חוק חינוך חובה, 99% מתושבי יפן יודעים קרוא וכתוב, אחוז האנאלפביתים ביפן הוא הנמוך ביותר בעולם.


תחושת הגאווה הלאומית היפנית מצאה עידוד בעובדה כי יפן היא המדינה היחידה במזרח אסיה אשר עד 1945 לא נכבשה בידי זרים. במאה ה- 13 ניסו הסינים-מונגולים לפלוש ליפן בדרך הים, אך הפלישות נהדפו. סערת טייפון עזרה להשמיד את הצי הפולש. סערה זו כונתה בשם "קאמי-קאזה", או "רוח האלים".


יפן המודרנית היא מעצמה תעשיתית וכלכלית מהמתקדמות בעולם. היא חברת שפע עם ארגון משכולל, טכנלוגיה מתקדמת , והשגים גדולים במדעים ובאמניות. עם זאת הצליחה החברה היפנית לשמור על ערכיה המסורתיים וייחודה התרבותי, המתקיימים בהרמוניה זה בצד זה.

ערכים נוספים בעם וארץ


לקריאה נוספת


קישורים חיצוניים