אוכלוסיה ויישובים

מתוך MediaWiki
גרסה מ־16:09, 8 באוגוסט 2021 מאת Pavel (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "{| |עמוד ראשי >> |גיאוגרפיה >> |ייחודה_של_יפן|ייחודה של יפ...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמוד ראשי >> גיאוגרפיה >> ייחודה של יפן | מאפיינים פיסיים | העם היפני | כלכלת יפן | אוכלוסיה ויישובים | גלובליזציה


יפן - גידול האוכלוסיה

אוכלוסייה ויישובים

ד"ר שמשון לבני

קובץ:Age Structure.jpgg
התפלגות גילית של אוכלוסייה בשנים 1955,1920 ו-2000


התפתחות האוכלוסייה של יפן במאה ה-20

גידולה המהיר של אוכלוסיית יפן החלה בשני העשורים האחרונים של המאה ה- 19. בתקופת השוגונת של אדו (EDO) (על שם עיר המבצר הפיאודלית אדו, מקום מושבו של השוגון; מאז שנת 1868, מקום מושב הקיסר ושמה טוקיו) אוכלוסיית יפן הייתה יציבה ונעה סביב 30 מיליוני תושבים.


בתקופת מייג'י (ראו את הפרק יפן - היסטוריה של עצמאות פוליטית) הצטיינה במודרניזציה, בתיעוש ובשאיפה להגדלת האוכלוסייה. עד השנים שלפני ממלחמת העולם השניה (1941) אוכלוסיית יפן הוסיפה לגדול, כאשר גם שיעור הילודה וגם שיעור התמותה היו גבוהים.


אחרי מלחמת העולם השניה הגידול הטבעי של האוכלוסיה הצטמצם עד לרמה של 0.3% לשנה. ההרכב הגילי של אוכלוסיית יפן הולך ומשתנה אף הוא.זאת ניתן ללמוד מפירמידות הגילים של השנים 1920, 1955 ו- 2000 (תחזית).



עיון בדיאגרמה מלמדנו:

1. ב-1920, שנת מפקד האוכלוסין הראשון ביפן, פירמידת הגילים היתה אופיינית לחברה מסורתית הבאה לידי ביטוי באחוז גבוה של הגילאים הצעירים באוכלוסיה, אחוז נמוך יחסית של הגילאים הנושאים בנטל הכלכלי ואחוז קטן מאוד של קשישים.

2. התחזית לשנת 2000 מתארת את אוכלוסיית יפן כאוכלוסייה מבוגרת (שכבת הגיל הגדולה ביותר היא בני 50 שנה!). כמוכן ניתן לזהות את שכבת הקשישים בני 85 ומעלה המהווים כ-2% מאוכלוסיית יפן (2.5 מיליוני נפשות !).


תהליך העיור של אוכלוסיית יפן

תהליך העיור ביפן הוא הגירה המונית של בני ממלכת האיים אל ערי התעשייה הממוקמות לאורך החופים של האוקיינוס השקט והים הפנימי (Seto Naikai). כיום, כ-80% מ-125 מיליוני התושבים ביפן מתגוררים בערים הגדולות. תהליך העיור יצר שלושה אזורים מטרופוליניים עיקריים: טוקיו, אוסקה ונאגויה.


באזור המטרופוליני של טוקיו מתגוררים כ- 1/4 מאוכלוסיית המדינה. תהליך העיור, כלומר הגירת התושבים מהכפר אל העיר, התנהל ביפן על פני ארבעה שלבים.


השלב הראשון


תקופת המודרניזציה של מייג'י ושנות השגשוג הכלכלי בשנות מלחמת העולם הראשונה באירופה והמשך התיעוש המהיר בשנים 1920 - 1930. ממשל מייג'י השקיע סכומי הון גדולים בפיתוח התשתית העירונית-תעשייתית. החלה בניית קווי רכבת ומפעלי התעשייה הכבדה. אך יותר מכל התפתחה תעשיית הטכסטיל. מלחמת העולם הראשונה פגעה קשות בייצור התעשייתי של גרמניה וצרפת, הולנד ובריטניה. מדינות אלו לא יכלו לספק את הביקוש לסחורות בארצות אסיה. התעשייה היפנית הצליחה להיכנס לשוק הזה ובפעם הראשונה עברה התפוקה התעשייתית ביפן את התפוקה החקלאית. הוקמו מפעלי תעשייה רבים שדרשו עובדים.


