הבדלים בין גרסאות בדף "שינטו"

מתוך MediaWiki
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 195: שורה 195:
 
===ירידת האלים מהשמים===
 
===ירידת האלים מהשמים===
 
{{תמונה|קובץ=Nara-the-first-emperor-of-japan-208597.jpg|כיתוב=הקיסר הראשון של יפן}}
 
{{תמונה|קובץ=Nara-the-first-emperor-of-japan-208597.jpg|כיתוב=הקיסר הראשון של יפן}}
 
  
 
אלת השמש ציוותה על נכדה, האל ניניגי נו מיקוטו (Mikoto no Ninigi), שיירד אל הארץ וישלוט בה בצו השמים. הנכד השמימי ירד ארצה מלווה בחמשת האלים שמילאו תפקידי מפתח בפולחן הוצאת השמש מהמערה. אלים אלו הפכו לראשי המשפחות שהיו אחראיות לפולחני הקאמי בחצר הקיסרית. (אחת מהם היא אמה-נו-אוזומה, האם הקדמונית של הכוהנות השמניות).
 
אלת השמש ציוותה על נכדה, האל ניניגי נו מיקוטו (Mikoto no Ninigi), שיירד אל הארץ וישלוט בה בצו השמים. הנכד השמימי ירד ארצה מלווה בחמשת האלים שמילאו תפקידי מפתח בפולחן הוצאת השמש מהמערה. אלים אלו הפכו לראשי המשפחות שהיו אחראיות לפולחני הקאמי בחצר הקיסרית. (אחת מהם היא אמה-נו-אוזומה, האם הקדמונית של הכוהנות השמניות).

גרסה מ־21:00, 16 במאי 2021

עמוד ראשי >> דתות >> הקדמה | שינטו | בודהיזם | דתות נוספות


"בעל ואישה" אתר שינטו מקודש

ד"ר אירית אורבוך


שינטו

חתונה במסורת השינטו

"שינטו" (Shinto) הוא הכינוי לדת הקדומה של יפן. פרוש המילה "שינטו" הוא "דרך האלים".


אלי יפן נקראים "קאמי" (Kami) ומספרם גדול מאד. לפי המסורת מספרם הוא כ-8 מליון, אך אין לדעת אותו אל נכון. הקאמי הם חסרי צורה מיוחדת, ומהווים את כוחות החיים של העולם. הם שוכנים בכל מקום שיחפצו, בשוכנם במקום מסוים, הם מעניקים לו את קדושתם.


היפנים ידועים באהבת הטבע שלהם. הם אכן רואים בטבע אופי אלוהי. קאמי אוהבים לשכון במקומות בולטים או יפים במיוחד בטבע, או בכוחות הטבע עצמם.


אתר שינטו מקודש


בראש פנתיאון האלים עומדת אלת השמש, אמאטרסו אומיקמי (Omikami Amatersu). זוהי האלה הגדולה הנותנת חיים לעולם. מלווים אותה קאמי רבים, גדולים וקטנים. רבים מהקאמי מהווים כוחות טבע: הרוח, הירח, מפלי מים, נחלים וימים, הרים נישאים - נחשבים לאלים. קאמי יכולים גם לשכון בעצים, בפרחים, בחיות, אפילו באנשים. עד לתום מלחמת העולם השניה, נחשב קיסר יפן לקאמי חי.


כוהן שינטו מברך אתר בניה


קאמי רבים שוכנים בבתי אנשים: בכל בית מסורתי, ישנו מקדש לקאמי של הבית, מגן הבית. בכל כפר יש מקדש מרכזי לקאמי מגן הכפר, או השכונה. בדרך כלל קאמי כאלה הם מקומיים, שייכים רק לכפר המסוים, והם נחשבים לאלים-הורים קדמונים: האבות והאמהות המתים של אנשי הכפר הופכים עם הזמן להיות האל המגן של הכפר.


כך, האלה האם הקדמונית של משפחת הקיסר היא אלת השמש. וכך קשור בית המלוכה, ואתו גם הפוליטיקה ביפן הקדומה, במסורת השינטו.


