הבדלים בין גרסאות בדף "כלכלת יפן"

מתוך MediaWiki
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(יצירת דף עם התוכן "{| |עמוד ראשי >> |גיאוגרפיה >> |ייחודה_של_יפן|ייחודה של יפ...")
 
 
(2 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות)
שורה 47: שורה 47:
  
  
* ייצור אנרגיה חשמלית ביפן.
+
'''ייצור אנרגיה חשמלית ביפן.'''
  
 
כאמור, יפן ענייה ביותר במקורות אנרגיה. היות ואין לה עתודות משמעותיות של נפט גולמי ופחם היא מחפשת מקורות נוספים לאספקת אנרגיה. חיפוש זה התעצם באופן מיוחד בעקבות המשבר של הסחר בנפט גולמי לאחר מלחמת המפרץ (1991).
 
כאמור, יפן ענייה ביותר במקורות אנרגיה. היות ואין לה עתודות משמעותיות של נפט גולמי ופחם היא מחפשת מקורות נוספים לאספקת אנרגיה. חיפוש זה התעצם באופן מיוחד בעקבות המשבר של הסחר בנפט גולמי לאחר מלחמת המפרץ (1991).
שורה 78: שורה 78:
 
{{תמונה|קובץ=Employ.jpg|כיתוב=דיאגרמה 4 מבנה התעסוקה, 1994-1950}}
 
{{תמונה|קובץ=Employ.jpg|כיתוב=דיאגרמה 4 מבנה התעסוקה, 1994-1950}}
  
* שינויים בחקלאות היפנית
+
'''שינויים בחקלאות היפנית'''
  
 
יפן היא ארץ הררית, שטחים הראויים לעבוד חקלאי נמצאים במישורי החוף הצרים ובמספר אגנים פנימיים שבין ההרים. כדי להרחיב את שטחי העיבוד, חלקות רבות נבנו על מדרונות ההרים. כל השטחים המעובדים מהווים כ- 15% משטח יפן, כ- 50 מיליוני דונמים בלבד. בגלל הצמצום בשטחים הראויים לעיבוד, יש לחקלאות היפנית מסורת ארוכת שנים של שימוש בשיטות עיבוד אינטנסיביות .
 
יפן היא ארץ הררית, שטחים הראויים לעבוד חקלאי נמצאים במישורי החוף הצרים ובמספר אגנים פנימיים שבין ההרים. כדי להרחיב את שטחי העיבוד, חלקות רבות נבנו על מדרונות ההרים. כל השטחים המעובדים מהווים כ- 15% משטח יפן, כ- 50 מיליוני דונמים בלבד. בגלל הצמצום בשטחים הראויים לעיבוד, יש לחקלאות היפנית מסורת ארוכת שנים של שימוש בשיטות עיבוד אינטנסיביות .
  
  
* שינויים בגידול האורז ביפן
+
'''שינויים בגידול האורז ביפן'''
  
 
גידול האורז בשיטת הערוגות המושקות המסורתיות (Paddy Farming) הובא מסין במאה העשירית לפני הספירה. אז החלו לגדל את האורז באי הדרומי קיושו ובמערב האי המרכזי הונשו  
 
גידול האורז בשיטת הערוגות המושקות המסורתיות (Paddy Farming) הובא מסין במאה העשירית לפני הספירה. אז החלו לגדל את האורז באי הדרומי קיושו ובמערב האי המרכזי הונשו  
שורה 102: שורה 102:
  
  
* משקי הבית החקלאים
+
'''משקי הבית החקלאים'''
  
 
לפני מלחמת העולם השניה, רוב העוסקים בחקלאות היו אריסים מחוסרי-קרקע. אחרי מלחת העולם השנייה הונהגה ביפן רפורמה חקלאית. עם הבטחת יחידת משקית של 15-10 דונמים אדמה למשק בית, הממשלה
 
לפני מלחמת העולם השניה, רוב העוסקים בחקלאות היו אריסים מחוסרי-קרקע. אחרי מלחת העולם השנייה הונהגה ביפן רפורמה חקלאית. עם הבטחת יחידת משקית של 15-10 דונמים אדמה למשק בית, הממשלה
שורה 184: שורה 184:
 
===התעשייה וסחר החוץ של יפן===
 
===התעשייה וסחר החוץ של יפן===
  
* התעשייה
+
'''התעשייה'''
  
 
למרות החסרון הבולט במשאבים טבעיים ובשטחים מישוריים הנחוצים לפיתוח אזורי תעשייה נרחבים, יפן התפתחה לאחת המעצמות התעשייתיות החשובות בעולם. התיעוש המודרני של יפן החלה בסוף המאה ה- 19 בשנות כהונתה של ממשלת מייג'י.
 
למרות החסרון הבולט במשאבים טבעיים ובשטחים מישוריים הנחוצים לפיתוח אזורי תעשייה נרחבים, יפן התפתחה לאחת המעצמות התעשייתיות החשובות בעולם. התיעוש המודרני של יפן החלה בסוף המאה ה- 19 בשנות כהונתה של ממשלת מייג'י.
שורה 212: שורה 212:
 
בשני העשורים האחרונים חלים שינויים רבים בהרכב הייצור התעשייתי ביפן ובסחר החוץ שלה.
 
בשני העשורים האחרונים חלים שינויים רבים בהרכב הייצור התעשייתי ביפן ובסחר החוץ שלה.
  
* סחר החוץ
+
'''סחר החוץ'''
  
 
סחר החוץ של יפן נמצא בתהליך מתמשך של תהפוכות. לפני מלחמת העולם השניה סחר החוץ היפני הופנה בעיקר למדינות יבשת אסיה ובמיוחד לשוק הגדול של סין. אחרי המלחמה הופנו היחסים של סחר החוץ אל עבר ארצות הברית.
 
