הבדלים בין גרסאות בדף "ציור"

מתוך MediaWiki
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 179: שורה 179:
  
 
<gallery widths=300px heights=100px mode="packed-hover">
 
<gallery widths=300px heights=100px mode="packed-hover">
 +
Image:Senzui byobo.jpg| נוף עם דמויות, פרגוד מצויר, מאה-11, כל לוח 146 על 43 ס"מ, k.n.m
 
Image:yamato.jpg| נוף עם דמויות בסגנון "ימאטו" (קטע ממגילה), צבע על נייר Kitano Temman-gu .מאה-13, גובה 51 ס"מ
 
Image:yamato.jpg| נוף עם דמויות בסגנון "ימאטו" (קטע ממגילה), צבע על נייר Kitano Temman-gu .מאה-13, גובה 51 ס"מ
 
Image:Genji.jpg| מעשה גנז'י (קטע), צבע על נייר, מאה-12, גובה 22 ס"מ, Goto Art Museum
 
Image:Genji.jpg| מעשה גנז'י (קטע), צבע על נייר, מאה-12, גובה 22 ס"מ, Goto Art Museum

גרסה מ־14:48, 17 במרץ 2021

עמוד ראשי >> אמנות >> אמנות | פסול | הדפסי עץ | קליגרפיה | אדריכלות | גנים
",אישה תחת עץ, ציור בהשפעה סינית Shoso-in ,קטע מפרגוד מצוייר, מאה-8"

אלי לנצמן

הציור היפני הושפע רבות מהציור הסיני, אולם משך השנים התפתח ביפן ציור המבטא רעיונות מקומיים מושפעים מתכונות מקומיות. הציורים נעשים בדרך כלל על נייר או משי, מברשת הציור חדודית ועשויה משער המחובר לפיסת במבוק, וצבעי המים מבוססים על פיגמנטים טבעיים.


הציור מופיע כמגילה אופקית (Kakemono), המשמשת לתלייה, וכמגילה אופקית ארוכה (E-Makimono), הנפרשת בקטעים ומשמשת, תוך כדי גלילה מימין לשמאל, לעיון וקריאה. ציורים אחרים מופיעים כפרגודים מצוירים (Byobu), דלתות הזזה, וכדפי אלבום.


נושאי הציור רבים ומגוונים כגון: ציור בודהיסטי; מראות טבע ונוף; עלילות גבורה ואגדה; ציפורים ופרחים, דיוקנאות, ומראות הווי.


בעוד והצייר במערב שאף להגיע לדיוק חזותי ותכליתי, העדיף הצייר היפני לבטא את הרגשתו האישית. תאור מציאות ממשית לא היה מענינו, והוא העדיף להציג את "רוחם של הדברים מאשר את הדברים עצמם". הציור מבוסס על קווי מתאר, אשר איכותם היא קנה מידה להערכת כשרונו של הצייר, לעתים הציור צבעוני וקישוטי, לעתים הוא מסוגנן ומופשט, אך תמיד ישמרו בו התכונות המסורתיות.


התקופה הקדומה

פעמון ברונזה (קטע), מאה 4-5 אחה"ס

דוגמאות של ציור יפני מהתקופה הקדומה התגלו על כלי חרס ובציורי קיר בקברים עתיקים.


במאות הראשונות לספירה, עם לימוד הטכניקה של יציקת ברונזה, נוצרו ביפן "פעמוני ברונזה" (Dotaku) ומראות ברונזה אשר שימשו למטרות פולחן. חפצים אלו עוטרו בצורות גיאומטריות ובמראות הווי: התרחשויות ציד, רקדנים, ומבנים שונים.

העיטורים היצוקים כתבליט, מציגים צורות פשוטות הרשומות בקווים גסים. דוגמאות אלו הן המקור היחיד להתרשמות מציור יפני מוקדם. יש לשער כי רישומים שבוצעו ישירות ביד, היו מעודנים יותר, אולם דוגמאות כאלו לא שרדו.


ציור בודהיסטי

הבודהיזם שהגיע ליפן במחצית השניה של המאה ה-6 אחה"ס הביא להתפתחות אמנות בודהיסטית. הציור היה אמצעי חשוב בהפצת הדת החדשה, אולם מרבית הציורים מהתקופה המוקדמת של אימוץ הבודהיזם לא שרדו.


,בודהא מקריב גופו לחיות רעבות Horyuji,מאה-7, צבעי לכה, גובה 65 ס"מ


הציור הבודהיסטי העתיק ביותר ששרד ביפן הוא מהמאה ה-7 ומופיע על דפנות העץ של "ארון תפילה" (Shrine Tamamushi) הנמצא במקדש הוריוג'י בעיר נארה, שם נראים ציורים העוסקים בסיפורים מחייו של בודהא בגלגוליו המוקדמים ( Jataka). הציור המפורסם יותר הוא זה המציג את בודהא, בגלגולו כנסיך, כשהוא מוסר את גופו כטרף לגורי נמר רעבים. הציור בצבעי לכה, של אדום ירוק וצהוב על רקע שחור, מציג בצורה ארכאית ונרטיבית את הנסיך כשהוא פושט בגדיו, קופץ למאורת החיות, ונטרף על-ידי הגורים הרעבים, כשכל קטע מוגדר באמצעות הצורות המעוגלות של הסלעים.


המגמה של ציור מספר אירועים בתמונה אחת, דבר המאפשר הבנה קלה וברורה של הנושא, התפתחה בהודו ומשם עברה לסין וליפן. במאה ה-8 היה הקשר עם סין בעיצומו, אימוץ התרבות הסינית והדת הבודהיסטית היו בשיא. אף כי הבנתם של היפנים ברזי הפילוסופיה הבודהיסטית הסינית הייתה קטנה, הם הצליחו לקלוט טוב יותר את האלמנטים האומנותיים והטכסים של הבודהיזם. לצורך הפצת הדת התפתחה שיטה ציורית שבה ניתן היה להציג בדרך פשוטה את יחודו של בודהא ואת עיקרי האמונה הבודהיסטית.


חיי עבר והווה של בודהא, מגילה ארוכה(קטע),מאה-8,גובה 26 ס"מ,k.n.m


המגילה הנקראת "אינגה קיו" (Inga-Kyo) עוסקת ב"חיי העבר והווה של בודהא" מציגה בכתב ואיור מראות מחייו המופלאים של המורה בגלגולים השונים. זה כתב קודש בודהיסטי (סוטרה) בארבעה חלקים, אשר תורגם לסינית על-ידי נזיר הודי, ומסין הובא ליפן.


בעותק היפני של המגילה, כנראה העתק של מגילה סינית, מופיע כתב היד בחלק התחתון של המגילה והאיור בחלק העליון. זו היא הדוגמה העתיקה ביותר של מגילה ארוכה הנמצאת ביפן. הציור פשוט וחסר יומרה, בצבעים עזים ובקו נמרץ. ציורים באופי זה הופקו כנראה בידי ציירים אשר הועסקו על ידי המקדשים הבודהיסטים במטרה להביא להפצת והאדרת הבודהיזם בקרב ההמונים.


