צעצועים

מתוך MediaWiki
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמוד ראשי >> אומנויות >> חרב | עץ ולכה | נצקה | קרמיקה | טקסטיל | נייר | צעצועים


בובה עתיקה

אלי לנצמן

בובות וצעצועים עממיים

בובת חמר עתיקה

היכולת של היפנים לשמר "דברים" מהעבר מוצאת ביטוי גם בצעצועים ובובות עממיות מהעבר. הם שמרו על מסורת זו טוב יותר מאשר בתרבויות אחרות. יש בצעצועים ביטוי לרעיונות עממיים ולכן הם נכללים במסגרת של אומנויות.


צעצוע על גלגלים


הצעצועים העממיים מציגים מסורת מקומית, אגדות והיסטוריה. הסביבה הגיאוגרפית משפיעה על השימוש בחומרים ועל העיצוב. החומרים המקובלים הם עץ, חמר, בד, במבוק, נייר ועיסת נייר.


רעשן לתינוקות


ראשיתם של צעצועים רבים קדומה, ומבוססת על התרבות היפנית, הדת ועל אמונות מקומיות.

קיימים צעצועים אשר עוצבו במקור על-ידי ילדים, ואחרים שעוצבו על-ידי מבוגרים. הדמיון הנפלא וחסר המעצורים של ילדים יכול להפוך חומר טבעי או גרוטאה לצעצוע בעל משמעות לו ולחבריו, אולם בגלל אופיים החולף והמתכלה של צעצועים כאלה, רובם אינם נשמרים.


הדרישה הבלתי פוסקת של הילד לכלי משחק מחייבת את הסביבה הבוגרת לספק לילד משחקים וצעצועים, דבר המוצא ביטוי במסורת ארוכה של ייצור משחקים כגון סביבונים, עפיפונים, כדורי משחק, רעשנים ובובות.

משחקים ב"גו"


צעצועים עממיים אחרים עוסקים בחוויה התרבותית, והם מציגים מיניאטורות צבעוניות של הווי הסביבה ומסורת מקובלת, כגון בובות בדמות הקיסר, קדושים או גיבורים, תבניות של אביזרי פסטיבל, קמיעות, או דגמים של בעלי-חיים.


משחקים ב"גו"



צעצועים מהנים אלו הם בעלי ערך חינוכי, ונוטעים בילד את תחושת השייכות הלאומית והמקומית. לעיתים החל צעצוע הפולקלור היפני את דרכו כ"צעצוע למבוגרים" והפך ל"צעצוע לילדים" - או להפך. הקבוצה הגדולה ביותר בצעצועי הפולקלור מכונה "אנגי מונו" (Engi-mono), או "צעצועי מזל", שמקורם באמונות וטכסים מסורתיים.




בתקופה הקדומה הופיעו הבובות הראשונות שהיו בדמות קיסרים. הם נמסרו למקדשים בכוונה להביא מזל ואושר לדמויות המיוצגות.

בובות אלו היו בסיס ל"הינה נינגיו" (Hina-ningyo), המסודרות בבית ב"חג הבנות", ואילו "בחג הבנים" מציגים בבית בובות של לוחמים עוטי שריון, כלי נשק מימים עברו, ודגלי מלחמה.




במאה ה-8 הובאו מסין ליפן כמה משחקים המקובלים ביפן גם כיום, כגון ה"גו" (Go), ה"סוגורוקו" (Sugoroku) - משחק על לוח מצוייר וקובייה, שילוב שבין מונופול לשש-בש.

משחקי קלפים שונים, ומשחקי "התאמת צדפים" התפתחו ביפן בהמשך.


בובה עתיקה

צדפות למשחק


בתקופת אדו (1600 - 1868) פרחה אומנות הצעצועים העממיים והפכה נחלתם של כל שכבות העם, ולא רק של האצולה. קיימים ביפן למעלה מאלף סוגים שונים של צעצועים ובובות, אותם נהוג למיין לפי האזור בו נוצרו.


בובה עתיקה

בובות "דהרומה", עיסת נייר


הם מציגים שלוש קבוצות; צעצועי משחק לילדים כגון בובות חמר או נייר, כדורים וסביבונים; צעצועים המשמשים למשחק, אך זוכים להערכת המבוגרים בשל איכותם האומנותית כגון עפיפונים המעוטרים בדמויות מעולם תיאטרון הקבוקי, אלים מקומיים, ודמויות היסטוריות או אגדתיות, ומחבטים למשחק "כדור נוצה" (Hanetsuki) המעוטרים בציורים בצבעים חזקים, ומציגים דמויות שחקנים או "נשים יפות";


בובה עתיקה

עפיפון


בובה עתיקה

ציור על עפיפון



הקבוצה השלישית הם צעצועים המשמשים כקמיעות, או מייצגים גיבורים ומסורת מקומית, ומקורם בפולחנים דתיים. קבוצה זו, שהיא הגדולה ביותר, כוללת: בובות בצורת כלבים-סגולה בפני מחלות, חתולים-סגולה להצלחה כלכלית, דמויות סוסים ושועלים המסמלים מקומות קדושים, בובות "דהרומה" המציגות את אבי כת הזן, עליו נאמר כי ישב תשע שנים במדיטציה עד שהתאבנו רגליו, והבובה מופיעה חסרת רגלים בצורת "נחום תקום".


בובה עתיקה

חתול מזמינה "עושר"


בובות בדמות אריה, צורות המציגות את שנים-עשר בעלי החיים של גלגל המזלות הסיני, ודמויות של "שלושת הקופים החכמים" שאינם רואים רע, שומעים רע, או מדברים רע, שמקורם ההיסטורי קשור בפולחן הדת היפנית. מרבית הדמויות מיוצרות בטכניקה של "עיסת נייר".


בובה עתיקה

סוס, עיסת נייר

בובה עתיקה

מסכת שועל, עיסת נייר

בובה עתיקה

חיות שנים עשר המזלות



ישנן גם בובות ה"קוקשי" (Kokeshi) החביבות , בובות עץ בעלות גוף גלילי, ללא גפיים, עם ראש כדורי, המציגות בדרך כלל דמויות של נערות, ומעוטרות בציורי פרחים. ראשיתן של בובות אלו במאה ה-19 בצפון - מזרח יפן, והן הבובות החביבות ביותר על המבקרים ביפן.



בובה עתיקה

בובות עץ, "קוקשי"



בובה עתיקה

"אוכל האבטיח" בובת חמר, 1980


מורשת עיצוב בובות נמשכת ביפן גם כיום. הבובות המעוצבות, מבוססות על מסורת עתיקה, והן יצירות אמנות לכל דבר.


בובה עתיקה

בובות "שחקני נו"

ערכים נוספים באומנויות

לקריאה נוספת

  • "קימונו, מסורת יפאנית נמשכת", אייריס וקס, 1993, בהוצאת חברת המוזיאונים, המוזיאון למוזיקה ולאתנולוגיה, חיפה.

קישורים חיצוניים