סחר החוץ של יפן נמצא בתהליך מתמשך של תהפוכות. לפני מלחמת העולם השניה סחר החוץ היפני הופנה בעיקר למדינות יבשת אסיה ובמיוחד לשוק הגדול של סין. אחרי המלחמה הופנו היחסים של סחר החוץ אל עבר ארצות הברית.
שורה 285: שורה 285:
  
  
* תחזית ייצור מוצרי צריכה אלקטרוניים ביפן - שנת ייצור 1995, שנת תחזית 2000 .
+
'''תחזית ייצור מוצרי צריכה אלקטרוניים ביפן - שנת ייצור 1995, שנת תחזית 2000''' .
  
 
{{תמונה|קובץ=Electroforecast.jpg|כיתוב=דיאגרמה 8 תחזית ייצור מוצרי צריכה אלקטרוניים ביפן}}
 
{{תמונה|קובץ=Electroforecast.jpg|כיתוב=דיאגרמה 8 תחזית ייצור מוצרי צריכה אלקטרוניים ביפן}}
שורה 300: שורה 300:
  
  
* שינויים בתעשיית האלקטרוניקה ביפן בשנים 1985 - 1998
+
'''שינויים בתעשיית האלקטרוניקה ביפן בשנים 1985 - 1998'''
  
 
דיאגרמה 9 מלמדנו:
 
דיאגרמה 9 מלמדנו:
שורה 367: שורה 367:
 
{{תמונה|קובץ=Roads.jpg|כיתוב=דיאגרמה 12 סלילת כבישים מהירים}}
 
{{תמונה|קובץ=Roads.jpg|כיתוב=דיאגרמה 12 סלילת כבישים מהירים}}
  
* התחבורה המסילתית
+
'''התחבורה המסילתית'''
  
 
מסילת הברזל הראשונה בין טוקיו ליוקוהמה נסללה בשנת 1872, על ידי חברת הנדסה בריטית ועוררה התנגדות חזקה. הציבור היפני חשש שבעקבות הרכבות תבוא חדירה של ההשפעה כלכלית ופוליטית בריטית. במשך השנים שככה ההתנגדות הציבורית וחברות יפניות החלו בסלילת קווי רכבת בין הערים טוקיו - קיוטו וטוקיו-אוסקה. ב-1891 הפעילו לראשונה את החשמלית ברחובות קיוטו. עד מלחמת העולם הראשונה התפתחה רשת ענפה למדי של מסילות ברזל שקישרו את ערי האי הגדול הונשו. גם כיום קיימים הקווים האזוריים האלה.
 
מסילת הברזל הראשונה בין טוקיו ליוקוהמה נסללה בשנת 1872, על ידי חברת הנדסה בריטית ועוררה התנגדות חזקה. הציבור היפני חשש שבעקבות הרכבות תבוא חדירה של ההשפעה כלכלית ופוליטית בריטית. במשך השנים שככה ההתנגדות הציבורית וחברות יפניות החלו בסלילת קווי רכבת בין הערים טוקיו - קיוטו וטוקיו-אוסקה. ב-1891 הפעילו לראשונה את החשמלית ברחובות קיוטו. עד מלחמת העולם הראשונה התפתחה רשת ענפה למדי של מסילות ברזל שקישרו את ערי האי הגדול הונשו. גם כיום קיימים הקווים האזוריים האלה.
שורה 401: שורה 401:
  
  
* התחבורה הימית
+
'''התחבורה הימית'''
  
 
יפן היא אחת מן המדינות הימיות בעולם שנודעה בצי המסחרי הגדול שלה. התפתחות ערי הנמל חדישות החלה בשליש האחרון של המאה ה-19, בתקופת שלטונו של הקיסר מיג'י עם פתיחת יפן אל העולם החיצון. כך התעצמו ערי הנמל: טוקיו הבירה ויוקוהמה שבמפרץ טוקיו, ונמל קובה KOBE שהוא נמל חוץ של הערים אוסקה וקיוטו (ראו מפה "נמלי ים ואוויר עיקריים").
 
יפן היא אחת מן המדינות הימיות בעולם שנודעה בצי המסחרי הגדול שלה. התפתחות ערי הנמל חדישות החלה בשליש האחרון של המאה ה-19, בתקופת שלטונו של הקיסר מיג'י עם פתיחת יפן אל העולם החיצון. כך התעצמו ערי הנמל: טוקיו הבירה ויוקוהמה שבמפרץ טוקיו, ונמל קובה KOBE שהוא נמל חוץ של הערים אוסקה וקיוטו (ראו מפה "נמלי ים ואוויר עיקריים").
שורה 415: שורה 415:
 
{{תמונה|קובץ=Tokyo_port.jpg|כיתוב=נמל טוקיו - מראה חלקי ממפרץ טוקיו}}
 
{{תמונה|קובץ=Tokyo_port.jpg|כיתוב=נמל טוקיו - מראה חלקי ממפרץ טוקיו}}
  
* תחבורה אווירית
+
'''תחבורה אווירית'''
  
 
לתחבורה האווירית נודעת חשיבות מיוחדת ביפן, וזאת בגלל התפרסותה של ממלכת האיים לאורך אלפי קילומטרים. חברת התעופה היפנית JAPAN AIR LINES, שנוסדה ב-1953 מחברת את יפן עם כל חלקי העולם. עשרות חברות טיסה זרות מקיימות טיסות סדירות ליפן. רוב הטיסות הבינלאומיות מבוצעות בנמלי האוויר נאריטה NARITA והנדה HANEDA של טוקיו הבירה ובקאנסאי KANSAI, נמל התעופה הבינלאומי של מטרופולין אוסקה.
 
