התקופה העתיקה

מתוך MediaWiki
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמוד ראשי >> היסטוריה >> התקופה הקדומה | התקופה העתיקה | ימי הביניים | תרום התקופה המודרנית | התקופה המודרנית | יפן מאז 1945


מקדש הוריוג'י (Horyuji)

התקופה העתיקה (1185-710)

ד"ר אריה בביץ'


שיחזור של ארמון הקיסר בנארה

התאמת התרבות הסינית ופריחת תרבות החצר

בירה ראשונה וזהות יפנית - תקופת נארה

(Nara 794-710)

שיחזור המגורים של אציל מתקופת נארה


למדינה היפנית העתיקה לא הייתה בירה קבועה. הבירה הראשונה הוקמה בשנת 710, בעיר נארה.


הקמתה של נארה נבעה מן הרצון לחזק את השלטון המרכזי. העיר עוצבה על פי הדגם של הבירה הסינית. ארמונות ומקדשים בודהיסטיים מפוארים הוקמו בנארה ובסביבתה. ככלל, הרוח הסינית חדרה אז לכל תחומי החיים הציבוריים. משלחות גדולות גם יצאו לסין, ומורים סיניים וקוריאניים הגיעו ליפן.


אבל לצד אימוץ התרבות הסינית, גם התחזקה תחושת זהות יפנית נפרדת. בתקופת נארה חוברו הספרים היפניים הראשונים: ספרי היסטוריה (קוג'יקי וניהון שוקי Kojiki, Nihon shoki)


הבאים להעניק לגיטימציה לשושלת הקיסרית, בתור צאצאה של האלים, וספרי שירה, ביניהם קובץ של שירים יפניים עתיקים (מאניושו Manyoshu).


בנוסף לכך, המציאות היפנית לא אפשרה לנהל את המדינה על פי השיטה הריכוזית הסינית. המשפחה הקיסרית הייתה בתחרות מתמדת עם משפחות האצולה ועם הכתות הבודהיסטיות. הכתות הדתיות השיגו פריבילגיות מרחיקות לכת, בעיקר פטור ממסים על אחוזותיהן.


בשנת 784, כנראה על מנת להשתחרר מלחץ המנזרים הבודהיסטיים הקרובים לנארה, החליט הקיסר להעביר את הבירה למקום אחר. בתום כמה שנים של התלבטויות וניסיונות שווא, נוסדה ב- 794 בירה חדשה בהיאן (קיוטו של היום). היאן הייתה עתידה להיות מקום מושבם של הקיסרים עד 1868.

תרבות החצר והתפוררות השלטון - תקופת היאן

(Heian 1185-794)

מקדש ביודואין


הבירה היפנית החדשה נבנתה, כמו קודמתה, על פי הדגם הסיני. אבל תקופת היאן הייתה תקופת גיבושה ופריחתה של תרבות יפנית מקורית, משוחררת במידה רבה מההשפעה הסינית. תרבות זו יצרה יצירות מופת דוגמת סיפור גנז'י (Genji), הרומן הראשון בעולם. הביטוי המובהק ביותר לרוחה של תרבות היאן הוא המצאתם של שתי מערכות כתב פונטי (קאנה Kana), אשר אפשרו - בעיקר לנשים - להתבטא ביפנית בצורה חופשית ומקורית.


במקביל לפריחתה של תרבות חצר מעודנת, השלטון המרכזי הלך ונחלש. משפחת פוג'יורה (Fujiwara) חיזקה את השפעתה באמצעות נשואי בנותיה לקיסרים. והקיסרים ניסו להשיב לעצמם את סמכויותיהם האבודות דרך פרישה מוקדמת והעברת הכס לידי קטין.

קטע ממגילת סיפור גנז'י

אולם, מעבר למאבקי החצר, הכוח האמיתי עבר בהדרגה לידי בעלי אחוזות פרטיות בפרובינציות. על מנת לעודד את עיבודם של שטחים חדשים, נהגה החצר להעניק לבני אצולה ולמקדשים בודהיסטים אחוזות רחבות פטורות ממס. כך צמחה שכבה של בעלי שררה מקומיים, אשר נהנו מאוטונומיה כמעט מוחלטת.


בעלי האחוזות הפרטיות העסיקו משרתים חמושים בתפקידי שמירה וגביית מסים. כך הופיעו ברחבי המדינה קבוצות מזוינות, אשר חבריהם נקראו בושי (לוחמים Bushi) או סמוראי (משרתים). קבוצות לוחמים אלה הלכו והתחזקו, וגם כרתו בריתות ביניהן.


בראשית המאה ה- 12, התגבשו שתי קואליציות גדולות של סמוראים. בראש האחת עמדה משפחת טאירה (Taira), ובראש השנייה משפחת מינאמוטו (Minamoto). בשנת 1156, פלגים יריבים במשפחת פוג'יורה קראו לעזרה מי את הטאירה, מי את המינאמוטו. הטאירה ניצחו , השתלטו על הבירה, וראש המשפחה מונה ליועץ הקיסר. מאורעות אלה היו תחילתה של מלחמה אשר נמשכה כ- 20 שנה (מלחמת גמפיי Gempei) עד 1185 . בסוף, המנצחים יהיו המינאמוטו.

ערכים נוספים בהיסטוריה

לקריאה נוספת

  • בן-עמי שילוני, יפן המודרנית - תרבות והיסטוריה, הוצאת שוקן, 1997, מהדורה מתוקנת ומורחבת 2002.
  • Garon, Sheldon. "Rethinking Modernization and Modernity in Japanese History: A Focus on State-Society Relations" Journal of Asian Studies 53#2 (1994), pp. 346-366
  • Kanzawa-Kiriyama, Hideaki et al. (2016). "A partial nuclear genome of the Jomons who lived 3000 years ago in Fukushima, Japan". Journal of Human Genetics. 62 (2).
  • Kobayashi, Seiji (2014). "Eastern Japanese Pottery During the Jomon-Yayoi Transition: A Study in Forager-Farmer Interaction". In Bellwood, P. et al. (eds.). Indo-Pacific Prehistory: The Melaka Papers. Canberra: Australian National University.

קישורים חיצוניים