האל הצ'ימן בדמות נזיר בודהיסטי


יש קאמי שעובדים אותם רק במקום מסוים, אבל יש קאמי המפורסמים ונערצים בכל יפן. למשל: האל הצ'ימן (Hachiman): במקור נערץ כאל המלחמה, אבל כוחו רב לו גם כאל פריון והצלחה. האל אינרי (Inari) : נערץ כאל האורז המופיע בדמות שועל, שגם מביא שלום בית וברכה ופריון.


האל אינרי, דמוי שועל


האל טנג'ין (Tenjin): נערץ כאל הלימודים והחכמה וכפטרון האומנויות. עובדים לו במיוחד תלמידי בתי הספר. עוד אלים מפורסמים הם אלים של הרים או מקדשים גדולים שנערצים בכל יפן: בין ההרים הבולטים אפשר למנות את הר פוג'י (Fuji) המפורסם, וכן הר אונטקה (Ontake) אשר באיזור נגנו, ועוד רבים. בין המקדשים, את מקדש איסה (Ise) במרכז יפן, מקדשה של אלת השמש, ומקדש איזומו (Izumo) במערב יפן, מקדשו של אל הרוח ושל בנו, המכונה "אדון הארץ".


הר אונטקה מקודש כאתר שינטו


סיפורי האלים של מסורת השינטו מקובצים בעיקר בשני ספרי מיתולוגיה שנאספו במאה ה8- (בתקופת נארה): הקוג'יקי (Kojiki) או "רשומות הדברים העתיקים" (נחתם ב-712) נכתב ביפנית בסימנים סיניים; הניהונגי (Nihongi) או "הכרוניקות של יפן" (נחתם ב-720), נכתב סינית, בדגם ההיסטוריה הסינית. החוקרים נוטים לראות בקוג'יקי את הגרסאות המיתיות העתיקות והמקוריות יותר. במיתולוגיה מסופרים סיפורי בריאת העולם ובריאת יפן, וכן סיפורי עלילות האלים בשמים, כמו סיפור העימות שבין אלת השמש אמאטרסו לאחיה אל הרוח סוסה-נו-או, עימות שהסתיים בפרישתה של אלת השמש ובהסתתרותה במערת הסלע אשר בשמים. עם הסתתרות השמש במערה - נפל חושך על העולם וסכנת מוות איימה עליו. (קובץ של סיפורי המיתולוגיה ראה להלן).


מקדש אלת השמש באיסה, המבנה החדש והמבנה הישן
מקדש השינטו באיזומו


סיפור הוצאתה או משיכתה של אלת השמש אל מחוץ למערה הוא אחד המיתוסים החשובים של יפן. כאן מסופר איך ערכו כל 8 מליון האלים טכס גדול מול המערה בשמים, טכס שבמהלכו שרו כל ציפורי השיר וקראו לאלה לצאת, ושכלל מיני כישופים, ניחושים ותפילות: האלים הכינו מראה גדולה ותלו אותה בפתח המערה על עץ מקודש, בין ענפיו הם תלו שרשרות של חרוזים מאגיים (Magatama) ומנחות של בדים לבנים (Gohei). בסופו של דבר באה אלה צעירה, רקעה ברגליה על דלי הפוך ופרצה בריקוד מפתה וסוער מול המערה.


ריקוד פולחני במקדש שינטו
גוהיי לציון אתר מקודש


ברקדה נכנסה האלה לטראנס של איחוז (Possession), פשטה את בגדיה וחשפה את מערומיה. ריקודה זה גרם לכל האלים לצחוק, ובכך עוררו את סקרנותה של אלת השמש במערה. כאשר הציצה לראות מי היא הרוקדת ומדוע צוחקים האלים, משכו אותה האלים החוצה.


לאחר צאתה מתחו האלים חבל מכושף מאחורי האלה כדי שלא תוכל לסגת אחורה. וכך חזרו האור והחיים לעולם. פרטיו של טכס זה הפכו מודל לפולחן של דת השינטו.