בודהא אמידה עם בודהיסטווה, ציור קיר, מאה-8, 313X260 ס"מ,Horyuji


הדוגמא המפוארת ביותר של ציור בודהיסטי מהתקופה מופיעה בציורי קיר שבמקדש הוריוג'י. על ארבע קירות אולם התפילה המרכזי במקדש מוצגות דמויות ארבעה בודהא מן המקובלים אותה עת :

אמידה, בודהא של גן העדן במערב; יאקושי, בודהא המרפא; שאקימוני, בודהא ההיסטורי; מירוקו, בודהא שלעתיד לבוא. בציורים אלו מוגדרות הדמויות בקווי מתאר שוטפים, ברורים ושווים, ומעוטרות בצבע ובהצללה קלה הנותנת לדמויות איכות פלסטית.


בודהיסטווה קאנון (קטע)


מסורת ציורי קיר במקדשי בודהא ראשיתה בהודו (Ajanta), עברה לסין (Dunhuang) והגיעה ליפן. ארשת הפנים, אריגי הלבוש השקופים, והעיטורים של דמויות בודהיסטווה שייכים לאוצר הניבים הבודהיסטי בכל רחבי אסיה. ברם האומנים היפנים פישטו את הקומפוזיציה ושיוו לה משנה רוחניות.


.בודהיסטווה על ענן, ציור דיות על בד. מאה-8, 139 על 133 ס"מ Shoso-in


ההשפעה הסינית של תקופת טאנג על הציור היפני מתגלה בציור "בודהיסטווה על ענן" הנמצא בגנזי שוסו-אין שבמקדש טודאיג'י. הציור, בדיות שחורה על קנבוס, מציג את הדמות הבודהיסטית כשהיא יושבת על ענן ויורדת לארץ. אף על פי שאין זה אלא רישום חטוף, הוא מציג את החירות והקלות של משיכת המברשת תוך יצירת רושם נהדר.


הדמות מעוטרת בקישוטי שיער, מחרוזת וצמידים, וצעיפים הנישאים ברוח ומעידים על מעוף הדמות בשמים. הפנים המלאות והגוף המלא מציגים אידיאל יופי סיני מתקופת טאנג.


במהלך המאה ה-9 הובאו ליפן שתי כיתות בודהיסטיות חדשות של בודהיזם אזוטרי (של תורת הסוד): שינגון (Shingon), וטנדאי (Tendai). כתות אלו עסקו בנסתר, נוסחאות קסם, וטכסים, ותרמו לשילוב האמונה באלי השינטו. כיתות אלו שהיו במקורן שילוב בין בודהיזם וברהמיניזם הודי, העשירו את האיקונוגרפיה הבודהיסטית בדמויות דמיוניות ומוזרות.


Toji .מנדלה של כת שינגון, צבע על משי, מאה-10, 163 על 184 ס"מ


המנדלות (מעגלים) הם ציורים או רישומים המציגים את מיקומם של ה"אלים" הבודהיסטים בהתאם לחשיבותם. הקטע המרכזי של "המנדלה של השינגון" מציג במרכז את בודהא דאיניצ'י ( "האור הגדול") המוקף בארבעה בודהא וארבעה בודהיסטווה, דמויות המציינות תכונות רוחניות של בודהא המרכזי.


פודו אדום עם שליחים, צבע על משי Myoo-in ,מאה-10, 96 על 165 ס"מ


אופיו המסתורי של הבודהיזם האזוטרי מתגלה גם בדמויות ה"פודו" (Fudo), שהוא אחד מ"חמשת המלכים הגדולים".הדמויות המאיימות ומלאות המסתורין, מגנות על האמונה הבודהיסטית ופועלות נגד אלו המאיימים עליה.


,מלך טווס,צבע על משי, מאה-12, 100 על 149 ס"מ Hara Collection


בסוף המאה ה-9 נותק הקשר עם סין, נחלש מעמדן של הכתות הבודהיסטיות המסורתיות, השלטון בפועל היה בידי בני משפחת פוג'יוארה האצילה, ואמנות הציור החלה מתגבשת על בסיס יפני ובאיכות עדינה וקישוטית (ראה להלן "ציור ימאטו").


"קוג'אקו מיואו" (Myoo Kujaku) או "מלך טווס", הוא אל של הבודהיזם האזוטרי אשר קודש בתקופה זו מתוך אמונה ביכולתו להביא קץ לפורענויות שונות. הדמות יושבת על טווס שנוצותיו פרושות ומוצגת כדמות אצילה ומלאת חן. הצבעוניות העשירה מודגשת באמצעות עלי זהב המודבקים על הציור.


t.n.m ,בודהיסטווה פוגן, צבע על משי, מאה-12, 75 על 160 ס"מ


הציור המראה את "בודהיסטווה פוגן" (Fugen), הקדוש המקובל על נשות האצולה של התקופה בהיותו "מושיע הנשים", מציג דמות מעודנת בצבעים נעימים היושבת על גבי פיל לבן בארשת פנים של שלווה ותפילה, הוכחה לטעמן האנין של נשות האצולה והשפעתן על אמנות התקופה. מבט קרוב אל פרט מהתמונה הוא כהצצה אל תוך תיבת תכשיטים.


Reihokan Museum ,אמידה יורד לארץ, צבע על משי, מאה-12, 420 על 210 ס"מ


במאות הבאות הופיעו מספר כתות בודהיסטיות חדשות. תנועת ה"ארץ הטהורה" (Jodo) הטיפה לאמונה בכוח החמלה של בודהא "אמידה" השוכן בגן העדן שבמערב. הישועה והשחרור מלידה מחודשת מובטחים למאמין שיקרא בשמו של "אמידה".


ציורי "רייגו" (Raigo) מציגים את "אמידה" יורד לארץ רכוב על ענן, מלווה בבודהיסטווה, ולעתים גם בלווית מלאכים ומנגנים, "בודהיסטווה עם מגש" על מנת להעביר את נשמת המאמין שקרא בשמו אל גן העדן במערב.


בודהיסטווה עם מגש (קטע)


אמונה בודהיסטית זו המאפשרת גאולה קלה, התחבבה על בני האצולה ועל ההמונים. כתבי הקודש של כת ה"ארץ הטהורה" מתארים את תענוגות גן העדן המצפים למאמינים ואת זוועות הגיהינום שנכונו לחוטאים.


הגדול והמפורסם בציורי "רייגו" מציג את בודהא אמידה יורד לארץ עם שני בודהיסטווה, הימיני מחזיק במגש דמוי פרח לוטוס עליו ישא את נשמת הנפטר. להקה של מנגנים מקיפה את בודהא, והאירוע כולו מלא חן ושמחה.הקומפוזיציה סימטרית ומלאת תנועה, והדמויות מצוירות ביופי רב.