לתחבורה האווירית נודעת חשיבות מיוחדת ביפן, וזאת בגלל התפרסותה של ממלכת האיים לאורך אלפי קילומטרים. חברת התעופה היפנית JAPAN AIR LINES, שנוסדה ב-1953 מחברת את יפן עם כל חלקי העולם. עשרות חברות טיסה זרות מקיימות טיסות סדירות ליפן. רוב הטיסות הבינלאומיות מבוצעות בנמלי האוויר נאריטה NARITA והנדה HANEDA של טוקיו הבירה ובקאנסאי KANSAI, נמל התעופה הבינלאומי של מטרופולין אוסקה.
שורה 426: שורה 426:
  
 
{{תמונה|קובץ=Domestic_Airports.jpg|כיתוב=יפן - שדות תעופה לטיסות מקומיות}}
 
{{תמונה|קובץ=Domestic_Airports.jpg|כיתוב=יפן - שדות תעופה לטיסות מקומיות}}
 
  
 
==ערכים נוספים גיאוגרפיה==
 
==ערכים נוספים גיאוגרפיה==

גרסה אחרונה מ־11:17, 19 באוגוסט 2021

עמוד ראשי >> גיאוגרפיה >> ייחודה של יפן | מאפיינים פיסיים | העם היפני | כלכלת יפן | אוכלוסיה ויישובים | גלובליזציה


דיאגרמה 1 הפקה מקומית וייבוא חומרי גלם נבחרים

כלכלת יפן

ד"ר שמשון לבני

דיאגרמה 2 הפקה מקומית וייבוא


תלות מוחלטת בייבוא חומרי גלם ומקורות אנרגיה

יפן היא אחת המדינות התעשייתיות המובילות בעולם. היא מתחרה בהצלחה בארצות הברית ובגרמניה. נוהגים לראות את תקומתה הכלכלית המהירה אחרי התבוסה וההרס של מלחמת העולם השנייה כ"פלא טכנולוגי".


נכון לומר שיפן חסרה חומרי גלם וחומרי אנרגיה והיא נאלצת לייבא אותם. אך היא עשירה דווקא בחומרי גלם יקרים ונדירים, הנחוצים לייצור תעשייתי מתקדם.


לפנינו שתי דיאגרמות המתארות את ההפקה המקומית ואת ייבוא חומרי הגלם הנבחרים בשני 1978, 1992 ו- 1997.


מתוך דיאגרמה 1 אנו לומדים: ביפן מפיקים את החלק הארי של צריכת הנחושת, העופרת והאבץ. לעומת כל אלה אין ביפן מרבצים של באוקסיט המשמש להפקת חמרן גולמי. היות וייצור החמרן הגולמי מהבאוקסיט דורש כמויות גדולות של חשמל ויפן ענייה במקורות אנרגיה היא מייבא כמעט את כל תצרוכתה בחמרן גולמי.


יפן היא אחת מהיצרניות הגדולות של פלדה בעולם. כדי לייצר פלדה דרושות עפרות ברזל, פחם, אבן גיר ויסודות קורט המשפרות את איכותה. ביפן יש מעט מרבצים של עפרות ברזל (במרכז האי הונשו) אך אלה דלים מדי ותפוקתם אינה מגיעה לעשירית מהייבוא. ביפן יש מעט מכרות פחם (באיים הוקאידו וקיושו). אין צורך לציין שיפן עשירה באבני גיר.



עיון בדיאגרמה 2 מלמדנו:

א. במשק היפני מייבא כמעט את כל תצרוכתה בעפרות ברזל ובפחם.

ב. הפער בין ההפקה המקומית לייבוא במקרה של הפחם הולך וגדל בהתמדה. ממצא זה קשור בשימוש נוסף בפחם, בייצור אנרגיה חשמלית.


ייצור אנרגיה חשמלית ביפן.

כאמור, יפן ענייה ביותר במקורות אנרגיה. היות ואין לה עתודות משמעותיות של נפט גולמי ופחם היא מחפשת מקורות נוספים לאספקת אנרגיה. חיפוש זה התעצם באופן מיוחד בעקבות המשבר של הסחר בנפט גולמי לאחר מלחמת המפרץ (1991).

דיאגרמה 3 מקורות אנרגיה ביפן

עיון בדיאגרמה 3 מלמדנו:

1. יפן מגוונת את מקורות אספקת האנרגיה שלה ושואפת לצמצם את התלות בנפט גולמי מיובא.

2. גם חלקו של הפחם המיובא קטן באספקת האנרגיה היפנית.

3. בעתיד תגדל תרומת הגז הטבעי והאנרגיה הגרעינית.

4. המשקל היחסי של ניצול האנרגיה ההידרואלקטרית ואנרגיות השמש והרוח לא יגדל בצורה משמעותית.

מתקן ניסוי לניצול אנרגית הרוח, קנזווה, על חוף ים יפן


החקלאות היפנית - ענף מסורתי בחברה הבתר-תעשייתית

תהליך המודרניזציה במבנה המשק היפני החל לפני כ-150שנים עם סיום תקופת השוגונות (1868).

ממשלת מיג'י ואחריה כל הממשלות הלאומיות עד תום מלחמת העולם השניה, שאפו לחזק את הפעילות הכלכלית השניונית (החציבה, הבנייה והתעשייה) שתמכו בהתעצמות הצבאית של יפן.


למרות זאת, בשנת 1950 כ- 50% מהמועסקים ביפן עבדו בפעילות הכלכלית הראשונית, כלומר בחקלאות, ביערנות ובדייג (ראו דיאגרמה 4 מבנה התעסוקה, 1944-1950). אחוז המועסקים בחקלאות הולך ויורד בהתמדה ובסוף 1994 הגיע ל- 5.2% בלבד .

דיאגרמה 4 מבנה התעסוקה, 1994-1950

שינויים בחקלאות היפנית

יפן היא ארץ הררית, שטחים הראויים לעבוד חקלאי נמצאים במישורי החוף הצרים ובמספר אגנים פנימיים שבין ההרים. כדי להרחיב את שטחי העיבוד, חלקות רבות נבנו על מדרונות ההרים. כל השטחים המעובדים מהווים כ- 15% משטח יפן, כ- 50 מיליוני דונמים בלבד. בגלל הצמצום בשטחים הראויים לעיבוד, יש לחקלאות היפנית מסורת ארוכת שנים של שימוש בשיטות עיבוד אינטנסיביות .


