הבדלים בין גרסאות בדף "נו"

מתוך MediaWiki
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 62: שורה 62:
  
 
הופעת ה"נו" נמשכת כשש שעות - מלפני הצהרים ועד לפנות ערב. קיימים כ- 260 מחזות "נו" קלאסיים, רובם מהמאה ה- 15.
 
הופעת ה"נו" נמשכת כשש שעות - מלפני הצהרים ועד לפנות ערב. קיימים כ- 260 מחזות "נו" קלאסיים, רובם מהמאה ה- 15.
 +
 +
 +
לתיאטרון היפני ול"נו" בפרט, הייתה השפעה גדולה מאד על אנשי תיאטרון מערביים - במאים, שחקנים, מורים ותאורטיקנים של תיאטרון, בעיקר במאה ה - 20. השפעתו על התפתחות התיאטרון המערבי הייתה גדולה ביותר.
 +
  
 
<gallery widths=150px heights=150px mode="packed-hover">
 
<gallery widths=150px heights=150px mode="packed-hover">
שורה 76: שורה 80:
  
  
{{תמונה|קובץ=Noh-Performance-temple.jpg|כיתוב=הצגת "נו" בחצר מקדש}}  
+
{{תמונה|קובץ=Noh-Performance-temple.jpg|כיתוב=הצגת "נו" בחצר מקדש}}
 
 
 
 
 
 
לתיאטרון היפני ול"נו" בפרט, הייתה השפעה גדולה מאד על אנשי תיאטרון מערביים - במאים, שחקנים, מורים ותאורטיקנים של תיאטרון, בעיקר במאה ה - 20. השפעתו על התפתחות התיאטרון המערבי הייתה גדולה ביותר.
 
  
 
==ערכים נוספים בתיאטרון==
 
==ערכים נוספים בתיאטרון==

גרסה מ־18:38, 20 ביולי 2021

עמוד ראשי >> תיאטרון >> נו | קאבוקי | בונראקו | מוסיקה | ריקוד


על במת תיאטרון "נו"

"נו" (NOH)

אילן תורן


במת תיאטרון "נו"

תיאטרון "הנו", הוא התיאטרון העתיק ביותר, הפעיל כיום ברצף של שבע מאות שנה ומעלה. הוא בנוי על דרמה, רקוד, מוסיקה ושירה, המבוססים על חוקים אסתטיים.מקורו בריקוד וזמר טקסי (סארוגקו, Sarugaku), שהיה נהוג במקדשי השינטו.


קורטיזנה


עד היום בנויה במת "הנו" כדגם של במת מקדש אופייני. תיאטרון "הנו" התגבש לצורתו הקיימת היום במאה ה- 14 ע"י שני שחקנים גדולים - אב ובנו- קאנאמי (Kannami 1384-1333) וזאמי (Zeami 1443-1363) שעיצבו את צורת המשחק הנהוגה עד היום. ואף כתבו מספר רב של מחזות. מחזותיו של זאמי מצטיינים ביופי פיוטי רב. הוא גם כתב ספרים על אמנות המשחק.


רוחה של נערה צעירה

על במת "הנו" מופיעים שחקנים גברים גם בתפקידי נשים. למחזה בדרך כלל שני גיבורים - אחד והוא הראשי (shite) -עוטה מסיכה, השני (waki) - בדרך כלל, בתפקיד של איש דת או איש מדינה בכיר, מופיע בפנים גלויים. הבמה ריקה ואין תפאורה, אלא רק אבזרים סמליים המשמשים לצרכים מגוונים. כמו למשל חבית סאקה קטנה המשמשת לפי הצורך גם כעץ, ככסא, סוס, ועוד.