,בודהא מופיע מעבר להרים, צבע על משי Zenrin-ji .מאה-13, 117 על 130 ס"מ


מלחמות האזרחים אשר פקדו את יפן במאה ה-12, והסבל הרב שנגרם להמונים, הביאו להגברת האמונה בכת המבטיחה ישועה קלה ושחרור מסבל, גם במאות הבאות.


ציורי "ראיגו" מהמאה ה13- מציגים את בודהא המופיע כשמש הזורחת מעבר להרים בנוף יפני טיפוסי, הזדהות של הבודהיזם עם רעיונות אמונת שינטו.


t.n.m ,מראות גהינום, קטע ממגילה ארוכה, צבע על נייר, מאה-12, גובה 27 ס"מ


מראות הגיהינום מציגים בצורה חיה ומשכנעת את העינויים והייסורים המצפים לאלו שלא הלכו בדרך בודהא, אולם האופי הקישוטי של הציור מרכך את ההתרשמות הכללית.

תקופת היאן

ציור "ימאטו" (Yamato-E) ומגילות אופקיות (Makimono-E)

נוף עם דמויות, פרגוד מצויר, מאה-11, כל לוח 146 על 43 ס"מ, k.n.m


בתי האצולה של התקופה התהדרו בציורים על פרגודים ודלתות הזזה. עד המאה ה-10 היה הנושא המרכזי בציורים אלו מושפע מהציור הסיני, והציג דמויות מכובדות מההיסטוריה והספרות הסינית. מאוחר יותר, בעקבות ניתוק הקשר עם סין, התחבבו על היפנים נושאים שעסקו ב"ארבע עונות השנה" ומראות הווי, המבוססים על המודל הסיני. הפרגוד המציג "נוף עם דמויות" מציג את האידיאל הסיני של "משורר מתבודד בטבע", ואציל ומלוויו הבאים לבקרו. ציור זה ממחיש את התייחסות הצייר היפני למודל הסיני.


נוף עם דמויות בסגנון "ימאטו" (קטע ממגילה), צבע על נייר Kitano Temman-gu .מאה-13, גובה 51 ס"מ


במקביל לציור החילוני הסיני (Kara-E) התפתח ביפן ציור בסגנון יפני הנקרא "ציור ימאטו" (ציור יפני). ציור בסגנון זה, אשר הצליח להטמיע את השורשים הסיניים, מציג נושאים יפנים, דמויות לבושות בסגנון יפני, אדריכלות יפנית, ונוף יפני, המושפעים מרגשות מקומיים, ומוצגים בצבעוניות וביופי קישוטי עשיר.

ההווי העשיר והאלגנטי של האצולה בתקופת פוג'יוארה, וטעמם המעודן, הביא להתפתחותן של המגילות האופקיות המצוירות, "אמאקי-א", שהן החשובות ביצירות בסגנון "ימאטו". המגילות הארוכות עסקו במראות נוף, מראות מחיי יום, אגדות, ובתיאור עלילות והרפתקאות דתיות וחילוניות.


מעשה גנז'י (קטע), צבע על נייר, מאה-12, גובה 22 ס"מ, Goto Art Museum


המגילה המאפיינת את ציור "ימאטו" היא " מעשה גנז'י" (Genji Monogatari), איור מצוייר לרומן היפני מהמאה ה-11, המתאר את הרפתקאות האציל הזוהר גנז'י. המגילה מצויירת בצבעים עזים וסמיכים, עם דגש על תיאור וקישוט. רישום תווי הפנים של הדמויות פשוט ומצומצם, מחיצות וגגות המבנים מושמטים, כך ואפשר להציץ למתרחש בחדרים מזוויות שונות.


הנזיר מהר שיגי, (קטע ממגילה ארוכה), צבע על נייר, מאה-12, גובה 32 ס"מ Chogosonshi-ji


בעוד ומגילת "מעשה גנז'י" הצבעונית מורכבת מאוסף של תמונות נייחות, המחולקות באמצעות קטעי כתב, המגילה העוסקת ב"עלילות הנזיר מהר שיגי" (Shigisan Engi) מבוססת על קו המברשת ונקראת בהמשכיות תוך הצגת עלילה עממית מרתקת. הספור עוסק בנפלאותיו של נזיר בודהיסטי אשר היה נוהג לשלוח את פנכת האורז "המעופפת" שלו לאסוף תרומות מתושבי הכפר אשר למרגלות ההר. גביר הכפר סרב להפריש מתת ופנכת האורז מרימה ונושאת את אסם האורז כולו למקדשו של הנזיר. סיפור זה ורבים אחרים נועדו להדגיש את קדושתו של הנזיר.

המגילה רשומה בקווי מברשת שוטפים ובצבע קל, ההתרחשות היא בנוף כפרי פשוט, ודמויות בני העם הפשוט מוצגים בהגזמה מגוחכת בהבעת פנים של פליאה והתרגשות.


"חיות במשחק" (Choju Giga) היא מגילה המשויכת לנזיר הבודהיסטי טובה סוג'ו (Sojo Toba). מגילה נפלאה זו, הרשומה בצבע אחד, במשיכות מברשת מהירות בחיוניות רבה מציגה דמויות של חיות במשחק המחקות התנהגות אנושית: צפרדעים, ארנבות וקופים, משתעשעים, מתקוטטים, ונושאים מנחה לבודהא. המגילה צוירה במאה ה-12, תקופה של אי שקט פוליטי, כשמלחמת האזרחים קרבה. האצולה הנהנתנית המשיכה בחייה, אולם תחושות של אסון ומלחמה היו באוויר. הקטע האחרון במגילה מציג את כס בודהא עליו יושבת צפרדע וקוף עוטה גלימת נזיר סוגד לו. מוזרות זו רומזת כי המגילה היא כנראה סטירה על השחיתות שאחזה גם בקרב הממסד הבודהיסטי של התקופה.



בעוד וציורי ה"רייגו" משקפים את התקווה והישועה הבודהיסטית, מציגות מגילות אחרות את עונשם של החוטאים שלא הלכו בדרך בודהא אמידה.


"פעמון ברונזה"

"רוחות רעבות"


מספר מגילות בסגנון "ימאטו" עוסקות בנושא זה ומציגות בצורה מוחשית את הייסורים של החוטאים. המגילה הארוכה "רוחות רעבות" (Gaki Zoshi), שילוב של יופי וכיעור, מציגה בדרך ממשית את עונשם של החוטאים אשר נגזר עליהם להיות רעבים וצמאים.

הדמויות המעוותות עם בטן צבה נראות כשהן אוכלות צואה ופגרים. מגילת ה"מחלות" (Soshi no Yamai) מציגה גברים ונשים הסובלים ממומים וממחלות קשות.