נייר וחבל לציון אתר קדוש


טכסי השינטו נקראים מצורי (Matsuri). מצורי זו מילה שפרושה הוא גם חג וגם פסטיבל, גם חגיגה, גם פולחן או טכס.


השתקפות הטוריי במים במקדש איצקושימה


לעבודת הקאמי כמה כללים מאפיינים: ראשית, הקפדה על טהרה, ניקיון, ויופי. היפנים מחשיבים ביותר את הניקיון והאסתטיקה כי זה מה שהקאמי אוהבים. הקאמי הם נוחים מטבעם, אך פגיעתם רעה במי שטימא אותם או התקרב אל מקדשיהם בטומאה: טומאת מוות, טומאת דם, וכן טומאות של מחלות וזיהומים. הלכלוך טמא בעיני היפנים, והניקיון הוא בעל תכונת הקאמי. למשל, את מקדש אלת השמש באיסה נוהגים להרוס ולבנות מחדש כל 20 שנה, על מנת לשמר ולרענן את טוהרתו.


כהני השינטו נוהגים לטהר עצמם ואת סביבתם בזמן המאצורי. בעת הפולחן, מזמינים את הקאמי להיות נוכח, או "מורידים" את הקאמי למקום הפולחן, ועל כן חייבים מקבלי פניו להיות טהורים ונקיים, בגופם ובנפשם. לפני כל פולחן תוחמים את מקום הפולחן (חצר, מקדש, אבן קדושה וכו') בחבל מקודש, ועליו תולים גזרי נייר לבנים. מתחם מקודש זה מטוהר לפני הזמנת הקאמי אליו. כלי הטוהרה הם בעיקר מים. גם מלח הוא גורם מטהר, על כן משליכים מתגוששי הסומו מלח אל הזירה לפני כל קרב, על מנת לטהרה.


זריית מלח לפני האבקות סומו


עוד אמצעי טיהור הוא נפנוף בענפים ירוקים מסוימים, או בגוהיי (Gohei), מקל שעליו תלויים גזרי נייר צחורים. הגוהיי מסמן את נוכחותו של הקאמי, ומהווה הן מקום משכן לקאמי שהוזמן לטכס, והן כלי לטהרה רוחנית.


כהן שינטו


הניקיון הוא אספקט אחד של הטוהרה. האחר הוא היופי, האסתטיקה. כל המנחות המוגשות לקאמי בעת הטכס - מנחות של מאכלים, עוגות אורז, או אורז בתפזורת וסאקה (יין אורז), פירות ודגים - יוגשו תמיד בצורה אסתטית, נקיה ומסודרת.


לדת השינטו גם נופך אומנותי. כאמור, השינטו עוסק גם בהערצת יופיו של הטבע, לא רק של כוחות החיים שבו. ואכן, הקאמי הם חובבי האומנויות, בעיקר אומנויות הבמה.


המאצורי, כפולחן לאלים, כולל גם מנחות של שירים וריקודים, ואף של הופעות תיאטרון. בעיקרו המאצורי הוא חגיגה לנוכחותו של הקאמי, ולכן זוהי חגיגה של שמחה ושל צחוק. וכך, רוב המאצורי בארץ מהווים הזדמנות לעסוק בריקודים, בשירה, בתיאטרון, בבישולים ובאכילה, וכן לעריכת ירידים ותהלוכות.


מקדש נייד "מיקושי" בתהלוכה
הסמלים המקודשים בדת השינטו


בזמן המאצורי, הקאמי מבקרים את קהילותיהם. אנשי הקהילה נוהגים לערוך לקאמי "סיור" בשכונה או בכפר שסביב למקדש בנשאם אותו על כתפיים במקדש נייד המכונה מיקושי (Mikoshi), בקריאות שמחה ובריקודים. בזמנים שעברו היו היפנים גם עורכים שיחות ושואלים שאלות את הקאמי דרך אורקלים: נשים שמניות (Shaman), שהיו "נאחזות" בידי הקאמי המבקר, ומעבירות את מסריו ישירות לקהילה. מנהג זה של "איחוז" עומד בבסיסה של דת השינטו.


