הבדלים בין גרסאות בדף "קאבוקי"

מתוך MediaWiki
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 64: שורה 64:
  
 
המחזות עוסקים בקונפליקטים הנוצרים בין מחויבויות שונות. יש בהם מאבקים ואינטריגות, מעשי גבורה, הקרבה עצמית, נקמה, התאבדות טקסית. כל שכבות העם מיוצגות על פי התלבושות המסורתיות בתקופה אדו - איכרים, משרתים, סמוראים, אבירים, נערות שעשועים, גבירות ואדונים פאודלים ועוד.
 
המחזות עוסקים בקונפליקטים הנוצרים בין מחויבויות שונות. יש בהם מאבקים ואינטריגות, מעשי גבורה, הקרבה עצמית, נקמה, התאבדות טקסית. כל שכבות העם מיוצגות על פי התלבושות המסורתיות בתקופה אדו - איכרים, משרתים, סמוראים, אבירים, נערות שעשועים, גבירות ואדונים פאודלים ועוד.
 +
  
 
ה"קבוקי" חייב את עיצובו האומנותי לשני אומנים גדולים מן המאה ה - 17, למחזאי צ'יקאמטסו מונזאמון
 
ה"קבוקי" חייב את עיצובו האומנותי לשני אומנים גדולים מן המאה ה - 17, למחזאי צ'יקאמטסו מונזאמון
 
(Chikamatsu Monzaemon) אשר פעל באזור הערים קיוטו-אוסקה, והמכונה בפי היפנים "שקספיר שלנו", ולשחקן-מחזאי איצ'יקאווה דאנז'ורו הראשון (Ichikawa Danjuro I) מהעיר אדו(טוקיו).
 
(Chikamatsu Monzaemon) אשר פעל באזור הערים קיוטו-אוסקה, והמכונה בפי היפנים "שקספיר שלנו", ולשחקן-מחזאי איצ'יקאווה דאנז'ורו הראשון (Ichikawa Danjuro I) מהעיר אדו(טוקיו).
 +
 +
 
{{תמונה|קובץ=Young_samurai.jpg|כיתוב=סמוראי צעיר יפה תואר}}  
 
{{תמונה|קובץ=Young_samurai.jpg|כיתוב=סמוראי צעיר יפה תואר}}  
  

גרסה מ־07:42, 18 באוגוסט 2021

עמוד ראשי >> תיאטרון >> נו | קאבוקי | בונראקו | מוסיקה | ריקוד


במת תיאטרון הקאבוקי

קאבוקי (KABUKI)

אילן תורן

שחקן "אונה-גאטה"

התפתחות הערים הגדולות במאה ה- 17 הביא לשגשוגו של מעמד הביניים, הסוחרים ובעלי המלאכה. תיאטרון הקאבוקי שהתפתח אותה עת ענה על הצרכים האסתטיים והחברתיים של המעמד המתעשר החדש.


"אונה-גאטה" על רקע פרחי לילך

תיאטרון הקאבוקי מבוסס על שירה "קא" וריקוד "בו" שבוצעו בכשרון רב "קי". תיאטרון זה המזוהה כתיאטרון בו כל השחקנים גברים בלבד, התפתח ממופעיה של אשה אשר מלאה תפקידי גברים, העלמה אוקוני ( Okuni) אשר מופעיה בשירה וריקוד בעיר קיוטו, בסוף המאה ה - 16, זכו לפופולריות רבה. בעקבותיה הופיעו מחקים גברים.


להקות השחקנים החדשות, אשר כללו גם גברים, הדגישו את הופעות הנשים, שהיו ברובן נערות שעשועים שניצלו את הבמה למציאת לקוחות. החופש המיני והמחזות הארוטיים שהוצגו לא מצאו חן בעיני השלטונות, ובשנת 1629 נאסר על שחקניות-נשים להופיע על הבמה.


כתוצאה מכך מלאו גברים את תפקידי הנשים, הכינוי "אונה-גאטה" (onna-gata) או "משחק כאישה" מסביר את אופי התפקיד.


גבר יהיר עולה לבמה על "דרך הפרחים"

בעוד ובתיאטרון ה"נו" עוטה השחקן הגבר מסכת אישה, אך ממשיך לדבר בקולו הגברי, הרי שאופיו הריאליסטי של הקאבוקי דרש דיוק רב בפרטים. שחקני ה"אונה-גטה" מתאמנים ביסודיות על מנת להציג דמות נשית מושלמת באיפור, לבוש, תנועה וקול. יש האומרים כי אפילו הגיישות של יפן באות לראות את שחקני ה"אונה-גטה" על הבמה כדי ללמוד מהם גינונים נשיים.


הקאבוקי שלא כמו ה"נו", הוא מפואר ביותר, עשיר באמצעי תפאורה, תאורה ואביזרים ומלא אפקטים מדהימים כמו הופעת רוח או יצורים מיתולגיים, חיות ועוד והכל בצורה מרהיבה, עשירה וראליסטית.


רגע של שקט וחוסר תנועה

זה הוא תיאטרון שהוא חוויה מרהיבת עין בשפע התלבושות, התסרוקות, שהן לרוב פאות, והאיפור המיוחד. חילופי תפאורה ותלבושת נעשים בצורה מפתיעה ביותר. ההצגה היא בסגנון מעין אופראי בהשתתפות של שחקנים רבים, ריקודים, קרבות במה ועוד ועוד.


איפור באדום, איפור בכחול

ההצגה מלווה במוסיקה עשירה של חלילים, תופים ושמיסן וכן שירה מסוגננת. לבמה מסך צבעוני בפסי אורך של שחור ירוק וכתום כהה. את פתיחת ההצגה מסמנים בהקשה מסוגננת של שני מקלות עץ המקישים זה בזה במהירות הולכת וגוברת.


המסך נפתח ומתגלה תפאורה עוצרת נשימה ביופייה, שחקנים עולים בלבוש המתאים למעמדם או מקצועם לפי הנהוג בתקופה. אל הבמה מוביל גשר מן האגף האחורי של האולם ובו עולים אל הבמה הגיבורים הראשיים של המחזה.


שחקן מאופר באדום

גשר זה נקרא "האנה מיצ'י" (hanamichi), בתרגום "דרך הפרחים" . בדרך כלל הופעתם מאחורי האולם, מפתיעה ביותר. הם נעצרים במחצית הדרך על הגשר בהבעה קיצונית ומרשימה של פניהם, תוך השמעת קול יוצא דופן. מחווה זאת נקראת "מיאה" (mie), הגיבור מציג את עצמו.


האיפור של השחקנים מוגזם וניתן לזהות את ה"טובים" וה"רעים" בעזרת הקווים האדומים או הכחולים. האדום מסמל דמויות חיוביות ואילו הכחול מסמל את השליליות.


ה"אדון" בוחן את ראשו הערוף של יריבו

המחזות עוסקים בקונפליקטים הנוצרים בין מחויבויות שונות. יש בהם מאבקים ואינטריגות, מעשי גבורה, הקרבה עצמית, נקמה, התאבדות טקסית. כל שכבות העם מיוצגות על פי התלבושות המסורתיות בתקופה אדו - איכרים, משרתים, סמוראים, אבירים, נערות שעשועים, גבירות ואדונים פאודלים ועוד.


ה"קבוקי" חייב את עיצובו האומנותי לשני אומנים גדולים מן המאה ה - 17, למחזאי צ'יקאמטסו מונזאמון (Chikamatsu Monzaemon) אשר פעל באזור הערים קיוטו-אוסקה, והמכונה בפי היפנים "שקספיר שלנו", ולשחקן-מחזאי איצ'יקאווה דאנז'ורו הראשון (Ichikawa Danjuro I) מהעיר אדו(טוקיו).


סמוראי צעיר יפה תואר

חלק גדול מן המחזות הטובים של ה"קאבוקי" נכתבו ע"י מונזאמון, במקורם לתאטרון הבובות "בונראקו", אך אומצו ע"י דאנג'ורו הראשון וממשיכיו ל"קאבוקי". השתתפות הקהל בהצגה מתבטאת בקריאות מסוגננות של עידוד או מחאה לשחקנים.



הפופולריות של תיאטרון הקבוקי בתקופת אדו הביאה ליצירתם של הדפסי-עץ שעסקו בתיאור מראות תיאטרון הקאבוקי ודמוית של שחקנים מפורסמים. גם כיום זה הוא תיאטרון יפני לכל דבר, מסוגנן ומסורתי. השחקנים שייכים למשפחות בעלות מורשת תיאטרלית היסטורית, בהן עוברים המשחק והתפקיד בירושה מדור לדור.


לכל משפחה ישנו "מון" - סמל משפחתי המעטר את התלבושות. הרפרטואר קבוע ומגיע לכדי 350 מחזות. הצגת קאבוקי נמשכת כשש שעות.

ערכים נוספים בתיאטרון


לקריאה נוספת

  • Brandon, James R. Kabuki's Forgotten War: 1931–1945. University of Hawaii Press, 2009. .
  • Ernst, Earle. The Kabuki Theatre. University of Hawaii Press, 1974
  • Frédéric, Louis. Japan Encyclopedia. Harvard University Press, 2005.
  • Scott, Adolphe C. The Kabuki Theatre of Japan. Courier Dover Publications, 1999
  • Japanese Culture. 25 November 2007 <http://japan-zone.com/culture/kabuki.shtml>.
  • Kabuki. 25 November 2007 <http://japan-guide.com/e/e2090.html>
  • Kabuki. Ed. Shoriya Aragoro. 9 September 1999. 25 November 2007 <http://www.kabuki21.com/>

קישורים חיצוניים