"פעמון ברונזה"

"כאב שינים"


במגילה אחרת מתוארים ייסורי התופת של החוטאים בגיהינום. מראות מבעיתים ומחרידים אלו מבוססים על תיאורים המופיעים בכתבי הקודש הבודהיסטים, ומטרתן להתריע נגד סטייה מדרך הבודהיזם.

תקופת קמקורה

"פעמון ברונזה"

"מלחמת הייג'י"


בעקבות מלחמת אזרחים עקובה מדם עובר השלטון בפועל לידי הלוחמים. המאה ה-13 מאופיינת באירועים באופי צבאי. מגילת "מלחמת הייג'י" (Heiji Monogatari) מציגה אירועים דרמתיים ממלחמת האזרחים בין משפחות האצולה. מגילה אחרת מציגה התרחשויות ומעשי גבורה במלחמה נגד ניסיונות הפלישה של המונגולים בשנים 1274 ו.1281- המגילות מציגות את הלוחמים, עם כלי הנשק, באירועים מלאי התרגשות ותנועה.


"פעמון ברונזה"

"המצביא מינאמוטו יוריטומו"


האופי הקונקרטי של שלטון הלוחמים בתקופת קמקורה מתבטא בציור הדיוקן של המצביא מינאמוטו יוריטומו, יצירתו של הצייר פוג'יורה טאקנבו (Takanobu Fujiwara). הדיוקן בסגנון "ימאטו" מציג את המצביא המהולל כאדם אמיץ ולוחם נועז, מחמיר, וצנוע בהלכותיו. הלבוש, גלימה שחורה, מודגשת בקווים חדים הרומזים על עוצמה ופשטות. הפנים הלבנות, מודגשות על הרקע השחור, מעידות על האופי החזק של המנהיג-לוחם. על פני הרקע השחור בולטים גם סמלי השררה של המנהיג: החרב, מצביעה על מעמדו הלוחם; והשרביט מעיד על שלטון ושררה.


"פעמון ברונזה"

המשוררת קודאי נו קימי


באופי קישוטי יותר הן דיוקנאות "36 המשוררים הנצחיים" (Sanjuroku Kasen). מגילה בנושא זה היא אנתולוגיה של משוררים מפורסמים, ומציגה דיוקנאות של המשוררים בלבושם המסורתי בלווי דוגמאות משירתם.

תקופת מורומאצ'י

ציור מונוכרום בהשפעת רוח הזן

במאה ה-14 חודש הקשר עם סין ונזירי זן רבים נסעו לסין לשהות וללמוד במנזרי זן. יחד עם עקרונות זן נתקבלו מסין גם סגנונות ציור חדשים. מרבית ציירי התקופה היו נזירי זן, שהעדיפו את הציור המונוכרמי בשחור, אשר רווח בקרב נזירי הזן בסין, על פני סגנונות ציור אחרים.


תורת זן מדגישה את המדיטציה כאמצעי להשגת הארה (Satori), המתגלה לאדם בפתאומיות כ"מכת ברק". נזירי הזן פתחו טכניקה של ציור חופשי, ספונטני ומצומצם, הבא בדחף ותואם את רעיון ההארה הפתאומית. זה ציור אישי הדורש בהירות מחשבה, ומתעלם מהמוסכמות האיקונוגרפיות של הבודהיזם המקובל. לאחר מדיטציה, ברגע של "הברקה גאונית" ו"גילוי האמת הפנימית", מושך הנזיר-צייר במברשת הטבולה בצבע השחור, וכב"מכת חרב" הוא רושם את התמונה על הנייר הפרוש לפניו. מאחר ואפליקציה של צבעים גורעת במידיות היצירה, הרי שהציור של נזירי הזן הוא בצבע שחור על גווניו השונים (Suiboku). בהתאם לרוח הזן, ובכוונה לגלות את ה"ממשי" לעומת האשליה, ולספוג את תמצית המציאות, הם נמנעו מ"רגשנות מזויפת" הנובעת מקישוט צבעוני. היות וגם תופעות הטבע אינן אלא אשליה, הם נמנעו מהעתקה של המציאות או רישום לפרטים, והעדיפו להציג את התרשמותם בתרגום אישי וספונטני.


"פעמון ברונזה"

"בודהידהרמה"


מאמיני זן האמינו כי "מהות בודהא" מצויה בכל חי, הדגישו את ההתבוננות הפנימית בנפשו של האדם ולא דווקא את הפולחן החיצוני כדרך להארה, בדומה לבודהא עצמו אשר זכה להארה שעה שישב במדיטציה. אמונת זן לא קידשה את ציורי בודהא ואנשיה לא עסקה בציור דמויות מקודשות בסגנון אקדמי מדויק בדומה לכתות האחרות של הבודהיזם. ציירי הזן ציירו בקלות וביד חופשית נושאים רבים ומגוונים שהציגו מיומנות הנובעת ממשמעת וריכז עמוק: ציורי נוף, ונושאים בעלי אופי אלגורי.


בין הנושאים המקובלים בקרב ציירי הזן נמצאת דמותו של בודהידהרמה (Bodhidharma), הנזיר ההודי אשר הגיע לסין במאה ה-6 ונחשב כאבי הזן. הוא מוצג כדמות "הודית" תקיפה עם עיניים גדולות, גבות עבות ומבט חודר, בהגזמה שנועדה להמחיש חוסן רוחני.


"פעמון ברונזה"

"הוטאי"


דמות שכיחה אחרת היא של הוטאי (Hotei), נזיר בודהיסטי סיני שזכה להכרה כהתגלמות בודהא העתידי. בציורי זן הוא מופיע כדמות כרסתנית, לבושת בלואים ויחפה. הוא סובב בכפרים, חסר רכוש אך שמח בחלקו בידיעה כי גילה את "בודהא" בתוכו.

קאנזן (Kanzan) ו-ג'יטוקו (Jittoku) הם "שוטי הכפר" אשר זכו בהארה. הדמויות מוצגות כאידיוטים עם חיוך אווילי, וממחישות את הרעיון שהשגת ההארה אינה מותנת בהשכלה או בחכמה, והיא בהישג ידם של הכל. האחד מחזיק מטאטא כרמז לניקוי והסרת האובך המערפל את הבינה, והשני מחזיק גוויל ריק כמשל כי התורה הנכונה נמצאת בלב האדם ולא בספרי הקודש.


"פעמון ברונזה"

"ארבעת הישנים"


הנזירים מוקואן (Mokuan) ו-קאו (Kao), מתחילת המאה ה-14 עסקו בעיקר בציור דמויות מפולקלור הזן המושפעות מציור של נזירי זן סינים משושלת סונג הדרומית.