שרידים לכך עדיין ניתן לראות בדת העממית. כפי שראינו, לאופי השמניסטי של הפולחן היפני, מקור מיתולוגי: האלה השמנית שרקדה מול המערה ייסדה את הקשר השמני עם אלת השמש, וריקודה אף הביא להוצאתה מן המערה ולהחזרתה לחיים. כך גם שאר פרטי המצורי לקוחים מהמיתוס: החבל התוחם את המרחב הקדוש, הטוהרה, הגוהיי, התפילות והריקודים. המצורי על כן, הוא פולחן שבכוחו לחדש ולרענן את כוחות החיים של האלים ושל בני הקהילה.


על המיתולוגיה ביססה הקיסרות היפנית את מעמדה האלוהי. אלת השמש, ראש הפנתאון, היא כאמור האם הקדמונית של המשפחה הקיסרית. במיתולוגיה מוזכרים גם שלושת סמלי המלכות, שהם סמלי החוקיות והסמכות של קיסר יפן: המראה, האבן הטובה (מאגאטאמה), והחרב.

סיפורי המיתולוגיה היפנית

בריאת העולם

איזנאגי ואיזנאמי מתבוננים בהזדווגות עופות המים


בתחילה הייתה הארץ כולה עיסה צמיגית חסרת צורה. במישור הגבוה שבשמים, Takamagahara, נוצרו מעצמם 5 דורות אלי השמים, אלים יחידים חסרי גוף. אחריהם נוצרו 7 דורות אלי הארץ, ובהם הופיעו זוגות אלים בעלי גוף. בדור האחרון נוצרו איזנגי (Izanagi ), "הזכר המזמין" ואיזנמי (Izanami ), "הנקבה המזמינה", והם נצטוו לברוא את הארץ. בעמדם על הגשר הצףבשמים, הניף איזנגי את חנית היהלומים, תקע אותה בעיסה הצמיגית, ובהרימו אותה נטפה ממנה טיפה שהתגבשה לאי.


הזוג השמימי ירד אל האי, במרכזו עמד עמוד ענק. הם הקיפו את העמוד משני צידיו, ובהפגשם קראה איזנמי: "הו איזה עלם יפה!" איזנאגי ענה לה: "הו איזו עלמה נאה!" והם למדו להזדווג לראשונה. אך מכך נולד להם "ילד עלוקה" חסר עצמות, והם שלחו אותו על פני הים בסירת גומא ולא מנו אותו כצאצאם.


אז אמרו להם אלי השמיים "לא נאה כי אישה תדבר ראשונה". איזנאמי ואיזנאגי שבו לאי וחזרו על המעשה: סובבו את העמוד, ואיזנאגי הוא שדיבר ראשון. הפעם עלתה ההזדווגות יפה, והם החלו לברוא וללדת את איי יפן, את ההרים והנחלים, העצים והאבנים, ואת האלים הרבים מספור שחיים על פני הארץ.


מות איזנאמי

בלידתה את אל האש הוולקני, מתה איזנאמי, האם האלוהית. בזעמו ביתר איזנאגי האב את בנו, ופיזר את אבריו בכל יפן. איזנאגי סרב להינחם, הלך אחרי אשתו-אחותו אל ארץ החשכה (Yomi) והפציר בה שתחזור עמו לארץ החיים. היא ביקשה מאיזנגי שימתין לה עד שתשיג רשות לחזור.


הוא המתין לשווא, וכשפקעה סבלנותו יצא לחפשה ופגש בגופתה הנרקבת. איזנמי זעמה כי ראה אותה בריקבונה ופתחה במרדף אחריו, אך איזנגי המבוהל הצליח להימלט ולגול סלע ענק על פי הכניסה לארץ השחור. בעמדם משני צדי הסלע, הם התגרשו. איזנמי נשבעה להרוג אלף איש בכל יום, ואיזנגי נשבע להביא ללידת אלף וחמש מאות איש בכל יום.