שינויים בגידול האורז ביפן

גידול האורז בשיטת הערוגות המושקות המסורתיות (Paddy Farming) הובא מסין במאה העשירית לפני הספירה. אז החלו לגדל את האורז באי הדרומי קיושו ובמערב האי המרכזי הונשו


גידול האורז בעמק הצפה של אודווארה

בתקופת המודרניזציה של מיג'י החלו בניסיונות לגדל אורז גם במחוזות הצפוניים יותר. אחרי מלחמת העולם השניה התבסס גידול האורז בטוהוקו TOHOKU, המחוז הצפוני של הונשו ושם הגיעו ליבולי האורז הגבוהים ביותר במדינה. היות והאורז מהווה גורם מרכזי בסל המזון של הציבור היפני, מזה מאות בשנים קיים נוהג של התערבות הממשלה בתנאיי גידולו ובמחירו לצרכן. השלטונות רכשו את האורז מהמגדלים במחיר מווסת וכך הבטיחו לאיכרים הכנסה יציבה. אחרי מלחמת העולם השניה חלה התפתחות חשובה בשימוש במיכון חקלאי בשיטות דישון והגנת הצומח. כל אלה גרמו לעליה ביבולי האורז ליחידת שטח וליצירת עודפי אורז גדולים ביפן.


ביחד עם השינויים החקלאיים-טכנולוגיים בגידול האורז חלו גם שינויים בסל המזון היפני. עם העלייה ברמת החיים הציבור היפני צורך מזון מגוון יותר. עיון בדיאגרמה 5 מלמדנו על ירידה מתמדת בצריכת האורז לעליה בצריכת כל המוצרים האחרים, ובמיוחד במוצרי החלב.


דיאגרמה 5 צריכת מוצרי מזון


כדי לספק את דרישות השוק במוצרים חקלאיים מגוונים, החקלאים באזורי הארץ השונים נמצאים בתהליך של מעבר ממשק מתמחה בענף אחד, בגידול האורז,למשק המגדל גם גידולים אחרים המתאימים במיוחד לתנאיי הטבע והשוק של סביבתם. משקי הירקות למשל, נהנים מקרבה יתרה לביקוש הגדול של האוכלוסייה העירונית. השלטונות המקומיים של הערים הגדולות מעודדים את החקלאיים האלה שהרי הם מספקים לאוכלוסייה מזון טרי ומשקיהם מהווים "כתמים ירוקים" שחסרים בנוף העירוני.


משקי הבית החקלאים

לפני מלחמת העולם השניה, רוב העוסקים בחקלאות היו אריסים מחוסרי-קרקע. אחרי מלחת העולם השנייה הונהגה ביפן רפורמה חקלאית. עם הבטחת יחידת משקית של 15-10 דונמים אדמה למשק בית, הממשלה סייעה לחקלאים בשימור-קרקע, בפעולות ניקוז ובהתקנת מערכות השקיה. בסוף שנת 1950 היו ביפן כ- 3 מיליוני משקי בית חקלאיים שייצרו מוצרי מזון לשוק.


כל בני הבית עבדו בחקלאות וכך הובטחה להם רמת חיים סבירה. עם התעצמות התיעוש והעיור (ההגירה מן החפר אל העור) החלה ירידה מתמשכת של מספר המועסקים בחקלאות ביום עבודה מלא. עם "הסתננות" עיסוקים עירוניים, כמו מסחר, תעשייה ושירותים, אל עבר האזורים החקלאיים, עולה מספר החקלאים העוברים לעבוד עבודה חלקית מחוץ למשקם. ב-1999, רק כ- 15% ממשקי הבית החקלאיים מוחזקים על ידי חקלאים "במשרה מלאה". החקלאים האלה הולכים ומזדקנים, שהרי הצעירים מעדיפים לעבור ל"עיסוקים עירוניים" שמבטיחים רמת חיים גבוהה יותר. בתגובה ל"לחץ חיצוני"


על המשק החקלאי היפני אחרי מלחמת העולם השניה, הקימו ממשלות יפן חומות מכס גבוהות כדי להגן על החקלאות היפנית. בעקבות לחץ כבד של המדינות המייצרות עודפי חקלאות ובגלל יבול דל של האורז בשנת 1993 הנמיכה הממשלה את שיעורי המכס והמשק החקלאי היפני הולך ונחשף לתחרות.


המשק החקלאי היפני הולך ומצמצם את חלקו באספקת מוצרי המזון החקלאיים (ראו דיאגרמה 6).


דיאגרמה 6 אספקת מוצרי מזון על ידי המשק היפני


ניצול משאבים מהימים והאגמים - ענף מסורתי בחברה בתר-תעשייתית

יפן היא ממלכת איים, אורח החים וסל המזונות היפניים קשורים היטב בדגה ובפירות הים הנמשים מהימים. במשך מאות בשנים, כפרי הדייגים שהתמקמו לאורך אלפי הקילומטרים של חופי הים התקיימו על דיג-חופים שופע.


ספינת דיג יוצאת מנמל האקודטה לאוקיינוס

כאשר נבנו ספינות דייג גדולות המגיעות ל-1000 טונות ויותר, פנו הדייגים היפניים אל הדייג בימים עמוקים. עם הכניסה לדייג עמוק-מים מסחרי, כפרי דיג קטנים הפכו לנמלי דייג גדולים. דייגים בני עמים אחרים, גם הם פנו אל הימים העמוקים ברחבי הימים והאוקיינוסים והתפתחה תחרות קשה על שטחי הדייג בימים הפתוחים.


נחתמו הסכמים בינלאומיים הקובעים את התחומים של שטחי הדייגים בימים הפתוחים, הרחוקים מקווי החוף של מדינות הים. שטחי ים בקרבת החוף ברוחב של כ- 200 מילים, 320 ק"מ בקרוב, נחשבים ל"תחומי דייג לאומיים".


תחומי דייג לאומיים של יפן

לעתים, תחומי הדייג הלאומיים של מדינה ימית גדולים בהרבה משטחה היבשתי. זאת נוכל ללמוד מהטבלה שלפנינו.