ברקע נמצא פרגוד מוזהב ועליו ציור של עץ אורן המצוייר בעצמה רבה. כמו כן משתתפת במופע מקהלה בת שמונה קריינים-זמרים היושבים בימין הבמה, ושלושה או ארבעה נגנים - חליל אחד ושלושה תופים היושבים באחורי הבמה. שחקן נוסף יושב בצד האחורי של הבמה - תפקידו לעזור לשחקן הראשי בכל פעולה מיוחדת, כמו הסרת בגד או חרב או מסירת אבזר וכן עליו להיות מסוגל להחליף את השחקן בעת חירום פתאומית.


קימונו של שחקן "נו"

הדמויות לבושות בגדים מפוארים - מעשה אמנות. גם האבזרים והמסכות הנם מעשה ידי אמן.


מניפה


מחזות "הנו" מספרים סיפורי אלים, גיבורי מלחמה, נשים אוהבות, סיפורי שיגעון ויצורים על טבעיים. גיבור או גיבורת הסיפור חוזרים כל שנה למקום הסבל הגדול של חייהם, שם הם פוגשים בכומר או באיש המדינה המתעניין בגורלם. הם מספרים לו את סיפור עברם במעין שירה, כשאת רגעי השיא הם רוקדים עם מניפה כשהמקהלה שרה את המילים.


תנועות הריקוד איטיות מאד ומסוגננות להפליא. ישנן תנועות קבועות המתארות מצבים רגשיים כמו בכי, אושר, התפעלות ועוד.


נגני התזמורת הם אלה שנושאים בעול האווירה והרגש, משום שהמשחק והשירה מאוד מאופקים. המתופפים מלווים את צליל התוף בקריאות מסוגננות וחזקות. החליל צלילו חד וגבוה - מלא סערת רגש. המסכות אף הן קבועות ומסוגננות ביותר; אישה צעירה, אישה אצילה בוגרת, זקן, שד, גיבורי מלחמה ועוד.


בהופעת "הנו", מציגים בדרך כלל שניים-שלושה מחזות "נו" וביניהם קטעי ביניים של מחזות קומיים "קיוגן" (Kyogen), וכן קטעי מחול ושירה ממחזות שונים. שחקן ה"קיוגן" משתמש בשפה פשוטה וישירה ומספר סיפורים הרומזים על חולשותיו של האדם, זאת בדרך קלה, עממית, ומלאת הומור.


המסורת העממית-דתית של ה"נו" נשמרת עד היום באירועים מיוחדים המתקיימים בחצרות מקדשים. שם, בלילה, על במה פתוחה, לאור לפידים - מציגים שחקנים חובבים, עוטי מסכות, מחזות מלאות מסתורין . סוג תיאטרון זה נקרא בשם "נו-טאקיגי" (Noh Takigi).


הופעת ה"נו" נמשכת כשש שעות - מלפני הצהרים ועד לפנות ערב. קיימים כ- 260 מחזות "נו" קלאסיים, רובם מהמאה ה- 15.


לתיאטרון היפני ול"נו" בפרט, הייתה השפעה גדולה מאד על אנשי תיאטרון מערביים - במאים, שחקנים, מורים ותאורטיקנים של תיאטרון, בעיקר במאה ה - 20. השפעתו על התפתחות התיאטרון המערבי הייתה גדולה ביותר.



הצגת "נו" בחצר מקדש

ערכים נוספים בתיאטרון


לקריאה נוספת

  • Brandon, James R. (ed.) (1997). Nō and kyōgen in the contemporary world. (Foreword by Ricardo D. Trimillos) Honolulu: University of Hawaiʻi Press.
  • Brazell, Karen (1998). Traditional Japanese Theater: An Anthology of Plays. New York: Columbia University Press.
  • Ortolani, Benito; Leiter, Samuel L. (eds) (1998). Zeami and the Nō Theatre in the World. New York: Center for Advanced Study in Theatre Arts, CUNY.
  • תבנית:Cite book
  • Tyler, Royall (ed. & trans.) (1992). Japanese Nō Dramas. London:
  • Waley, Arthur (2009). Noh plays of Japan. Tuttle Shokai Inc.


קישורים חיצוניים