הציור "ארבעת הישנים" של מוקואן מציג את הוטאי, קאנזן, ג'יטוקו, ישנים בחיק הטבע, עם נמר, כשהם שרועים ונשענים איש על רעהו בנועם ובשלווה.


"פעמון ברונזה"

"נזיר סרטן"


תמונת "הנזיר קנסו" (Kensu) של קאו מציגה את נזיר זן הסיני בן המאה ה7- אשר ניזון על צדפות וסרטנים, וכונה בשם "נזיר סרטן". הציור מבוצע במשיכות מברשת מגוונות: הנוף וקו הגלימה מבוצע במשיכות מברשת רחבות ובהצללה של הצבע השחור, ואילו תווי הפנים, האצבעות, והסרטן מצויירים בקווים עדינים. התמונה כולה מלאת קלילות והומור.


"פעמון ברונזה"

"לתפוס דג באמצעות דלעת"


תמונת הנזיר-צייר ג'וסטצו (Josetsu), מהמאה ה- 15"לתפוס דג באמצעות דלעת", מציגה דמות כפרית עומדת ליד בריכת מים ומנסה לתפוס דג באמצעות נאד דלעת בעל פייה צרה, משל המעיד על הקושי שבהשגת האמת וההארה. הנוף המונוכרומי שבתמונה, המשמש כרקע להתרחשות, מצוייר בסגנון סיני אשר אומץ באותה עת ביפן.

הכתובות בראש התמונה הן שירים ודברי הערכה של כשלושים נזיריזן חשובי שהתרשמו מהציור.


"פעמון ברונזה"

"התבודדות במטע במבוק"


הנזיר שובון (Shubun), שהיה תלמידו של ג'וסטצו, עסק בעקר בציורי נוף בהשפעת ציור סיני. התמונה "התבודדות במטע במבוק" מציגה את אידיאל המשכיל המתבודד בטבע, הנראה יושב בבקתה צנועה המוגנת בשיחי במבוק וקורא בספר, בנוף ההררי עם עצי אורן המרוכז בפינה אחת. משיכות המברשת עדינות אך החלטיות, הגוונים האפורים מבוצעים ברגישות רבה על רקע הנייר הלבן, ויוצרים אשליה של נוף ההולך ונעלם באין סוף. הקליגרפיה על התמונה היא שיר שנכתב בידי נזיר חבר.


"פעמון ברונזה"

"קאנזן וג'יטוקו"


הציור בנושא זן של שובון המציג את קאנזן וג'יטוקו מצוייר בספונטניות , במברשת לחה וספוגת צבע שחור. הציור מלא ביטוי ועוצמה ומודגש באמצעות הניגודים בין שחור ללבן.

המפורסם והחשוב בין הנזירים-ציירים הוא סאשו (1420-1506 Sesshu), שהוא אחד הגדולים בציירי יפן. הוא היה תלמידו של שובון ונשלח לסין במטרה לרכוש ציורים סינים עבור השליטים היפנים שהעריכו ציורים אלו. סאשו שהה בסין משך כשנתיים, שם למד במקדשי זן והתעמק בלמוד ציורי נוף סינים מתקופת סונג, והתרשם מהנוף הסיני.


"פעמון ברונזה"

"תלמיד מגיש זרועו הכרותה"


יצירות רבות משויכות לסאשו, רובן עוסקות בנושאי נוף. אחת התמונות שעוסקות במישרין בנושא זן היא "התלמיד מגיש את זרועו הכרותה לבודהידהרמה" המציגה אירוע דרמתי בתולדות הזן. הציור מציג את המורה הדגול, יושב שקוע במדיטציה, במערה בין סלעים והנזיר Hui-ko, המבקש להיות תלמידו, כורת את זרועו ומגישה למורה, על מנת להדגיש את נחישותו וכוונותיו הרציניות. האירוע הדרמתי מוצג בצורה שלווה, מבלי שהמתבונן, שאינו מודע לעלילה, יחוש בדרמה המתרחשת. פניו של המורה, עם העיניים הנוקבות, מציגות עוצמה רוחנית כבירה. הגלימה העוטפת את הגוף מותוות בקו שקט ורך הממחיש את השקט הנפשי של המורה, זאת על רקע הסלעים המציגים חוסר שקט וסערה, נחלת ההוויה החיצונית.


"פעמון ברונזה"

"נוף חורף"


הציור "נוף חורף" מציג פינה בטבע בעונה קשה זו. באמצעות משיכות מברשת חזקות, בהשפעה סינית, מתאר האמן את הנוף ההררי המושלג כשהוא מסולע ונוקשה. תחושת הבדידות שבעונה הקרה מוטעמת באמצעות המקדש שברקע וההלך הבודד הפוסע בדרכו למקדש.


"פעמון ברונזה"

"ארבע עונות השנה-קיץ"


המגילה האופקית הארוכה המציגה את "ארבע עונות השנה", שאורכה כ-16 מ', היא החשובה ביצירותיו של סאשו, היא צוירה בהיות האמן בן-67 שנים, ומציגה את כשרונו בחדירה אל צפונות הטבע. המגילה, הרשומה בצבע שחור, נפתחת במראה מתומצת ושליו של נוף אביב, ממשיכה לקיץ ומציגה סירות עוגנות לחוף נהר תחת השמש היוקדת , שדות אורז ושמחת החיים בכפר הם ממראה הסתיו, והרים מושלגים מבשרים על החורף הקרב. עיון במגילה הוא מסע מופלא בטבע משך ארבע עונות השנה.


"פעמון ברונזה"

"נוף בהתזת דיות"


הציור "נוף בהתזת דיות" (Haboku) ממחיש את השראת רוח זן על סאשו, ומבוצע בהבזק הנובע מעומק התת-מודע.


"פעמון ברונזה"

Ame-No-Hashidate


התמונה המציגה את נוף Ame-No-Hashidate, אחד ממראות הטבע היפים של יפן, צוירה בהיות סאשו בן למעלה מ-80 שנים, ומציגה נוף יפני, להבדיל ממראות נוף סיני שהיו מקובלים בציור התקופה.


"פעמון ברונזה"

"צפור על ענף"


מיאמוטו מוסשי (Musashi Miyamoto) מתחילת המאה ה-17, היה סייף מעולה וצייר בעל אופי מיוחד שפתח סגנון ציור אישי. הציור "צפור על ענף" מציג משיכות מברשת החלטיות, נועזות, בצמצום רב, תכונות הנדרשות מלוחם-חרב, ומאפיינות את רוח הזן.