בצאתו מן השאול, הלך איזנגי אל הנהר הגדול להיטהר בו. מסיפור זה אנו למדים, בין היתר, על טומאת המוות והטוהרה ממנה במסורת השינטו.


לידת האלים הגדולים

אמאטרסו "אלת השמש"


איזנגי רחץ בנהר, ומרחצה זו נוצרו אלים רבים. לבסוף נוצרו 3 אלים גדולים ומאירים: ברחצו את עינו השמאלית , נולדה אלת השמש, אמאטרסו אומיקאמי (Amaterasu). ברחצו את עינו הימנית, נולד אל הירח. וברחצו את אפו נולד אל הסערה, סוסה-נו-או (Susa-no-O). איזנגי הפקיד בידי ילדיו אלו את העולם, ופרש.


סוסא נו או "אל הסערה"


אמאטרסו אלת השמש הפכה להיות שליטת השמים. אך אחיה הצעיר, אל הסערה, לא שקט, ולא חדל לעורר מהומות בשמים. כשהרס את שדות האורז של אחותו ומרח צואה בארמונה, חשבה זאת אמאטרסו למעשי שכרות. אך בסופו של דבר חטא סוסה-נו-או חטאי טומאה שלא יכופרו כלפי אחותו: הוא השליך גופה של סייח פשוט-עור אל אולם האריגה הקדוש, וגרם למותה של אחת מנערותיה של אמאטרסו - זו הייתה, בין היתר, טומאת דם וטומאת מוות.


השמש במערת הסלע

אמאטרסו המבועתת והזועמת הסתגרה במערת הסלע השמימית, וסגרה את הסלע על פתחה. העולם שקע בחושך אינסופי, וסכנת המוות ריחפה עליו. אז התכנסו שמונה מאות רבבות האלים לטכס עצה. הם ערכו טכס גדול ומסובך:

יצקו מראה גדולה והציבו אותה מול פתח המערה, קראו לכל ציפורי השיר לקרוא לשמש לצאת, ערכו ניחוש בעצמות צבי, העמידו עץ קדוש מול המערה ועליו תלו שרשרות אבני חן (Magatama) המעלות נשמות באוב, וגם תלו מנחות (Gohei) על הענפים. הם קראו תפילות קסומות (Norito) אל מול המערה.


בעיצומו של הטכס קמה האלה אמה-נו-אוזומה (Ame-no-Uzume), חפתה שרווליה, קישטה שערה, אחזה ענפים ירוקים בידיה, הפכה דלי, טופפה עליו ברגליה ופתחה בריקוד סוער. ברקדה, נכנסה ל"איחוז" (Possession), פשטה את בגדיה מעליה וחשפה את מערומיה. שמונה מאות רבבות האלים, בראותם זאת, צחקו כולם יחדיו.


האלה רוקדת לפני המערה


אמאטרסו הנחבאת הסתקרנה לדעת מדוע צוחקים האלים, והציצה מפתח המערה. האלים הציבו מולה את המראה ואמרו לה כי מצאו אל שמש אחר. אמאטרסו התפתתה להציץ בו עוד, ואז אחזו בה האלים ומשכו אותה החוצה. הם מתחו מאחריה חבל מכושף, לבל תשוב ותסתר מהם. כך חזרה השמש לזרוח בשמים, והחיים שבו לעולם.


כפי שראינו, אנו מוצאים במיתוס זה מרכיבים רבים של המצורי, ואת תכונתו השמנית. מיתוס זה מספר על הפולחן הגדול שהחזיר לחיים את אלת השמש שמתה בתוך מערת-הקבר השמימית. ומכאן אנו למדים על מהותו של המצורי, פולחן הקאמי: הרי הוא חידוש ורענון כוחות החיים בקהילה ובאלים.


