הבדלים בין גרסאות בדף "קנדו"
(יצירת דף עם התוכן "{| |עמוד ראשי >> |אומנויות לחימה >> |סומו | |...") |
|||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
| − | {{תמונה|קובץ= | + | {{תמונה|קובץ=Nishimura ajkc.jpg|כיתוב=תחרות קנדו}} |
''נח גרוס'' | ''נח גרוס'' | ||
| שורה 23: | שורה 23: | ||
שיטת לחימה יפאנית המשתמשת בטכניקות סייף המבוססות על שיטות הלחימה בחרב סמוראית הנאחזת בשתי ידיים. קנדו היא כיום שיטת אימון מנטלית וגופנית בה משתמשים בחרב במבוק באימונים. | שיטת לחימה יפאנית המשתמשת בטכניקות סייף המבוססות על שיטות הלחימה בחרב סמוראית הנאחזת בשתי ידיים. קנדו היא כיום שיטת אימון מנטלית וגופנית בה משתמשים בחרב במבוק באימונים. | ||
| − | {{תמונה|קובץ= | + | {{תמונה|קובץ=Kendo tournament.jpg|כיתוב=קרב קנדו}} |
| שורה 32: | שורה 32: | ||
| − | {{תמונה|קובץ= | + | {{תמונה|קובץ=Ando sho hitting men.jpg|כיתוב=לקראת פגיעה}} |
גרסה מ־16:28, 9 במאי 2021
| עמוד ראשי >> | אומנויות לחימה >> | סומו | | ג'ודו | | קראטה | | איקידו | | קשתות | | קנדו | | נינג'וצו |
נח גרוס
קנדו (דרך החרב)
שיטת לחימה יפאנית המשתמשת בטכניקות סייף המבוססות על שיטות הלחימה בחרב סמוראית הנאחזת בשתי ידיים. קנדו היא כיום שיטת אימון מנטלית וגופנית בה משתמשים בחרב במבוק באימונים.
מקורותיה ההיסטוריים של הקנדו שאובים ממיומנויות הסיוף של הלוחמים בני המאה ה-12. במאות 14 - 16 פתחו לוחמים מיומנים בתי ספר שלמדו את מיומנויות החרב בעזרת תרגילי התקפה והגנה (קאטות). משך תקופת אדו (-1600 1868), כאשר כבר לא היה צורך במיומנויות הלחימה למטרות הישרדות, עבר הדגש למרכיבים הרוחניים והמנטליים של האימון.
במחצית השניה של המאה ה-18 התקיימו ביפן למעלה ממאתיים בתי ספר לקנג'וצו (אומנות החרב), אשר לימדו לחימה בחרב עם דגש על משמעת רוחנית. בתקופה זו אנו רואים את הניצנים הראשונים לקנדו המודרני, כאשר כתוצאה משינוי מטרת האימונים, הכלים ואופן האימון עובר הדגש על האימון בשיני (חרב במבוק).
לאחר פתיחת יפאן למערב במאה ה 19-, והירידה בפופולריות של שיטות הלחימה, קמו מספר ארגונים בכדי לקדם ולפתח את הקנדו (דרך החרב). ב-1909 קמה פדרציית הקנדו האוניברסיטאי שזכתה להכרת הממשלה . ועדה לאומנויות הלחימה יצרה קובץ של תבניות אימון מהקאטות של בתי הספר המובילים, ובשנת 1928 נקבע סטנדרט כלל ארצי על ידי פדרציית הקנדו הכלל יפאנית. בשנת 1939 נכלל הקנדו בחומר הלימוד של בתי הספר היסודיים. תבניות האימון, חוקים, והסטנדרטים של תחרויות הם כיום תחת שליטת פדרצית הקנדו הכלל יפנית, אשר לה וועד מנהל רב לאומי המפקח על תחרויות תלת שנתיות בינלאומיות.
אנשי הקנדו משתמשים בחרב במבוק באימוניהם. הם עוטים מסכה על פניהם, ולובשים בגד אימון העשוי ממארג של לוחות בד עם מגן חזה עמיד, ומכנס- דמויי חצאית (Hakama ) המאפשר מרווח לתנועה קלה.
בתחרויות, זוכים בנקודות על פגיעות במכות - חיתוך ודקירות בחלקים מוגדרים בגוף היריב: מרכז הראש, חיתוך אלכסוני לרכה (תוך כדי קריאה המציינת את המטרה המיועדת "מן" שפרושה "פנים"), חיתוכים לצדי הגוף עם קריאה "דו!" (חזה!), חיתוכים לצד ימין בגובה המותן, או כששני ידי היריב מונפות, חיתוכים לפרקי כפות הידיים עם הקריאה "קוטה!". תנועת הדקירה היחידה היא לגרון עם הקריאה "צוקי!".
אורך קרב הוא חמש דקות, עם אפשרות להארכות. המנצח הוא הראשון שצובר 2 או 3 נקודות.
ערכים נוספים באומנויות
לקריאה נוספת
- "קימונו, מסורת יפאנית נמשכת", אייריס וקס, 1993, בהוצאת חברת המוזיאונים, המוזיאון למוזיקה ולאתנולוגיה, חיפה.
קישורים חיצוניים
- [אתר אומנות הלחימה http://www.kendo.co.il]