זנגה (Zenga)

הציורים של נזירי הזן מתקופת אדו (Edo) נקראים בשם זנגה (Zenga), "ציורי זן". הם רישומי מברשת קלילים המבוצעים בחטף, כאילו לאחר יד, וממחישים את תכונת הסאטורי , ההארה הגואלת המעניקה הבנה מוחלטת, ומקנה את היכולת להבדיל בין עיקר וטפל. הרישומים מקוריים, מלאי הומור, ובעלי משמעות סמלית. "בודהידהרמה"


הרישום של ה"בודהידהרמה", יצירתו של נזיר הזן האקואין (Hakuin), החשוב בציירי "זנגה" במאה ה-18, מציג את המורה החכם כסמל לרוח הזן. הדמות בעלת הבינה וחדת השכל, כאילו זועמת ונוזפת. העיניים, שאינן שוות בגודל, גדולות ונוקבות, הראש מאורך והסנטר קטום. משיכות המברשת רהוטות ורשומות בקו עבה ושטוף צבע.


"פעמון ברונזה"

"משתה פריחת הדובדבן"


נזיר הזן סנגאי (1750-1837 Sengai) היה קליגרף וצייר "זנגה" שיצירתו כללה נושאי זן, נופים, פולקלור, וכו'. רישומיו הסטיריים ומלאי ההומור התבססו לעתים על אמירות חריגות משלו,שנכתבו בצד הציורים האווריריים.


"פעמון ברונזה"

"מעגל, משולש ומרובע"


הבודהיזם נותן לצורות גיאומטריות יסודיות משמעות סמלית ופילוסופית מורכבת: המעגל, הריבוע והמשולש, הם תבניות המנדלה הבודהיסטית. מאמיני הזן מציגים צורות אלו כניסיון להציג את "היקום" על מרכיביו השונים, למשל: המעגל מסמל אין סוף והתחדשות; המשולש מייצג את שלוש התכונות של האדם - הפיסי, הרוחני, והשכלי; והמרובע הוא סמל לארבע עונות השנה ולהשתנות קבועה.


"פעמון ברונזה"

"מעגל"


ציור המעגל, הנקרא Enso, נושא מקובל ב"זנגה", הוא בעל משמעות סמלית מורכבת. השטח הלבן, המופיע גם ברבים מציורי זן, מציג את רעיון Ma, הערך האסתטי המציין "ריקנות (או הפסקה) בעלת משמעות" המגבירה את ההתרשמות מהנושא. בציור באופי זה אנו אמורים להתרשם יותר מה 'אין' שבתמונה מאשר ב 'יש'.


ציור אסכולת קאנו (Kano), ואסכולת טוסה (Tosa)

נזיר הזן והצייר סאשו היה האינדיבידואלי והחשוב שבציירי הנוף במונוכרום בהשפעה סינית. הציירים שבאו בעקבותיו היו ציירים מקצועיים, שהמשיכו בפיתוח האווירה היפנית של הציור הסיני כשהם מטמיעים את השפעת רוח הזן בתכונות קישוטיות.

הצייר קאנו מאסאנובו (Masanobu Kano 1434-1530) ובנו קאנו מוטונובו (Motonobu Kano) הם מייסדי אסכולת קאנו אשר צאצאיה הטילו חותם על הציור היפני עד לסוף המאה ה-19 "מפל מים"

מוטונובו הצטיין בציורי נוף, ציפורים ופרחים, ודמויות, באופי קישוטי. ציוריו נעשו גם על "דלתות הזזה" (Fusuma ), או מחיצות מפרידות, שאפשרו ציור קישוטי במידות גדולות. ציוריו הושפעו מסגנונות ציור יפני מסורתי ושימוש בצבע. אולם הוא היה בראש וראשונה צייר מונוכרום שהושפע מציורי נוף סינים.


"פעמון ברונזה"

"ספור של עגור"


בתקופה זו של ציור מונוכרום, איבד ציור "ימאטו" מגדולתו. אולם משפחת ציירים בשם טוסה (Tosa) שמרה על מסורת הציור היפני בסגנון המסורתי, ואבי המשפחה, הצייר טוסה מיטצונובו (Mitsunobu Tosa), אף מונה בשנת 1469 כצייר חצר הקיסר.


תקופת מומויאמה

פרגודים מצויירים

במאה ה-16, נחתו ראשוני הזרים הפורטוגזים בחופי יפן. בארץ נבנו טירות גדולות שכללו אולמות גדולים וחדרי מגורים מרווחים. הציור במונוכרום וציור אסכולת "טוסה", המסורתיות, נבלעו בחללים הגדולים והחשוכים. ציירי התקופה פיתחו סגנון ציור התואם ציורים בממדים גדולים על פרגודים ודלתות הזזה, עשויים נייר עבה המורכב על מסגרות עץ.


ציור זה התבסס על שילוב של משיכות מברשת בדיות שחורה בסגנון "קאנו" עם הצבעוניות והקישוטיות של ציור אסכולת "טוסה". הציור מושתת על קווי מברשת רחבים וזורמים בעוצמה, ושטחי צבע בוהקים, המצויירים על רקע מוזהב של עלי זהב מרודדים. הציור עסק בעיקר בנושאי טבע: עצים, ציפורים, ובעלי חיים, המופיעים לעתים בגודל טבעי, ניסיון להביא את הטבע הממשי לאולמות השליטים. ציור זה משקף את רוח התקופה שבה הוסרו כבלי המסורת הדתית וגברה ההתלהבות לערכים ארציים.


"פעמון ברונזה"

"פיקניק תחת עצי אדר"


בתקופה זו התעורר גם עניין בהווי בני המעמד הבינוני. לראשונה בהיסטוריה של הציור היפני, עסקו ציירים בתיאור מראות שעסקו באורח החיים של מעמד האזרחים הפשוטים. הפרגוד המצויר בנושא "פיקניק תחת עצי אדר בטאקאו" יצירתו של קאנו הידיורי (Hideyori Kano), בנו של קאנו מוטונובו, מציג מראה "סתיו", מארבע עונות השנה. קבוצה של אזרחים חוגגת תחת עצי האדר עם עלים אדומים, טרם השלכת, כשפסגות ההרים המרוחקים כבר מכוסים בשלג. בהתאם למסורת אסכולת קאנו, משלב ציור זה מקורות ציור סיניות, ברשום הסלעים, עם הקישוטיות והצבעוניות של אסכולת "ימאטו". הצייר קאנו איטוקו (Eitoku Kano), נכדו של מוטונובו, הוא הנודע שבציירי התקופה ועבד בחסות השליטים. יצירתו הייתה רבה ומגוונת, אך מעטות מהן שרדו.


"פעמון ברונזה"

"עץ ברוש"


הפרגוד הגדול בן שמונה קיפולים מציג "עץ ברוש" צויר במשיכות מברשת נועזות והחלטיות עם משטחי צבע גדולים במבנה מרשים. קטע מגזע עץ הברוש היפני רב הימים חולש בשטח הפרגוד, על רקע צבעוני של זהב וכחול. ציור זה מעיד על האופי הקישוטי של יצירתו של הצייר איטוקו, שניסה לקלוע לטעם המהודר של פטרוניו.