סוסה-נו-או והדרקון

הדרקון בעל שמונה ראשים

אחרי שגורש ירד סוסה-נו-או אל הארץ למחוז איזומו (Izumo). הוא יצא לשוט בארץ למצוא לו כלה. בדרכו פגש זוג זקנים מקוננים. הזקנים סיפרו לו שהיו להם שמונה בנות, אך דרקון ענק ואיום, בעל שמונה ראשים, טרף כל שנה אחת מבנותיהם, ועתה אמור הדרקון לחזור ולתבוע את בתם האחרונה. סוסה-נו-או הבטיח לעזור, בתנאי שבתם תהיה לאשתו. הוא הקים שמונה בימות, ועליהן הציב שמונה חביות של סאקה (יין אורז). כאשר בא הדרקון הוא שמח במנחת היין, ושתה את כולו. סוסה-נו-או האמיץ המתין עד שיירדמו כל שמונת הראשים האיומים, ואז קם וכרת את כולם.


בזנב הדרקון הוא מצא חרב פלאית, היא "החרב מכסחת הדשא", אותה הקדיש לאחותו אמאטרסו. החרב הפכה לאחד משלושת סמלי המלכות של קיסרי יפן. כך, בתרומת החרב, חזר סוסה -נו-או ומצא את מקומו במשפחת האלים. וכך, מעיד המיתוס, השתלב בית איזומו בממלכת יאמאטו.

ירידת האלים מהשמים

הקיסר הראשון של יפן

אלת השמש ציוותה על נכדה, האל ניניגי נו מיקוטו (Mikoto no Ninigi), שיירד אל הארץ וישלוט בה בצו השמים. הנכד השמימי ירד ארצה מלווה בחמשת האלים שמילאו תפקידי מפתח בפולחן הוצאת השמש מהמערה. אלים אלו הפכו לראשי המשפחות שהיו אחראיות לפולחני הקאמי בחצר הקיסרית. (אחת מהם היא אמה-נו-אוזומה, האם הקדמונית של הכוהנות השמניות).


ברדתו נשא עמו ניניגי את שלושת סמלי המלכות, סמלי הסמכות הקיסרית: המראה הקדושה שעמדה מול המערה; אבן החן, היא אבן הנשמה (המאגאטאמה); והחרב "מכסחת הדשא" מזנב הדרקון.


בארץ פגש ניניגי בבתו היפה של אל ההר, וביקש את ידה. אל ההר נעתר לו בתנאי שיישא גם את אחותה הכעורה. ניניגי סירב לקבל את האחות הכעורה, והאב הזועם קילל את ניניגי, שכל צאצאיו יהפכו בני תמותה. כך , בגלל דחיית אהבתה של אישה, איבדו כל צאצאי האלים את תכונת האלמוות שלהם.


נינו של ניניגי התיישב באיזור יאמאטו. הוא נחשב לקיסר הראשון של יפן, הקיסר ג'ימו (Tenno Jimmu).

ערכים נוספים בדתות

לקריאה נוספת

  • Averbuch, Irit (1995). The Gods Come Dancing: A Study of the Japanese Ritual Dance of Yamabushi Kagura. Ithaca, NY: East Asia Program, Cornell University. ISBN 978-1-885445-67-4. OCLC 34612865.
  • Averbuch, Irit (1998). "Shamanic Dance in Japan: The Choreography of Possession in Kagura Performance". Asian Folklore Studies. 57 (2): 293–329. doi:10.2307/1178756. JSTOR 1178756.
  • Blacker, Dr. Carmen (2003). "Shinto and the Sacred Dimension of Nature". Shinto.org. Archived from the original on 2007-12-22. Retrieved 2008-01-21.
  • Breen, John; Mark Teeuwen, eds. (2000). Shintō in History: Ways of the Kami. Honolulu: Hawaii University Press. ISBN 978-0-8248-2362-7.
  • Kamata, Tōji (2017). Myth and Deity in Japan: The Interplay of Kami and Buddhas. Tokyo: Japan Publishing Industry Foundation for Culture. ISBN 978-4-916055-84-2.

קישורים חיצוניים