ב- 1920, התגוררו כ- 18% מאוכלוסיית יפן בערים. 54% מהמועסקים עבדו בחקלאות, 21% בתעשייה ו- 25%, בשירותים ציבוריים אישיים ועסקיים.מגמה זו נמשכה גם בעשר השנים הבאות. בשנת 1930 כ- 25% מאוכלוסיית יפן חיים בערים.


השלב השני


התפתחות המונופולים הכלכליים-תעשייתיים הגדולים ביפן, הצמיחה כלכלית שליוותה את התפשטות האימפריאליסטית וההכנות למלחמת העולם השניה, הנסיגה הכלכלית שלאחר המפלה וההתאוששות הכלכלית בעקבות מלחמת קוריאה. בשנות ה-1930 מוסיפה הממשלה להאיץ את התפתחות התעשייה. היא נעזרת בחברות ענק משפחתיות (המכונות ביפאנית "זאיבאטצ'ו Zaibatsu) בפיתוח תעשייה כבדה.


חברות הענק דוחפות את המדינאים להתערבות ביבשת אסיה, בעיקר למען השתלטות על שוק הקונים האדיר ורכישת חומרי גלם זולים. ההת פשטות הצבאית דרשה השקעות בתעשייה וגרמה להתרחבות נוספת של שוק העבודה במרכזי התעשייה. בשנת 1940, כ- 38% מאוכלוסיית יפן מתגוררים בערי התעשייה.


בתום המלחמה (1945) מפעלי חרושת רבים נהרסו וערי יפן הפכו לעיי חרבות. היו אלה זמנים של חוסר עבודה והיעדר אספקת מזון לאוכלוסיית הערים, רבים מהמהגרים מן הכפר אל העיר - שבו אל הכפרים, כדי לעבוד ולהתפרנס. הרפורמות החברתיות - כלכליות והשגשוג הכלכלי שבא בעקבות שפע ההזמנות שבאו מצבא ארה"ב הנלחם בקוריאה (1953-1950) הביאו להתאוששות התעשייה והשירותים ביפן.

שוב התחדשה הגירת העובדים חזרה, מן הכפרים אל ערי התעשייה. בשנת 1955, יותר מ- 56% מהיפנים גרו בערים ויותר מ-60% מהמועסקים עבדו בתעשייה ובשירותים.


השלב השלישי

השנים 1973-1955 היו שנות גאות כלכלית ביפן. הכלכלה צמחה פי שמונה בערכים ריאליים, אולם כ- 1/3 מהתפוקה הלאומית הגולמית (תל"ג) הצומחת הושקע בשיפור התשתית. כך נסללו מסילות ברזל חדשות וחדישות והחלו בבניית מערכות של כבישים מהירים.חברות התעשייה הגדולות הרחיבו את המפעלים בשלושה אזורי תעשייה עיקריים:

מישורי קאנטו KANTO PLAINS, אזור קינקי KINKI REGION ואזור טוקאי TOKAI REGION. במשך התקופה הזו זרמו לאזורים המטרופוליניים של טוקיו, נאגויה ואוסקה, שצמחו סביב אזורי התעשייה שנמנו למעלה יותר מ- 3 מיליוני תושבים.


ב- 1970 התגוררו בערים יותר מ- 70% מאוכלוסיית יפן. בשנת 1995, כ-44% מתושבי יפן התגוררו בשלושת האזורים המטרופוליניים האלה (ראו מפה, "יפן - אזורי תעשייה ומטרופולין").

יפן - אזורי תעשייה ומטרופולין


השלב הרביעי.

השלב הרביעי של התפתחות תהליך בעיור מתחיל מתחילת שנות 1970. בשנים האלה מסתמנת עלייה גדולה במחיר הנפט הגולמי, חומר הגלם העיקרי ליצור אנרגיה המניעה את התעשיות המסורתיות של יפן, תעשיות הפלדה, המכונות והמכוניות. חברות הענק אינן מגייסות עוד עובדים חדשים ואף מוציאות לגמלאות מוקדמות את העובדים הוותיקים.


התעשייה הכבדה היפנית משקיעה יותר בפיתוח מערכות ייצור אוטומטיות (רובוטים) וממוחשבות וכך היא מקטינה את התעסוקה. הצורך המערכות האוטומטיות והממוחשבות מאיץ את התפתחות תעשיות האלקטרוניקה והמחשבים המכונות גם תעשיות ההי-טק. תעשיות אלו קולטות חלק מכוח העבודה שנפלט מהתעשיות המסורתיות אך הן נותנות גם הזדמנות לנשים להשתלב בשוק העבודה. החל משנות ה- 1980 הוקמו המפעלים של תעשיות ההי-טק והתקשורת מחוץ לאזורים המטרוליניים צפופי האוכלוסייה. פיתוח הרכבות המהירות ורשת הכבישים המהירים וקווי התחבורה האווירית הפנים-ארצית ביחד עם השאיפה של העובדים לתנאיי מגורים משופרים יותר, גרמו לתנועת האוכלוסייה מהאזורים המטרופוליניים אל ערים קטנות ובינוניות וסמוכות לצמתים של רשתות התחבורה.עיינו באיור "מחירי קרקע למגורים" וזהו את השינויים שחלו בשנים 1993-1980 במחירי הקרע למגורים בעקבות התהליכים שתוארו למעלה.


מחירי הקרקע למגורים באזורים המטרופוליים


מטרופולין טוקיו

העיר טוקיו נוסדה לפני כ-400 שנים על ידי השוגונים לבית טוקוגאווה. בתקופת השוגונת היא הייתה עיר-מבצר בשם אדו (EDO) , ומקום מושבו של השוגון. בסוף המאה ה-17 היו בעיר אדו כ- 1,000,000 תושבים. ב-1868, בתום תקופת השוגונות, אדו הייתה למקום מושבו של הקיסר מייג'י ושמה הוסב ל"טוקיו", "הבירה המזרחית" (להבדיל מקיוטו במערב, שהייתה הבירה ההיסטורית של יפן).


מיקומה הגיאוגרפי של טוקיו סייע רבות להתעצמותה החברתית-כלכלית ופוליטית. טוקיו ממוקמת במרכז האי הונשו בדרום מישור קנטו, בין שפכי הנהרות אדו (EDOGAWA) וטאמה (TAMAGAWA) הנשפכים למפרץ טוקיו. תקופת מייג'י הצטיינה בפיתוח המספנות, התעשייה הכבדה ומרכזי מסחר סביב נמל טוקיו. בשנים שבין שתי מלחמות העולם הוסיפה טוקיו לגדול.


ב-1931 נחנך נמל תעופה האנדה HANEDA , בשנת 1935 אוכלוסיית טוקיו הגיעה ל- 6 מיליוני תושבים, בדומה לאוכלוסיית ניו-יורק ולונדון. ב- 1941, כשנפתח נמל טוקיו המחודש, העיר מנתה כבר 7 מיליוני תושבים. ב- 1943 בעצומה של מלחמת העולם השניה הוחלט על הקמת יחידה מנהלית אחת ל"עיר" ול"שכונות". ההרס הפיסי של המלחמה ואתה הנסיגה הכלכלית גרמו לנטישת רבים את הבירה.ב- 1945 מנתה העיר רק כ- 3.5 מיליונים.


ב- 1949 הוחלט על הקמת עיריית גג לעיר טוקיו שכללה 23 שכונות (WARDS 23). שנות השגשוג הכלכלי ובעקבותיו תהליך העיור המואץ, חידשו את גידול האוכלוסייה של טוקיו הבירה (ראו דיאגרמה "טוקיו העיר ואגד ערים טוקיו- מגמות בגידול האוכלוסייה"). בשנות ה- 1950 הוקם המינהל לאגד ערים טוקיו TOKYO METROPOLIS.


מגמות בגידול האוכלוסייה

אגד ערים טוקיו כולל את העיר טוקיו על 23 שכונותיה (WARDS AREA 23), את אזור טאמה TAMA ובו 27 ערים, 5 עיירות ו- 8 כפרים (ראו מפה: אגד ערים טוקיו, חלוקה מינהלית) ואת קבוצות האיים איזו ואוגאסווארה עד גבולה הדרומי של ממלכת האיים היפניים.


אגד ערים טוקיו, חלוקה מינהלית

מקומות התעסוקה שבאגד ערים טוקיו מושכים אליהם יוממים רבים. כשליש מהעובדים באגד באים מהמחוזות הסמוכים. מטרופולין טוקיו ומחוזות היוממים מהווים את "מרחב הבירה הלאומית" של יפן.אולם רוב היוממים מגיעים לאגד מהמחוזות סאיטמה (SAITAMA), קנאגאווה (KANAGAWA) ושיבה (CHIBA) (ראו מפה "תנועת יוממים ממחוזות תחום הבירה הלאומית אל אגד ערים טוקיו").


תנועת יוממים ממחוזות תחום הבירה הלאומית אל אגד ערים טוקיו

אגד הערים טוקיו ושלושת המחוזות סאיטמה, קאנאגווה ושיבה מהווים את "טוקיו המטרופולינית הרבתי". טוקיו מטרופולינית הרבתי הוא האזור העירוני המאוכלס ביותר בעולם (ראו דיאגרמה "עשר ערי-ענק המאוכלסות ביותר והאזורים המטרופוליניים שלהן, 1955").


ההרכב הגילי של אוכלוסיית אגד ערים טוקיו.


נוהגים לבחון את ההרכב הגילי של אוכלוסייה על ידי חלוקתה לשלום קבוצות - גילאי ילדים ובני נוער, גילאי בוגרים וגילאי קשישים. ניתוח השינויים שחלו בהרכב הגילי של אוכלוסיית אגד ערים טוקיו בשנים 1999-1984, מצביע על מגמות דימוגרפיות האופייניות לכלל החברה היפנית - צמצום קבוצת הצעירים ובאותה מידה, גידול בקבוצת הקשישים (ראו דיאגרמה שינויים בהרכב הגילי של אוכלוסיית אגד ערים טוקיו).

שינויים בהרכב הגילי של אוכלוסיית אגד ערים טוקיו

א. אוכלוסיית האגד אמנם "מזדקנת" אך אחוז הקשישים טרם הגיע לממוצע הארצי, נוכחות קרוב ל- 2 מיליוני קשישים בתחומי האגד דורשת תשומת לב מיוחדת.

ב. חלקם של הבוגרים באוכלוסיית האגד גדול מחלקה של קבוצת גיל זו בכלל אוכלוסיית יפן והדבר רומז על כושר-הנשיאה הכלכלי גבוה של תושבי מטרופולין טוקיו.


שינויים במקורות התעסוקה של אוכלוסיית מטרופולין טוקיו ניתוח התפלגות האוכלוסייה על פי מקורות התעסוקה מזהה את האופי העירוני הבולט שלה בהשוואה לאוכלוסיית כלל יפן (ראו דיאגרמה - מטרופולין טוקיו - מועסקים לפי פעילות כלכלית).

מטרופולין טוקיו - מועסקים לפי פעילות כלכלית


אוכלוסיית הלילה ואוכלוסיית היום של אגד הערים טוקיו


מפקד האוכלוסין 1995 מצא ש"אוכלוסיית הלילה" של אגד הערים טוקיו הייתה 11,735,000 תושבים. לעומת זאת, אוכלוסיית היום הקיפה 14,572,000 ת'. 2,837,000 היוממים באו אל המטרופולין ברובם הגדול משלושת המחוזות הסמוכים המהווים עם האגד את טוקיו המטרופולית הרבתי. תוספת האוכלוסייה של היוממים אינה מחולקת באופן שווה בכל שטחי המטרופולין.שלוש שכונות המהוות את לב הבירה היפנית, שייודה (CHIYODA), שואו (CHUO) ומינטו (MINATO), בהן מתגוררים כ- 250,000 תושבים מוצפות מדי יום ביומו בכ- 2,250,000 יוממים.


ערכים נוספים גיאוגרפיה


לקריאה נוספת

  • Physical Features, האטלס הלאומי של יפן, הרשות היפנית למידה גאומרחבי, עמ' 13.
  • יפן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה.
  • Japan - Flora and fauna, באתר Nations Encyclopedia.
  • יפן, באתר אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו.
  • אומדני אוכלוסייה לפי גיל ומין, הלשכה היפנית לסטטיסטיקה.
  • סיכום תוצאות של ההגירה הפנימית ב-2014, הלשכה היפנית לסטטיסטיקה
  • Japan - Migration, באתר Nations Encyclopedia.
  • אוכלוסייה ומשקי בית, משרד הפנים והתקשורת היפני
  • גדעון ביגר, דני סימון, אמנון קרטין (עורכים), "יפן", אטלס מסע אחר למדינות העולם (עמ' 183–185), מסע אחר, תל אביב, 2005.


קישורים חיצוניים