"פעמון ברונזה"

"פרחי אדמונית"


אמן חשוב אחר ממשפחת קאנו הוא קאנו סנראקו (Sanraku Kano) ,תלמידו של איטוקו, שבין יצירותיו הציור על דלתות הזזה המציג "פרחי אדמונית", פרח המסמל עושר ואצילות, נושא חביב על ציירים רבים. פרח ססגוני זה תאם את רוח הפאר של התקופה.

הציור חסר את העצמה הקישוטית שבציור של איטוקו, אולם ניחן בתכונות של ראליזם אומנותי. "משתה יין של שמונה חכמים" ציור הפרגודים של התקופה לא היה נחלת בני משפחת קאנו בלבד.

קאיאו יושו (Yusho Kaiho), היה בן למשפחת סמוראים וצייר מחונן אשר שליטתו הנפלאה במשיכות המברשת רמזה על אימוניו בחרב. הוא התעניין בתורת הזן ובטכס התה, והושפע בראשית דרכו מציור אסכולת קאנו, אולם מאוחר יותר למד מיצירותיהם של ציירי זן סינים. הוא פיתח סגנון עצמאי המבוסס על מסורת ציורי זן בשילוב יופי קישוטי ואלגנטי.


"פעמון ברונזה"

"עץ אדר"


גם הצייר הסאגאווה טוהקו (Tohako Hasegawa), מייסד אסכולת טוהקו, שלט בסגנונות הציור היפני והסיני. צמד הפרגודים המציג "עצי אורן" מזדקרים מבעד לנוף ערפלי, מצויירים במונוכרום, ומעידים על כשרון האמן להשתמש בטכניקה הסינית של ציור בדיות שחורה להשגת ציור, במידות גדולות, המושתת על אוירה ונוף יפנים. במקביל עם שליטתו במונוכרום הוא צייר גם פרגודים קישוטיים בנושא נוף וטבע על רקע מוזהב, ובכך המשיך במסורת הציור ההדור והנשגב של הצייר בן תקופתו קאנו איטוקו.


"פעמון ברונזה"

"קופים"

"פעמון ברונזה"

"קופים"


הפורטוגזים שהגיעו ליפן, מכיוון דרום, במחצית השניה של המאה ה-16, עוררו את סקרנות היפנים. הספינות הגדולות, הטיפוסים "המוזרים", סוחרים ומיסיונרים, בתלבושת אירופאית היו נושא מקובל לציור על פרגודים שכונו בשם "נאמבאן ביובו" (Byobu Namban), פרגודים המתארים את "הברברים שהגיעו מהדרום".

בין השנים 1590-1630 צוירו ביפן מספר רב של תמונות דומות המציגות את הנושא בהומור ובהגזמה, פרי דמיונו של האמן.


"פעמון ברונזה"

"הפורטוגזים מגיעים ליפן"

"פעמון ברונזה"

"אירופאים מנגנים"


המבקרים הזרים הביאו עמם ציורים בסגנון מערבי. הציירים היפנים שהתרשמו והושפעו מתמונות אלו יצרו ציורים אקזוטיים המבוססים על ציור מערבי אחד, או לעתים, העתיקו פרטים ממספר תמונות בודדות ליצירת מראות רומנטיים דמיוניים.


תקופת אדו

בתקופה זו שגשגו התרבויות והאומנויות בצביון עממי. האסכולות המסורתיות: אסכולת "קאנו" בהנהגתו של קאנו טאניו (Tanyu Kano) שפעלה בחסות השוגון בעיר אדו; ואסכולת טוסה,שעסקה ביצירה בקרב האצולה בעיר קיוטו, ניסו לשמור על מעמדן העדיף, אולם במהרה הן התנוונו, איבדו המקוריות, ועברו לחיקוי מוריהם הגדולים.


בתקופה זו של שינויים חברתיים תוססים הופיעו אומנים שעסקו ביצירה באופי אישי , והתפתחו ארבע מגמות שונות.


אסכולת רימפה (Rimpa)

"פעמון ברונזה"

"מעשה גנז'י"


תנועה של ציור קישוטי שהתפתחה על בסיס ציור "ימאטו" המסורתי על ידי הצייר סוטצו (Sotatsu) בתחילת המאה ה-17 הוא היה אומן שעסק גם בציור על מניפות, ופעל בהשראתו של ידידו האומן קואטצו (Koetsu) שהיה איש תה, קליגרף וקדר. סוטצו פיתח סגנון ציור המבוסס על צבעוניות בגוונים שונים, ומפחית מחשיבות קו המיתאר. הפרגודים המצוירים המבוססים על הספור הקלאסי של "מעשה גנז'י", מתקופת היאן, מציגים תמונה המדגישה את האיכות הקישוטית ולא דווקא את הצד העלילתי.


"פעמון ברונזה"

"אל הרעם ואל הרוח"


בין יצירותיו המפורסמות של סוטצו נמצאים שני פרגודים המציגים את "אל הרוח" ואת "אל הרעם", נושא הלקוח מהפולקלור הבודהיסטי. הציורים מצטיינים בקישוט והדר, במיטב המסורת של האמן, ויש בהם נימה הומוריסטית משעשעת המפחיתה מחומרת הנושא הדתי.


"פעמון ברונזה"

"פרחי איריס"


החשוב בין הציירים שהושפעו מסוטצו הוא קורין (1658-1716 Korin), שעסק גם בעטור עבודות לכה. צמד הפרגודים המהודרים המציגים "פרחי איריס" מבוסס על שני צבעים בלבד, כחול וירוק, על רקע מוזהב, ועל משיכות מברשת וכתמי צבע. למרות האמצעים המצומצמים, היצירה מלאת הדר קישוטי הנובעים מהקומפוזיציה המיוחדת . הנושא מבוסס על פרק ב"סיפורי איסה" (Ise Monogatari), יצירה ספרותית מהמאה ה-10, בו מחבר גיבור העלילה שיר בהשראת מראה פרחי האיריס הפורחים סביב "שמונה גשרים", נושא שהיה חביב על קורין.


"פעמון ברונזה"

"עצי שזיף בפריחה אדומה ולבנה"


צמד הפרגודים "עצי שזיף בפריחה אדומה ולבנה" ממחישים את יכולתו המופלאה של קורין ביצירת קומפוזיציות מרהיבות באיכותן הקישוטית. עצי השזיף בעלי הענפים הפרושים, צבע הפריחה, ומי הנחל הכסופים, הזורמים בתנועה סיבובית מסוגננת, יוצרים תחושה של עולם קסום.


"פעמון ברונזה"

"סלי פרחים"


האומן קנזן (Kenzan), אחיו הצעיר של קורין עסק בקדרות וציור. בגישתו הציורית היה קרוב יותר לרוח הזן, ולציור הסיני, מאשר לציור הקישוטי. הוא גילה עניין רב בספרות הסינית והיפנית, וכתב שירה, אשר לעתים הייתה מקור השראה לציוריו. הציור הצבעוני "פרחים בסלסילות" הוא איור רגשני לשיר שכתב קנזן.

