צעצועים

מתוך MediaWiki
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמוד ראשי >> אומנויות >> חרב | עץ ולכה | נצקה | קרמיקה | טקסטיל | נייר | צעצועים


בובה עתיקה

אלי לנצמן

בובות וצעצועים עממיים

בובת חמר עתיקה

היכולת של היפנים לשמר "דברים" מהעבר מוצאת ביטוי גם בצעצועים ובובות עממיות מהעבר. הם שמרו על מסורת זו טוב יותר מאשר בתרבויות אחרות. יש בצעצועים ביטוי לרעיונות עממיים ולכן הם נכללים במסגרת של אומנויות.


צעצוע על גלגלים

הצעצועים העממיים מציגים מסורת מקומית, אגדות והיסטוריה. הסביבה הגיאוגרפית משפיעה על השימוש בחומרים ועל העיצוב. החומרים המקובלים הם עץ, חמר, בד, במבוק, נייר ועיסת נייר.

רעשן לתינוקות


ראשיתם של צעצועים רבים קדומה, ומבוססת על התרבות היפנית, הדת ועל אמונות מקומיות.

קיימים צעצועים אשר עוצבו במקור על-ידי ילדים, ואחרים שעוצבו על-ידי מבוגרים. הדמיון הנפלא וחסר המעצורים של ילדים יכול להפוך חומר טבעי או גרוטאה לצעצוע בעל משמעות לו ולחבריו, אולם בגלל אופיים החולף והמתכלה של צעצועים כאלה, רובם אינם נשמרים.


הדרישה הבלתי פוסקת של הילד לכלי משחק מחייבת את הסביבה הבוגרת לספק לילד משחקים וצעצועים, דבר המוצא ביטוי במסורת ארוכה של ייצור משחקים כגון סביבונים, עפיפונים, כדורי משחק, רעשנים ובובות.



משחקים ב"גו"


צעצועים עממיים אחרים עוסקים בחוויה התרבותית, והם מציגים מיניאטורות צבעוניות של הווי הסביבה ומסורת מקובלת, כגון בובות בדמות הקיסר, קדושים או גיבורים, תבניות של אביזרי פסטיבל, קמיעות, או דגמים של בעלי-חיים.

צדפות למשחק


בובות "דהרומה", עיסת נייר


צעצועים מהנים אלו הם בעלי ערך חינוכי, ונוטעים בילד את תחושת השייכות הלאומית והמקומית. לעיתים החל צעצוע הפולקלור היפני את דרכו כ"צעצוע למבוגרים" והפך ל"צעצוע לילדים" - או להפך. הקבוצה הגדולה ביותר בצעצועי הפולקלור מכונה "אנגי מונו" (Engi-mono), או "צעצועי מזל", שמקורם באמונות וטכסים מסורתיים.


עפיפון


בתקופה הקדומה הופיעו הבובות הראשונות שהיו בדמות קיסרים. הם נמסרו למקדשים בכוונה להביא מזל ואושר לדמויות המיוצגות.

בובות אלו היו בסיס ל"הינה נינגיו" (Hina-ningyo), המסודרות בבית ב"חג הבנות", ואילו "בחג הבנים" מציגים בבית בובות של לוחמים עוטי שריון, כלי נשק מימים עברו, ודגלי מלחמה.


חתול מזמינה "עושר"


במאה ה-8 הובאו מסין ליפן כמה משחקים המקובלים ביפן גם כיום, כגון ה"גו" (Go), ה"סוגורוקו" (Sugoroku) - משחק על לוח מצוייר וקובייה, שילוב שבין מונופול לשש-בש.

משחקי קלפים שונים, ומשחקי "התאמת צדפים" התפתחו ביפן בהמשך.


סוס, עיסת נייר


בתקופת אדו (1600 - 1868) פרחה אומנות הצעצועים העממיים והפכה נחלתם של כל שכבות העם, ולא רק של האצולה. קיימים ביפן למעלה מאלף סוגים שונים של צעצועים ובובות, אותם נהוג למיין לפי האזור בו נוצרו.


מסכת שועל, עיסת נייר


הם מציגים שלוש קבוצות; צעצועי משחק לילדים כגון בובות חמר או נייר, כדורים וסביבונים; צעצועים המשמשים למשחק, אך זוכים להערכת המבוגרים בשל איכותם האומנותית כגון עפיפונים המעוטרים בדמויות מעולם תיאטרון הקבוקי, אלים מקומיים, ודמויות היסטוריות או אגדתיות, ומחבטים למשחק "כדור נוצה" (Hanetsuki) המעוטרים בציורים בצבעים חזקים, ומציגים דמויות שחקנים או "נשים יפות";


חיות שנים עשר המזלות


הקבוצה השלישית הם צעצועים המשמשים כקמיעות, או מייצגים גיבורים ומסורת מקומית, ומקורם בפולחנים דתיים. קבוצה זו, שהיא הגדולה ביותר, כוללת: בובות בצורת כלבים-סגולה בפני מחלות, חתולים-סגולה להצלחה כלכלית, דמויות סוסים ושועלים המסמלים מקומות קדושים, בובות "דהרומה" המציגות את אבי כת הזן, עליו נאמר כי ישב תשע שנים במדיטציה עד שהתאבנו רגליו, והבובה מופיעה חסרת רגלים בצורת "נחום תקום".


בובות בדמות אריה, צורות המציגות את שנים-עשר בעלי החיים של גלגל המזלות הסיני, ודמויות של "שלושת הקופים החכמים" שאינם רואים רע, שומעים רע, או מדברים רע, שמקורם ההיסטורי קשור בפולחן הדת היפנית. מרבית הדמויות מיוצרות בטכניקה של "עיסת נייר".


ישנן גם בובות ה"קוקשי" (Kokeshi) החביבות , בובות עץ בעלות גוף גלילי, ללא גפיים, עם ראש כדורי, המציגות בדרך כלל דמויות של נערות, ומעוטרות בציורי פרחים. ראשיתן של בובות אלו במאה ה-19 בצפון - מזרח יפן, והן הבובות החביבות ביותר על המבקרים ביפן.



מורשת עיצוב בובות נמשכת ביפן גם כיום. הבובות המעוצבות, מבוססות על מסורת עתיקה, והן יצירות אמנות לכל דבר.

ערכים נוספים באומנויות

לקריאה נוספת

  • Brandt, Kim. Kingdom of Beauty: Mingei and the Politics of Folk Art in Imperial Japan. Durham and London: Duke UP, 2007.
  • De Waal, Edmund. "Homo Orientalis: Bernard Leach and the Image of the Japanese Craftsman". Journal of Design History, Vol. 10, No. 4, Craft, Culture and Identity (1997): 355–362.
  • Karatani, Kojin and Kohso, Sabu. "Uses of Aesthetics: After Orientalism". Boundary 2, Vol. 25, No. 2, Edward Said (Summer, 1998): 145–160.
  • Kikuchi, Yūko. Japanese Modernization and Mingei Theory: Cultural Nationalism and Oriental Orientalism. London and New York: RoutledgeCurzon, 2004.
  • Saint-Gilles, Amaury. Mingei: Japan's Enduring Folk Arts. Union City, California: Heian International, 1983.
  • Yanagi, Soetsu. The Unknown Craftsman: A Japanese Insight into Beauty. Tokyo, New York: Kodansha International, 1989 (1972).
  • Yanagi, Soetsu. Soetsu Yanagi: Selected Essays on Japanese Folk Crafts. Tokyo: Japan Publishing Industry Foundation for Culture, 2017.

קישורים חיצוניים