שטחי יבשה ותחומי דייג לאומיים של מדינות ימיות נבחרות


מדינה תחומי דייג לאומיים (1,000 קמ"ר) שטח יבשתי (1,000 קמ"ר)
רוסיה 22,402 4,492
ארה"ב 9,364 7,621
אוסטרליה 7,713 7,009
אינדונסיה 1,905 5,410
יפן 379 3,862
עניו זילנד 271 4,835
איי פיז'י 18 1,135


כיום, דיג החופים של הדייגים היפניים מספק חלק הולך וקטן מהתצרוכת המקומית של מוצרי דגה. יפן של סוף המאה ה-20 היא מן היבואניות הגדולות של דגי טונה ופירות-ים. בארצות רבות בדרום מזרח אסיה הותקנו בריכות דייג המספקות דגים לשוק היפני.


התעשייה וסחר החוץ של יפן

התעשייה

למרות החסרון הבולט במשאבים טבעיים ובשטחים מישוריים הנחוצים לפיתוח אזורי תעשייה נרחבים, יפן התפתחה לאחת המעצמות התעשייתיות החשובות בעולם. התיעוש המודרני של יפן החלה בסוף המאה ה- 19 בשנות כהונתה של ממשלת מייג'י.


הממשלה המרכזית יזמה הקמת מפעלים של תעשייה כבדה. תעשייה זו הייתה חיונית להצטיידות חילות הים והיבשה של צבא יפן ולפיתוח מערכת התובלה ברכבות ברחבי הממלכה.


אחרי מלחמת העולם השניה התפתחה במיוחד תעשיית הטכסטיל. יפן ייבאה את רוב חומרי הגלם הנחוצים לתעשיית הטכסטיל וייצא מוצרי הלבשה זולים. במהלך מלחמת העולם השניה נהרסה התעשייה היפנית. תעשיית יפן התאוששה מהרס המלחמה בעקבות ההזמנות הרבות למוצרי תעשייה שצבא ארה"ב הפנה אליה במהלך מלחמת קוריאה (שנים 1953-1950).


האמריקאים ספקו ליפנים ציוד וידע חדישים בתנאיי מימון נדיבים והתעשייה היפנת היטיבה לנצל את הסיוע לבניית תעשייה חדישה ורבת עוצמה. ההתרחבות המהירה של התעשייה ואתה הכלכלה כולה ביפן הביאה לדרישה גוברת לייבוא נפט גולמי. יפן החלה לייצר צי חדיש של מכליות-ענק שהתפוסה של כל אחת מהן מגיעה

ל- 1,000,000 טונות נפט גולמי. ייצור מכלית נפט צורך כמויות גדולות של לוחות פלדה, המצריך הפעלת תעשיית פלדה חדישה ויעילה...

מכלית נפט


הפריחה הכלכלית ואתה העלייה המהירה ברמת החיים של שנות הששים, הביאיו להתפתחות מהירה של התעשיות הכבדות ואתן תעשיות האלקטרוניקה, המכשור המדויק והמכוניות. בתקופה זו הפכה יפן ליבואנית גדולה של נפט גולמי, גז טבעי, מחצבי ברזל, עצים ומוצרי מזון.


באותו זמן היא הייתה ליצואנית גדולה של פלדה, ספינות ומכליות נפט, מכוניות ומוצרי חשמל ביתיים. העלייה מהירה במחירי הנפט הגולמי של שנות ה-70 האטו את התפתחות תעשיות הפלדה והפטרוכימיה (המייצרות בין היתר מוצרים פלסטיים). התעשיות הכבדות, בתוכן תעשיות המכוניות ומוצרי חשמל כשהן נתמכות בפיתוח מערכות מכונות אוטומטיות (רובוטים, בלע"ז) וגם תעשיית הטכנולוגית המחשבים (היי-טק). הוסיפו להתקדם.


רובוטים בתעשייה

בשני העשורים האחרונים חלים שינויים רבים בהרכב הייצור התעשייתי ביפן ובסחר החוץ שלה.

סחר החוץ

סחר החוץ של יפן נמצא בתהליך מתמשך של תהפוכות. לפני מלחמת העולם השניה סחר החוץ היפני הופנה בעיקר למדינות יבשת אסיה ובמיוחד לשוק הגדול של סין. אחרי המלחמה הופנו היחסים של סחר החוץ אל עבר ארצות הברית.


בשנים האחרונות יורדת החשיבות היחסית של ארה"ב בסחר החוץ היפני ועולות תנועות הייבוא והייצוא עם קוריאה, סין וטאיוון שבאסיה. כן הולך ומתרחב סחר החוץ היפני עם מדינות מערב אירופה.


סחר החוץ היפני נמצא במאזן חיובי מזה עשרות בשנים. אמנם יפן מייבאה את רוב חומרי הגלם והאנרגיה הדרושים להפעלת התעשייה, אך היא מייצאת מוצרי תעשייה שערכם עולה בהרבה על ערך חומרי הגלם המיובאים.


בעשור האחרון מאבדת יפן את כוחה המתחרה לטובת המדינות המתועשות החדשות של דרום-מזרח אסיה ועוברת לייצר מוצרי תעשיית הטכנולוגיה העלית (היי- טק').


במסגרת השינויים החלים בכלכלה העולמית, מספר הולך וגדל של חברות תעשייתיות מעבירות את פעילותן לארצות-חוץ.


הייבוא והייצוא של יפן

תעשיית הרכב ביפן

בסוף מלחמת העולם השניה תעשיית הרכב הייתה הרוסה. בשנים 1945-47 עסקה תעשיית הרכב בחידוש משאיות ישנות. משאיות אלה שימשו לפינוי הריסות המלחמה.


ב-1947 נתנה המפקדה העליונה של כוחות הברית אישור לחברות היפניות לייצר 300 מכוניות קטנות , שנפח המנוע שלהם לא יעלה על 500 סמ"ק.


באותן שנים העסיק הצבא האמריקאי את תעשיית הרכב היפנית בתיקון, אחזקה וחידוש צי המשאיות והג'יפים שלו. תעסוקה זו נתנה את ההזדמנות לחברות הרכב לחדש את הציוד ולהפעיל במפעלים שלהן טכנולוגיות אמריקאיות חדישות.