השילוב בין שירה, קליגרפיה, וציור, מקובל במזרח כעיסוקו של איש הרוח.


ציור "אנשי הרוח" (Nanga)

שלטון בית טוקוגאוה אשר מנע השפעה מערבית ביפן, טיפח את לימוד הפילוספיה הסינית, ובעקר את תורת קונפוציוס, בה ראה אמצעי לשימור המדיניות השמרנית. משכילים רבים ביפן הושפעו מתרבות "איש הרוח" של תקופות מינג (Ming) וצ'ינג (Qing). בתקופות בדרך הביתה תחת עצי ערבה"


אלו פיתחו, בדרום סין, ציירים חובבים, משכילים ואנשי רוח, סגנון ציור לבבי, נעים, אישי, ומקורי. סגנון ציור זה נקרא "נאנגה" שמשמעותו "ציור דרומי", או ציור "אנשי הרוח"(Bunjin ga), שהיה בניגוד ל"ציור הצפוני", האקדמאי, המקצועי, אך חסר המקוריות.


"פעמון ברונזה"

"נוחות מחיי כפר"


המפורסמים שבציירים "אנשי הרוח", ביפן במאה ה-18, הם יוסה בוסון (Buson Yosa), ואיקה נו-טייגה (Taiga Ikeno). ציורי הנוף הפיוטיים שלהם, שהושפעו מהציור הסיני, מביעים כנות וגישה ישירה לרוח הנושא. שירי הייקו, כתובים בקליגרפיה יפה מלווים לעתים קרובות את הציור.


"פעמון ברונזה"

"שלווה בהרים"


מסורת ציור "אנשי הרוח" השתרשה ביפן בשנים הבאות, ומספר רב של ציירים אימצו מגמה זו. עבורם היה הציור אמצעי לביטוי אישי ובריחה ממוסכמות, שחרור ממסורת ציור אסכולת "קאנו", שלעתים באה על חשבון האיכות הטכנית. בין הציירים החשובים בסגנון זה שפעלו במאה ה-19, היה אורגאמי גיוקודו (Uragami Gyokudo).


ריאליזם

"פעמון ברונזה"

"במבוק"

מגמה של ציור בצביון מציאותי מתגלה ביצירותיהם של מארוימה אוקיו (Okyo Maruyama) 1733-1795 ותלמידיו. בראשית דרכו צייר אוקיו בסגנון אסכולת קאנו, שהייתה מקובלת בתקופת אדו, ולמד סגנונות ציור סיני, אולם בהמשך דרכו, הושפע מתחריטים וספרים אירופאים אשר הגיע ליפן דרך עיר הנמל נגסאקי, באמצעות סוחרים הולנדים. כמה מרישומיו מעידים על החשיבות שראה בלימוד "מדעי" ומדויק של הצורות בטבע.


הפרגודים המצוירים בנושא "במבוק" מציגים שילוב של ראיה מציאותית בשילוב מאפיינים קישוטיים, ציור נטורליסטי המושפע ממסורת מקומית.


"פעמון ברונזה"

"יונים ופרחים"


הציור האירופאי פתח בפני אומני יפן עולם חדש של ריאליזם ופרספקטיבה, אולם מדיניות ההתבדלות ורדיפת הנצרות וההשפעות הזרות עיכבו את ההתפתחות בכוון זה.


הצייר מאטצומורה גושון (Goshun Matsumura) שלמד בראשית דרכו את סגנון הציור של בוסון, הושפע מיצירתו של אוקיו, ויסד את אסכולת שיג'ו (Shijo), המקובלת גם כיום בקרב ציירים בקיוטו.


אוקיואה (Ukiyo-e)

השינויים החברתיים בתקופת אדו הביאו ליצירת אמנות שתאמה את הווי בני המעמד הבינוני, תושבי העיר אדו. אמנות הציור עסקה בנושאים "טריויאלים" המשקפים את תרבות המעמד העשיר החדש.

הציור הוא כאילוסטרציה המציגה פנורמה של הווי בורגני: מראות נוף, נשים יפות, תיאטרון קבוקי, ומתאבקי סומו, המוצגים ביופי רב. בתחילה נהגו לצייר את התמונות , אולם הדרישה הרבה לסוג זה של ציור הביאה לפיתוח טכניקה של הדפסת העתקים רבים באמצעות לוחות עץ. ראה הערך הדפסי עץ .


התקופה המודרנית (- 1868)

בעקבות פתיחת שערי יפן בפני המערב הוצפה יפן באמנות מיובאת, וציירים רבים הושפעו מהציור המערבי. היו אלו האמריקני פרופ' ארנסט פינולוסה (Ernest Fenollosa) ומבקר האמנות היפני אוקקורה טנשין (Tenshin Okakura) שהצליחו לעצור בעד שטף ההשפעה הזרה באמנות. הודות למאמציהם הוקמה "אקדמיה לאמנות יפה" בטוקיו, ששמרה על מסורות העבר, במקביל עם אימוץ ערכים חדשים.


"פעמון ברונזה"

"רוח ושלג בהרים"


אסכולת הציור המסורתית נקראה "ניהונגה" (Nihonga), או "ציור יפני", והתקיימה במקביל לאסכולת "יוגה" (Yoga) "ציור מערבי", שעסקה בעיקר בציור בצבעי שמן, חלוקה הקיימת גם כיום. שתי גישות אלו השפיעו אחת על השניה בטכניקה ובנושא.


"פעמון ברונזה"

"מראה מבמת נו"

הציירים יוקויאמה טאיקן (Taikan Yokoyama), שיממורה קאנזן (Kanzan Shimamura), ואחרים, הצליחו לשלב את ציור המברשת הקלאסי עם טכניקה מערבית, וליצור סגנון מיוחד אשר היה מקובל במחצית הראשונה של המאה ה.20- אומנים אחרים למדו ועסקו בציור בצבעי שמן במסורת הציור האירופאי, אקדמאי או אימפרסיוניסטי.


"פעמון ברונזה"

"דיג בנהר הגדול"


הצייר טומיאוקה טסאי (1836-1924 Tessai Tomioka) אשר חי בעיר קיוטו לא התרשם מההשפעה המערבית, והעדיף את מסורת הציור הסינית של "איש הרוח" מתקופות מינג וצ'ינג. כ"משכיל" הוא למד קונפוציוניזם, בודהיזם, ודאואיזם, וצייר בסגנון אישי המבוסס על בקיאותו בקלאסיקה של סין ויפן. הנושאים בציוריו של טסאי מבוססים על נוף, משל ואגדה במיטב המסורת הסינית, ומציגים את הגיגיו של האמן בנושאים של מוסר ואידיאלים.

ערכים נוספים באמנות

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים