קראטה

עמוד ראשי >>

אומנויות לחימה >>

סומו |

ג'ודו |

קראטה |

איקידו |

קשתות |

קנדו |

נינג'וצו

אימון קראטה

קראטה - דו (דרך היד הריקה)

נח גרוס

תחרות קראטה

קראטה יפני היא שיטה מאוזנת של משמעת רוחנית, חינוך גופני, הגנה עצמית, וספורט תחרותי. שיטה זו של הגנה עצמית בידיים ריקות אינה שיטה יפנית מסורתית, אולם מחוץ לגבולות יפן מתייחסים אליה ככזו.

מקובל כיום לתרגם את המילה קראטה כ"יד ריקה", שכן הגרסאות הנפוצות ביותר מתרכזות בלחימה בידיים ריקות וכספורט תחרותי, אך לא כך היו פני הדברים תמיד.

מקור השיטה בסין העתיקה, משם הגיעה לאוקינווה, שם נתערבבו השיטות הטה (יד) המקומיות עם שיטות הצ'ואן-פה (חוקיי היד) הסיניות.

עם סיום מלחמת האזרחים ואיחודה של אוקינאווה ב 1420 אסרו השליטים את השימוש בכלי נשק. איסור זה נמשך ם לאחר שהשלטון נתפס על ידיי שבט השימאזו היפני שהגיע מהאי קיושו ב 1609, ובכך הובילו לפיתוח שיטה מקומית המתבססת על שימוש בידיים ריקות ובכלי נשק פשוטים המתבססים על כלי עבודה. השיטה נלמדה בסתר והועברה מאב לבנו והייתה נחלתם של בני האי בלבד, עד אשר לאחר רסטורציית מייג'י הפכה אוקינאווה למחוז יפני.

קפיצה

בעקבות שינוי זה וגיוס החובה שחל גם על בני האי נחשפו פקידים יפניים לשיטות הטה המקומיות, אשר היו ידועות גם בשם קראטה - ג'וג'וצו (אומנות יד סינית). ב 1909 הוזמן ג'יצ'ין פונאקושי (1868 - 1957) להדגים את השיטה ביפן בפני אנשי הממשל. פונאקושי הפך לאחד ממפיצי השיטה המרכזיים ביפן, כשהוא מפתח ומשנה את השיטה המקבלת את השם קראטה-דו (דרך היד הריקה).

שיטתו "החדשה" של פונאקושי התבססה על קאטות. מטרת האימונים היתה לפתח יכולת קרבית ולחזק את הכושר להתמודד עם קשיי החיים. סגנון זה מאופיין בעמידה נמוכה, תרגול מטווח קצר, ומכות קצרות למטרות נמוכות. בנו יושיטאקה המשיך ללמד את השיטה בדרכו שלו, ופיתח שיטה המאופיינת בעמידות גבוהות וזורמות, עבודה בטווח ארוך, ובעיטות גבוהות, שהן פועל יוצא מנטייתו לכיוון ספורטיבי תחרותי.

בעיטה גבוהה

יחד עם פונאקושי פעלו להפצת השיטה ביפן מספר מורים נוספים כל אחד על פי הבנתו, כשלכל אחד מהם הדוג'ו (בית - ספר- מקום אימון) שלו. שיטות נוספות של קראטה הן קמפו, גוג'ו-ריו, ועוד.

בשנת 1957 אמצו באופן רשמי את תחרויות הקראטה ויסדו את הניפון קראטה קיוקאי (ארגון הקאראטה היפאני). בשנת 1964 הוקמה הפדרציה הכללית לקראטה שמטרתה המרכזית הייתה ליצור אחידות בשיטה, בדרוג, ובחוקי התחרויות.

אמצעי מיגון באימון

השינויים שחלו בשיטת הקראטה והחשיפה למערב הביאו לכך כי בבתי-ספר רבים הדגישו את האימונים לקראת תחרויות על חשבון תרגול הקאטות ועבודה עם כלי נשק.

היאשי קנריו כמו רבים אחרים שאף להחזיר את הקאראטה למקורותיו הקרביים, ובעקבות כך התרכז בעבודה עם כלי נשק מסורתיים בדומה לשיטה באוקינאווה. רבים נחשפו למימד זה בקאראטה, והחלה חזרה לאימונים המסורתיים.

השיטה מתאפיינת בעבודה עם הרגליים והידיים: אוצ'י (מכות), צוקי (נעיצה) וקרי (בעיטות). באימונים חוזרים על תנועות בסיסיות וקאטות, רצף תנועות קבועות מראש כקרב כנגד מספר תוקפים.

כלי הנשק המסורתיים שנלמדים הם הנונצ'אקו, סאי, וטואי-פה, כמו כן חלק מהאימון הוא הקומיטה (קרבות). ומימד נוסף הוא התחרויות הנחלקות לשני קטגוריות, הראשונה תחרות הפורם (קאטות) בהן מציגים המשתתפים את מיומנותם בהדגמת הקאטה בלבד, והשניה קרבות שאורכן בין שניים לשלוש דקות. מטרת המתחרים לצבור נקוד על סימון מוצלח של מכות.

כיום ישנם ביפן כ-3 מיליון איש העוסקים קראטה וכ-30 מיליון נוספים מחוצה לה.

ערכים נוספים באומנויות

• סומו
• ג'ודו
• קראטה
• איקידו
• קשתות
• קנדו
• נינג'וצו

לקריאה נוספת

• זָ'ק דלקוּר [חגורה שחורה, דאן 5], הטכניקה של קאראטה : השיטה המושלמת מתחילתה ועד לחגורה שחורה, הוצאת לדורי, תל אביב, תשל"ה.
• גיצ'ין פונאקושי, קרטה : דרך חיים; עברית - שרה הניג. ירושלים : כתר, 1988.

קישורים חיצוניים

• אתר אומנויות הלחימה
• אתר התאחדות הקראטה בישראל
• האקדמיה הבינלאומית לאמנויות לחימה
• אתר התאחדות הווייצ'י ריו קראטה דו קאניוקאי בישראל
• שיטו-ריו קראטה בישראל (ארגון סאן שין קאן)