גם הממשלה היפנית נרתמה לחידוש התעשייה. הממשלה החליטה להשקיע בתעשיות הרכב, המספנות, והאלקטרוניקה והתקשורת. תודות לרכישת ציוד וידע מודרניים עלתה הרמה הטכנולוגית של המכוניות והמשאיות המיוצרות ביפן והמדינה החלה ליצא כלי רכב במחירים תחרותיים.


במלחמת קוריאה יפן לא לקחה חלק. אך היא נהנתה מההזמנות הרבות של הצבא האמריקאי הנלחם ובשנת 1952 כבר ייצרו ביפן 16,000 מכוניות פרטיות.


ב- 1954 נערכה תערוכת המכוניות הראשונה ביפן. ביקרו בה יותר מ-500,000 מבקרים, ביניהם נציגים של חברות רבות מחוץ-לארץ. בשנות הייצור הראשונות שלאחר מלחמת העולם השנייה, חברות הרכב היפניות ניסן, איסוזו ומיצובישי עסקו בעיקר בהרכבת מכוניות וייצור חלקי חילוף למכוניות האלה. לעומתן טויוטה ופוג'י (יצרנית הסוברו) החלו להשתמש בטכנולוגיה המקומית המקדמת וייצרו מכוניות יפניות מקוריות.


הפריחה הכלכלית של שנות ה-60 קידמה את רמת החיים של הציבור היפני והתרחבות של מערכת הכבישים בתוכה מערכת של כבישים מהירים חדישים הביאו לגל רכישות חסר תקדים.


עד 1973 הגיעה יפן למעמד בינלאומי בכיר של מספר כלי רכב למשק בית. משבר הדלק של 1973 הביא לירידת ייצור המכוניות בכל העולם המערבי. אך תעשיית הרכב היפנית השכילה להתאים את ייצור הרכב לתנאים המשתנים. היא החלה לייצר רכב קל יותר הצורך פחות דלק. היא גברה על היצרניות רכב הגדולות, ארה"ב וגרמניה, והגיעה למעמד של יצרנית רכב מס' 1 בעולם.


בשנות ה- 70 החלה יפן לייצר מכוניות גדולות יותר, שעברו את התקרה של 1,500 סמ"ק. כדי להוריד את עלויות הייצור פיתחה תעשיית הרכב בשיתוף עם תעשיית האלקטרוניקה מכונות אוטומטיות (רובוטים) המאפשרות ביצוע עבודות במחיר מזערי ובתנאיי בטיחות מרביים.


בשנות השמונים "כבשה" המכונית היפנית חלקים ניכרים בשוק המכוניות בארה"ב ובאירופה המערבית. יצרניות הרכב היפניות הקימו מפעלים לתעשיית רכב בארה"ב, בגרמניה, בספרד ובארצות נוספות, והן מעסיקות שם מאות אלפי עובדים.


אחרי הסרת תקנות מגבילות רבות שפגעו ביצרניות הרכב ותעשיית חלקי החילוף, הולכות ומוקמות חברות על-לאומיות רבות בהן שותפות החברות היפניות. יצרניות הרכב היפניות הפכו להיות חלק בלתי נפרד מהכלכלה האמריקאית.


בשנת 1999 יצאו מארה"ב 90,000 מכוניות, תוצרת חברות יפניות-אמריקאיות. שיתוף ההון והידע היפני בייצור מכוניות במדינות תעשייתיות מפותחות, צמצם את ייצור המכוניות ביפן ואת ייצוא המכוניות מיפן לשוקי העולם

דיאגרמה 7 יפן - ייצור וייצוא מכוניות


תעשיית האלקטרוניקה ביפן

ניתן לחלק את מוצרי האלקטרוניקה לשלושה סוגים עיקריים:

א. מוצרי צריכה - מכשירי האזנה ומכשירי צפייה

ב. מוצרי תעשייה - מוצרים אלחוטיים , מוצרים לתקשורת כבלים, מוצרי אלקטרוניקה משולבים, מכשירים אלקטרוניים למדידה, וציוד משרדי אלקטרוני.

ג. רכיבים אלקטרוניים


בשנת 1996 ייצרו בעולם מוצרי האלקטרוניקה בארבעה אזורים עיקריים. בארה"ב ייצרו 36% מהייצור העולמי, ביפן ייצרו 30%, במדינות מערב אירופה - 27% בארצות אסיה התעשייתיות "הצעירות" (טאיוון, דרום-קוריאה, פיליפינים ועוד) ייצרו את 9% הנותרים.


תחזית ייצור מוצרי צריכה אלקטרוניים ביפן - שנת ייצור 1995, שנת תחזית 2000 .

דיאגרמה 8 תחזית ייצור מוצרי צריכה אלקטרוניים ביפן


תעשיית האלקטרוניקה ביפן מספקת כ-70% מהצריכה המקומית למוצרים אלקטרוניים.


אקיהאברה - עיר האלקטרוניקה


באקיהאברה AKIHABARA "עיר האלקטרוניקה" שליד טוקיו הבירה, יש ריכוז גדול של חנויות וקניונים ואף מרכזי החברות המתמחים במכירת מוצרים אלקטרוניים. המוני הקונים מנסים את המוצרים החדשים ועורכים קניות שם .


שינויים בתעשיית האלקטרוניקה ביפן בשנים 1985 - 1998

דיאגרמה 9 מלמדנו:

1. מספר המפעלים העוסקים בייצור מוצרי צריכה אלקטרוניים הולך ומצטמצם.

2. מספר המועסקים בענף אף הוא נמצא בירידה קלה.

3. ערך המוצרים המיוצרים הולך וגדל עד תום 1997. לאחר שנה זו שום מורגשת ירידה בערך המוצרים האלקטרוניים המיוצרים ביפן.


דיאגרמה 9 שינויים בתעשיית האלקטרוניקה ביפן


הירידה בערך המוצרים האלקטרוניים המיוצרים ביפן אינה מסמנת נסיגה בעוצמת התעשייה האלקטרונית היפנית. במקביל לייצור עבור המשק המקומי פיתחה יפן את ייצוא המוצרים האלקטרוניים (ראו איור " יפן - יצוא מוצרי אלקטרוניקה")


דיאגרמה 10 יפן - יצוא מוצרי אלקטרוניקה

ניתוח האיור מצביע על ירידה ברורה בייצוא מוצרים מוגמרים ועלייה בייצוא רכיבים אלקטרוניים. דבר זה מצביע על ייצור מוצרים אלקטרוניים יפניים מוגמרים בארצות חוץ. על כן קיימות מגמות חדשות הקשורות במעבר התעשייה היפנית לפיזור הייצור אל ארצות מעבר לים אל מקומות המספקים כוח עבודה זול ליותר מכוח העבודה המצוי ביפן.


על התהליכים האלה נרחיב בפרק הדן במשק היפני בתקופת הגלובליזציה. כמויות ניכרות ממוצרי התעשייה האלקטרונית היפנית המפוזרת בעולם מיובאות ליפן.


דיאגרמה 11 יפן - ייבוא מוצרי אלקטרוניקה

התחבורה היבשתית הימית והאווירית של יפן

עד העשורים האחרונים של המאה ה- 19, ביפן הובילו את המשאות הכבדים בעגלות רתומות לבהמות והעשירים נסע בריקשות, עגלות דו-אופניות משוכות על ידי אדם אחד. רוב בני העם היפנים היו הולכי רגל.


הרכבת הראשונה נבנתה ב-1872 בין טוקיו ליוקוהמה. סלילת מסילות הברזל וכבישים נתקלה בקשיים טכניים רבים בגלל הטופוגרפיה ההררית והנהרות המהירים החוצים את מישורי החוף המיושבים בצפיפות מאז תחילת המאה ה-20. מערכת התחבורה היפנית הימית היבשתית והאווירית נועדה לחבר את החברה והמשק של יפן הפזורים על ארבעת האיים הגדולים (ועל מאות איים קטנים נוספים) ומפורדים זה מזה, למערכת כלכלית אחת.


ארבעת האזורים המטרופוליניים שלאורך החוף של אוקיינוס השקט, טוקיו TOKYO , נאגויה NAGOYA , אוסקה OSAKA והירושימה HIROSHIMA מהווים מוקדים תחבורתיים המשלבים נמלי ים ותעופה תוססים ומקושרים במערכת של אוטוסטרדות ורכבות מהירות.


בשנת 1941 נכרתה מנהרה תת-ימית ראשונה בעולם ובה נסללה מסילת ברזל המקשרת את קיושו עם הונשו. בשנת 1973 נכרתה מנהרה נוספת בסמוך למנהרה הקיימת, למעבר כביש דו-קומתי וגם ונבנה גם גשר תלוי המחבר את שני האיים.


ב- 1988 נכרתה מנהרת סייקאן SEIKAN TUNNEL בת 53 ק"מ אורך ו-125 מ' עומק מרבי ומסילות הברזל והכבישים שנסללו בה מחברים את האי הונשו עם האי הוקאידו בצפון.


סדרת הגשרים בים הפנימי

באותה שנה נבנתה גם סדרת גשרים SETO OHACHI העוברת על מצרים בים הפנימי SETO NAIKAI ונושאת עליה כבישים ומסילות ברזל. סדרת גשרים זו מחברת את האי הונשו עם האי שיקוקו בדרום. מערכת זו של מנהרות וגשרים, כבישים ומסילות ברזל מלכדת את ארבעת האיים הגדולים של יפן, המהווים כ-90% משטחה היבשתי של הממלכה.


התחבורה היבשתית - מערכת הכבישים מערכת הכבישים של יפן מפותחת מאוד בהשוואה למערכות של הארצות התעשייתיות המפותחות.


כשמונים את מספר הקילומטרים של כבישים לקמ"ר של שטח המדינה הנבדקת, נמצא שביפן יש 3 ק"מ כבישים לעומת 0.7 ק"מ בארה"ב, 6 ק"מ בגרמניה ו- 4 ק"מ באיטליה לקמ"ר.


פיתוח רשת כבישים מודרנית החלה בשנים שבין מלחמות העולם אולם סלילת הכבישים הנרחבת החלה עם העלייה ברמת המינוע של האוכלוסייה העירונית, החל משנות. ה- 1960-70 הסלילה החפוזה הותירה כבישים רבים ללא שוליים (גורם בטיחותי חשוב).


בשנת 1985 נסללו 1,173 ק"מ שוליים, ונותרו כמחצית הכבישים ללא שוליים, בשנת 1998 נסללו 1,216 ק"מ שוליים ונותרו כ-25% מהכבישים ללא שוליים, בהשוואה לכבישים בארצות המפותחות הנסללים כולם עם שוליים.


סלילת הכבישים המהירים החלה בשנים של ההתאוששות הכלכלית המהירה שלאחר מלחמת קוריאה. הכבישים המהירים מיועדים להעברת נפח גדול של תנועת יוממים בשנת 1998 הגיע אורך הכבישים המהירים ביפן ל- 6,500 ק"מ ובכך היא מפגרת אחרי גרמניה (8,000 ק"מ), צרפת ואיטליה (7,000 ק"מ כ"א). אולם בשני העשורים הקרובים משרד התחבורה היפני מתכנן סלילת 15,000 ק"מ נוספים של כבישים מהירים על מנת להדביק את הצורך התחבורתי להעברת נוסעים ומשאות בין ערי הענק, מרכזי תעשייה ומסחר, נמלי ים ותעופה. (ראו דיאגרמה 12 סלילת כבישים מהירים ובעלות על מכוניות נוסעים בשנים 1998-1988)


דיאגרמה 12 סלילת כבישים מהירים

התחבורה המסילתית

מסילת הברזל הראשונה בין טוקיו ליוקוהמה נסללה בשנת 1872, על ידי חברת הנדסה בריטית ועוררה התנגדות חזקה. הציבור היפני חשש שבעקבות הרכבות תבוא חדירה של ההשפעה כלכלית ופוליטית בריטית. במשך השנים שככה ההתנגדות הציבורית וחברות יפניות החלו בסלילת קווי רכבת בין הערים טוקיו - קיוטו וטוקיו-אוסקה. ב-1891 הפעילו לראשונה את החשמלית ברחובות קיוטו. עד מלחמת העולם הראשונה התפתחה רשת ענפה למדי של מסילות ברזל שקישרו את ערי האי הגדול הונשו. גם כיום קיימים הקווים האזוריים האלה.


שינקנסן - רכבת עלית

"ספינת הדגל" של התחבורה המסילתית היפנית היא רכבת השינקנסן ("רכבת הפגז"). רכבת זו מסיעה במהירות של יותר מ- 200 קמ"ש בלוח זמנים מדוייק להפליא, בסדר ובנקיון מופתיים.

קווי רכבת שינקנסן


בשנת 1964 הופעלה רכבת השינקנסן הראשונה בין טוקיו, נאגויה, קיוטו ואוסקה. לראשונה הופעלו קטרי חשמל רבי עוצמה. כיום עוברת את המרחק הזה (550 ק"מ) רכבת ה"היקארי" ב- 3.5 שעות ורכבת ה"נוזומי" ב-2.5 שעות.


"היקארי" שינקנסן, רק 280 קמ"ש
"נוזומי" השינקנסן המהיר ביותר - 300 קמ"ש


ב-1972 המשיכו את קו השינקנסן עד האקטה (Hakata) שבעיר פוקואוקה, באי קיושו.שני קווים נוספים יוצאים מהבירה טוקיו לכיוון צפון, לעיר מריאוקה (Marioka) ולעיר ניגטה (Niigata). כיום סוללים את קו השינקנסן החדש, האמור לחצות את מצר הים בין הונשו להוקאידוו, על מנת להגיע לספורו.


רכבות תחתית מהירות משרתות את תושבי הערים הגדולות: טוקיו, יוקוהמה, קיוטו, נאגויה, אוסקה, קובה, הירושימה, פוקואוקה וספורו.


ב- 1964 נסללה מסילה עילית למעבר המונורייל (רכבת חשמלית חד-מסילתית) המחברת את "העיר" של טוקיו עם נמל התעופה הבינלאומי האנדה HANEDA


תצלום המונורייל בטוקיו

בשנות ה- 90 נבנתה במפרץ טוקיו "מערכת התחבורה החדשה". זאת רכבת חשמלית המופעלת במלואה על ידי מערכת ממוחשבת. אין רואים שם נהג קטר או כרטיסן. הרכבת נוסעת המסילה עילית חרישית ביותר.


התחבורה הימית

יפן היא אחת מן המדינות הימיות בעולם שנודעה בצי המסחרי הגדול שלה. התפתחות ערי הנמל חדישות החלה בשליש האחרון של המאה ה-19, בתקופת שלטונו של הקיסר מיג'י עם פתיחת יפן אל העולם החיצון. כך התעצמו ערי הנמל: טוקיו הבירה ויוקוהמה שבמפרץ טוקיו, ונמל קובה KOBE שהוא נמל חוץ של הערים אוסקה וקיוטו (ראו מפה "נמלי ים ואוויר עיקריים").


יפן - נמלי ים ואוויר עיקריים

ערי נמל מודרניות נותנות שירותי תחבורה ימית בעיקר לסחר החוץ היפני, ואלו הן:

שיבה CHIBA וקוואסאקי KAWASAKI במפרץ טוקיו, סאקאי במפרץ SAKAI אוסקה, מיצושימה MIZUSHIMA על החוף הצפוני של הים הפנימי SENTO NAKAI, נמל נאגויה המשרת את מטרופולין נאגויה וקיטה-קיושו KYUSHU-KITA שבקצה הצפוני שהאי קיושו.


נמל טוקיו - מראה חלקי ממפרץ טוקיו

תחבורה אווירית

לתחבורה האווירית נודעת חשיבות מיוחדת ביפן, וזאת בגלל התפרסותה של ממלכת האיים לאורך אלפי קילומטרים. חברת התעופה היפנית JAPAN AIR LINES, שנוסדה ב-1953 מחברת את יפן עם כל חלקי העולם. עשרות חברות טיסה זרות מקיימות טיסות סדירות ליפן. רוב הטיסות הבינלאומיות מבוצעות בנמלי האוויר נאריטה NARITA והנדה HANEDA של טוקיו הבירה ובקאנסאי KANSAI, נמל התעופה הבינלאומי של מטרופולין אוסקה.


קאנסאי - נמל התעופה הבינלאומי של מטרופולין אוסקה

בנוסף לקשרי התעופה הבינלאומיים קיימות עשרות קווי תעופה פנים-ארציים המטיסים 2,000 ויותר מטוסים ומקשרים ביעילות את הערים המפוזרות על פני מאות איים.


יפן - שדות תעופה לטיסות מקומיות

ערכים נוספים גיאוגרפיה


לקריאה נוספת

  • Physical Features, האטלס הלאומי של יפן, הרשות היפנית למידה גאומרחבי, עמ' 13.
  • יפן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה.
  • Japan - Flora and fauna, באתר Nations Encyclopedia.
  • יפן, באתר אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו.
  • אומדני אוכלוסייה לפי גיל ומין, הלשכה היפנית לסטטיסטיקה.
  • סיכום תוצאות של ההגירה הפנימית ב-2014, הלשכה היפנית לסטטיסטיקה
  • Japan - Migration, באתר Nations Encyclopedia.
  • אוכלוסייה ומשקי בית, משרד הפנים והתקשורת היפני
  • גדעון ביגר, דני סימון, אמנון קרטין (עורכים), "יפן", אטלס מסע אחר למדינות העולם (עמ' 183–185), מסע אחר, תל אביב, 2005.


קישורים חיצוניים